אנטון ציילינגר

אנטון ציילינגר
Anton Zeilinger
לידה	20 במאי 1945 (בן 80); ריד אים אינקרייס, אוסטריה
מדינה	אוסטריה
ענף מדעי	פיזיקה
השכלה	אוניברסיטת וינה (1971)
מנחה לדוקטורט	הלמוט ראוך
תלמידי דוקטורט	כריסטוף סימון, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
פרסים והוקרה	עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2009); פרס הקרדינל איניצר; פרס נובל לפיזיקה (2022); מדליית אורניה (2013); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2001); פרס וינה למדע (2000); Clarivate Citation Laureates (2011); מדליית ורנדסקי (2020); עמית באגודה האמריקאית לקידום המדע (2012); פרס יוהאנס קפלר; אזרחות כבוד של וינה (2024); מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית; מדליית אייזק ניוטון (2008); פרס המלך פייסל הבין-לאומי במדעים (2005); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; אות הזהב לשירות העיר וינה; עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית; מדליית וילהלם אקסנר (2005); פרס וולף לפיזיקה (2010); הרצאה על שם וולפגנג פאול (2007); מדליית לורנץ אוקן (2004); Grand Decoration of Honour in Gold for Services to the State of Vienna (2018) ;
תרומות עיקריות
	מחקרים וניסויים במכניקת הקוונטים, אינפורמציה קוונטית, טלפורטציה קוונטית

אנטון ציילינגר (בגרמנית: Anton Zeilinger; נולד ב-20 במאי 1945) הוא פיזיקאי אוסטרי העוסק במכניקת הקוונטים. נודע בזכות מחקריו וניסוייו פורצי הדרך. הוא חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2022 ופרס וולף בפיזיקה לשנת 2010.^[1]

ביוגרפיה

ציילינגר נולד ב-1945, בעיירה ריד אים אינקראיס שבאוסטריה. בין השנים 1963 ל-1971 למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת וינה. ב-1971 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו בנושא Neutron Depolarization in Dysprosium Single Crystals. משנת 1999 מכהן כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת וינה, וכראש המכון לפיזיקה ניסויית (Institute of Experimental Physics).

הוא נודע בזכות ניסויים בתחום הטלפורטציה הקוונטית, בישומים פרקטים של מכניקת הקוונטים כמו הצפנה קוונטית.

ציילינגר זכה בפרסים רבים, ביניהם "מדען השנה של אוסטריה", "פרס המדע של וינה", "הפרס הבינלאומי של המלך פייסל". הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת הומבולדט אשר בברלין ומאוניברסיטת דנציג. בשנת 2010 זכה ציילינגר בפרס וולף בפיזיקה יחד עם פרופסור ג'ון פ' קלאוזר ופרופסור אלן אספה. חבר השופטים העניק להם את הפרס "על ההישגים הקונספטואליים והעבודה הניסויית שתרמו ליסודות הפיזיקה הקוונטית, ובמיוחד על ניסויים שהלכו והשתכללו בבחינת הנכונות של אי-שוויונות בֶל או הרחבותיהם תוך כדי ניצול של מצבים קוונטים שזורים". בשנת 2022, זכו שלושת החוקרים בפרס נובל לפיזיקה.

ציילינגר נישא בשנת 1972 ואב לשלושה ילדים. לכבוד יום הולדתו ה-60, זכה שיקרא על שמו אסטרואיד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטון ציילינגר בוויקישיתוף

אנטון ציילינגר, באתר פרס נובל (באנגלית)
אנטון ציילינגר, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
אנטון ציילינגר, באתר dblp
אנטון ציילינגר, באתר גוגל סקולר
דף הבית של ציילינגר
גדעון לב, ציילינגר: מידע הוא אחד מהיסודות הבסיסיים ביותר של הטבע, באתר הארץ, 8 ביולי 2022

הערות שוליים

^ מגלה ההרצפטין וחוקרים בתחום מכניקת הקוונטים בין זוכי פרסי וולף לשנת 2010, באתר "הידען", 2 בפברואר 2010

[1] מגלה ההרצפטין וחוקרים בתחום מכניקת הקוונטים בין זוכי פרסי וולף לשנת 2010, באתר "הידען", 2 בפברואר 2010

[1]

זוכי פרס נובל לפיזיקה
1901‏-1925	רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
1926‏-1950	פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
1951‏-1975	קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
1976‏-2000	ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שאל (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
2001-היום	קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) • ג'ון ג'וזף הופפילד, ג'פרי הינטון (2024) • ג'ון קלארק, ג'ון מרטיניס, מישל דבורה (2025)