פרשת סיסטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת סיסטוגרמנית: Sixtus-Affäre) הוא הכינוי שניתן לניסיון של קרל הראשון, קיסר אוסטריה להוציא את האימפריה האוסטרו-הונגרית ממלחמת העולם הראשונה באמצעות כריתת הסכם שלום עם מדינות ההסכמה. הפרשה קרויה על שמו של סיסטו, נסיך בורבון-פארמה - גיסו של הקיסר, אשר תיווך בינו לבין מדינות ההסכמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביוני 1914 נרצחו ביריות בעיר סרייבו פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה ואשתו סופיה, דוכסית הוהנברג. הפרשה הובילה למשבר יולי, אשר במהלכו שלחה האימפריה האוסטרו-הונגרית אולטימטום תקיף לממלכת סרביה, ומשזה לא נענה, פתחה אוסטריה במלחמה כנגד סרביה. כך פרצה מלחמת העולם הראשונה. עד מהרה הצטרפו האימפריה הרוסית, צרפת, בריטניה, בלגיה ואיטליה למלחמה לצד סרביה, והקיסרות הגרמנית, בולגריה והאימפריה העות'מאנית לצד אוסטריה. באביב 1917 התקרבה המלחמה לשנתה הרביעית, ואוסטריה כבר מאסה בה. קרל הראשון, קיסר אוסטריה החליט לחתור לשלום נפרד עם מדינות ההסכמה.

המגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסרית זיטה כתבה מכתב לאחיה סיסטו, נסיך בורבון-פארמה אשר שרת כקצין בצבא הבלגי, והזמינה אותו לבוא לבקר בחשאי בווינה. אמם, מריה אנטוניה, העבירה את המכתב לידיו באופן אישי. קרל גם הוא יצר קשר עם סיסטו דרך שווייץ הנייטרלית. בהסכמת הצרפתים והבריטים, סיסטו הגיע לווינה עם תנאים מוכנים מראש. מדינות ההסכמה סירבו לנהל משא ומתן על הסכם שלום נפרד עם אוסטריה, אלא דרשו הסכם גם עם גרמניה. צרפת דרשה לקבל חזרה את אלזס ולורן מידי גרמניה, את שיקום עצמאותה של בלגיה, וכן דרשה שהאימפריה העות'מאנית תמסור את קונסטנטינופול לידי האימפריה הרוסית. לקרל לא היו בעיות עם תנאים אלו, שלא נגעו ישירות לאימפריה שלו, והוא שלח מסר סודי ובלתי רשמי לנשיא צרפת, אשר בו הוא מודיע על הסכמה עקרונית לשלוש נקודות אלו. קרל הבטיח להשתמש "בכל האמצעים ובכל ההשפעה האישית שלי". אולם גרמניה סרבה לנהל משא ומתן על אלזס-לורן, ולנוכח הצלחות מעצמות המרכז בחזית המזרחית וההתמוטטות הצפויה של רוסיה, סרבה בכלל לדבר על הסכם שלום. סיסטו המשיך במאמציו, ואף פגש את ראש ממשלת בריטניה דייוויד לויד ג'ורג' בלונדון. לויד ג'ורג' הסכים להגיע להסכם נפרד עם אוסטריה, אולם עמדו לו למכשול מפקדי הצבא הבריטי אשר סירבו להסכים לכך.

סיום המגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1918 נחתם הסכם ברסט-ליטובסק, אשר סיים את הלחימה בחזית המזרחית. בעקבות כך, נשא שר החוץ האוסטרו-הונגרי, הרוזן צ'רנין נאום בו הוקיע את ראש ממשלת צרפת ז'ורז' קלמנסו כגורם האחרון העומד בפני השלום באירופה. קלמנסו זעם, ופרסם את מכתביו של קרל אליו ואת מאמציו להגיע להסכם שלום מאחורי גבם של הגרמנים. אלו האחרונים זעמו, ואף התעוררו חששות לפלישה גרמנית לאוסטריה. צ'רנין טען שהדרך היחידה להציל את המצב תהיה התפטרות של קרל, אולם קרל סירב וצ'רנין הוא זה שהתפטר. קרל שלח הודעה לווילהלם השני, קיסר גרמניה בו הודיע לו כי סיסטו לא הוסמך להציג את המכתב ואת הצעות השלום, וכי אוסטריה מעולם לא שקלה להסכים להפקעת אלזס-לורן ובלגיה מידי גרמניה. הגרמנים הסכימו לסלוח, אולם דרשו מעורבות יתר של אוסטריה במלחמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]