ז'ורז' קלמנסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'ורז' קלמנסו
Georges Clemenceau
Georges Clemenceau Imag1396.jpg
לידה 28 בספטמבר 1841
מוילארון-אן-פרדס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בנובמבר 1929 (בגיל 88)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ז'ורז' קלמנסו, 1929

ז'ורז' בנז'מן קלמנסוצרפתית: Georges Benjamin Clemenceau)‏ (28 בספטמבר 1841 - 24 בנובמבר 1929) היה מדינאי צרפתי, כיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלמנסו נולד במחוז ונדה שבמערב צרפת. רופא בהכשרתו. לאחר סיום לימודיו עבר לפריז, שם היה לפעיל פוליטי ולעיתונאי. בדצמבר 1861 היה שותף, עם כמה ידידים, לייסוד ביטאון שבועי, "העבודה" (Le Travail) ב-23 בפברואר 1862 עצרה אותו המשטרה באשמת תליית כרזות, שקראו להפגנה. הוא ישב 77 ימים בכלא. בשנת 1865 סיים את לימודיו כדוקטור לרפואה. הוא ייסד כמה כתבי עת ספרותיים וכתב מאמרים רבים, שרובם תקפו את המשטר הקיסרי של נפוליאון השלישי. כאשר החלו סוכני הקיסרות להצר את רגליהם של מתנגדי המשטר, שרבים מהם נשלחו למתקן הענישה אי השדים בגינאה הצרפתית, יצא קלמנסו לארצות הברית, שם עבד בניו יורק בשנים 1869-1865, לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא החזיק במשרת רופא אך את רוב זמנו הקדיש לכתיבה פוליטית לעיתון פריזאי. כמו כן לימד צרפתית בבית ספר בקונטיקט.

ב-1875 נבחר לנשיא מועצת העיר פריז וכיהן בתפקיד עד לשנה שלאחר מכן, בה נבחר לבית הנבחרים, בו הצטרף לשמאל. במקביל לכהונותיו הציבוריות המשיך לעסוק בעיתונות. בין השאר היה פעיל במסגרת המאבק הדרייפוסרי. ב-1898 פרסם בעיתונו "ל'אורור" את מאמרו של אמיל זולא "אני מאשים", לו אף נתן את הכותרת. בשנת 1906 נבחר לכהן כראש ממשלת צרפת והתפטר בשנת 1909. ערב מלחמת העולם הראשונה הזהיר בכתב ובעל פה מפני כוונותיה של גרמניה וקרא לצרפת להתכונן לקראת הסכנה.

בשנת 1917, בגיל 76, נקרא לקבל לידיו את ראשות הממשלה וכיהן בתפקיד במשך השנה האחרונה של המלחמה ועד שנת 1920.

לאחר המלחמה הקדיש את עצמו לעניין הסדרי השלום ודאג לאינטרסים של ארצו בועידת השלום בפריז (1919).

קלמנסו היה התגלמות הריאל פוליטיק במהלך גיבוש הסכמי ורסאי. בדרישותיו ביקש להדגיש את הצורך לביטחון קבוע של צרפת מפני תוקפנות גרמנית עתידית. בערוב ימיו התמסר למשימות הסברה למען צרפת, לנסיעות בעולם ולכתיבת ספרים.

בקרב אזרחי צרפת הוא זכה לכינוי "הנמר" עקב יחסו התקיף לגרמניה. כאדם היה קלמנסו ידוע באופיו הציני. במהלך ועידת ורסאי אמר על וודרו ווילסון בלגלוג ש"הוא מתייחס לעצמו כאילו הביא לורסאי את עשרת הדיברות".

חיים אישיים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 ביוני 1869 נשא קלמנסו לאישה את אחת הסטודנטיות שלו, מרי אלייזה פלומר (1923-1848). הזוג הביא לעולם שלושה ילדים לפני שהנישואים התפרקו בגירושין עתירי מחלוקות.[1]

בתקופה זו הצטרף קלמנסו למועדון גולים צרפתיים בניו יורק, שיצא נגד משטר הקיסרות הצרפתי.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלמנסו והרפובליקה השלישית - י' המפדן ג'קסון, הוצאת 'הדר', תל אביב 1967

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דייוויד ווטסון (1976), עמ' 32-23
  2. ^ ווטסון, עמ' 32-23