קהילת יהודי בוניהאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צפורה ויעקב גלנדוואר ממכובדי הקהילה היהודית
יהודים מהעיירה בוניהאד בדרך לעבודתם במכרות

הקהילה היהודית בבוניהאד (בהונגריתBonyhád) שבמחוז טולנה בדרום הונגריה, שהיוותה כ-15% מכלל אוכלוסיית העיר, התקיימה החל מהמאה ה-18 עד להשמדתה בשואה. במקום הייתה ישיבה, שנודעה בשם "ישיבת בוניהאד", וחכמים גדולים כיהנו במהלך השנים כרבני הקהילה. בשנת 1868 התפלגה הקהילה לקהילה אורתודוקסית וקהילה ניאולוגית. מעניין כי על אף שבמקום התקיימו החל מאותה השנה מוסדות נפרדים לשתי הקהילות, על פי העדויות היו קשרים בין בני הקהילות, ייתכן שבשל גודלה הקטן יחסית של הקהילה. לעומת זאת, גורלה של הקהילה הפריד בשנות השואה בין יהודי העיר: על אף שמבחינה מספרית הקהילה היהודית לא הייתה גדולה, הוקמו בעיר במאי 1944, עם הכיבוש הגרמני, שני גטאות נפרדים: אחד באזור בית הכנסת הניאולוגי, ואחד באזור בית הכנסת האורתודוקסי. כיום, לאחר שלא נותר אף יהודי במקום, מספרים שרידי בתי הקברות הנפרדים שבעיר כעדים דוממים על החיים היהודיים שהתקיימו במקום.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף המאה ה-18, אז סופחו יישובים סמוכים לבוניהאד, התקיימה בעיר אוכלוסייה מגוונת, שכללה הונגריםגרמנים, צוענים, וגם יהודים. העיר הייתה מגוונת גם מבחינה דתית, ומתושביה היו קתוליםלותרניםפרוטסטנטים ויהודים.

היהודים היוו כ-15% מכלל האוכלוסייה מהמאה ה-18 ועד למלחמת העולם השנייה. הקהילה היהודית גדלה מ-382 יהודים בשנת 1781 לשיא של 2351 יהודים בשנת 1852.

בעיירה היה תלמוד תורה וישיבה שממנה יצאו מנהיגים רוחניים דגולים: ביניהם רבי משה פולק, רבי יהודה גרינוולד מחבר זיכרון יהודה, הרב אהרון פרסבורגר. רבנים גדולים כיהנו כרבותיה של בוניהאד, ביניהם רבה הראשון של פשט, רבי זאב בושקוביץ, שכתב פירושים לתלמוד, למשנה תורה ולהלכות שבת, נתמנה לרבה של בוניהאד בשנת 1810, וכיהן בה עד לפטירתו בשנת 1818, ועד היום מצבתו קיימת בבית הקברות של העיירה. ורבי צבי בן אריה לייביש הלר, שכיהן ברבנות העיר אחרי פטירתו של הרב בושקוביץ.[1]

בתי הכנסת והמבנים הקהילתיים נהרסו בשריפה גדולה שהתחוללה במקום בשנת 1794. הרב אברהם לייב חיבר קינה בעקבות השריפה שהייתה, אשר בני הקהילה היו אומרים אותה מדי שנה בשבת שלאחר חג הפסח.

בשנת 1868התפלגה הקהילה, זו אחת התופעות המוכרות בקהילות יהודי הונגריה - הפילוג בין האורתודוקסים לניאולוגים (הקהילה הקונסרבטיבית). בראש הקהילה האורתודוקסית עמדו הרבנים: אהרון פרסבורגר ואברהם פולק. בראש הקהילה הניאולוגית עמד הרב לאיוש שוורץ.[1] לשתי הקהילות היו מוסדות נפרדים קהילתיים, חברתיים וחינוכיים. הניאולוגים הנהיגו תיקונים ושינויים בתפילה, הרבנים והחזנים היו בלבוש רגיל וללא זקן, אך בענייני הלכה, שחיטה, איסור והיתר לא סרו מההלכה המקובלת. מעניין כי יהודי המקום מספרים שהיו קשרים בין רבני הקהילות, והרב הניאולוגי לא טעם מתוצרי השחיטה שלו - אלא אכל רק בשר ששחט הרב האורתודוקסי. בשל הפילוג, בעיירה היו 2 קהילות נפרדות, 2 בתי כנסיות ו-2 בתי עלמין.

מקובל היה שתלמידי הישיבה שבאו מערים אכלו בבתי משפחות לפי "אכילת ימים", היינו סעדו כל יום של השבוע על שולחנו של בעל בית אחר. עקרות הבית השתדלו שביום שבו מגיע בחור מהישיבה תהיה ארוחה של ממש, ובשאר הימים אכלו אוכל פשוט - שעועית ותפוחי אדמה. לחם היה יקר מאוד בגלל מחיר החיטה.

חלק מהיהודים היו אמידים שעסקו במסחר. אבל, רוב המשפחות היהודיות היו ברוכות ילדים והתפרנסו בקושי רב. היו תושבים שעבדו במכרות והיו פועלים שעבדו בחוות בסביבה. במלחמת העולם השנייה בשנת 1944 היו בעיירה בוניהאד 1268 יהודים, חלקם אמידים ובעלי בתים ועסקים שגרו בשכנות לשאר תושבי העיירה, וחלקם גרו בשכונה היהודית בצפיפות ובפשטות.

בעיירה היו שני בתי ספר יהודיים, האחד השתייך לזרם הניאולוגי, והשני היה אורתודוקסי. שש כיתות היו שם, כאשר שני מורים עוברים ביניהם, ומלמדים פעם כיתה זו ופעם כיתה אחרת. הלימודים התקיימו בשעות הבוקר וגם אחר-הצהריים.

יוקובצ'י, אשתו וזוג חברים בעיירה בונהיאד לאחר המלחמה

גם ישיבה הייתה במקום. ראש הישיבה היה הרב פרנצוויז, ואילו הלימודים התקיימו בביתו של סוחר תבואות בשם מרקוס, שהקצה חדר מיוחד בביתו ללימודים. גם הישיבה, כשאר מוסדות הקהילה ואנשיה, התנהלה בפשטות, על רקע המחסור והדלות של חלק ניכר מיהודי העיירה. כך תלמיד הישיבה בעיירה בוניהאד סיפר:

כל חליפה כמו זו שיש לבחורי הישיבות היום - לא חלמנו בכלל, שמחתי מאוד כאשר מאחת החליפות ששלח אחי הבכור מחו"ל, הכינו חליפה על פי מידתי. ... אברהם באצ'י אח של אבא אברהם באצ'י זכור לטוב בשל הממתקים שזכר להביא תמיד לילדים, שהרי לולי הוא, לא היינו יודעים טעמו של שוקולד

דוד-מוישי באצ'י, ראיון שבעל-פה, ב' באייר תשס"ד
הרב יהודה גרינוולד, רב הקהילה

גורל יהודי הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה יהודים היו נתונים במצבים מפלים קשים. רבים בקרב הגברים היהודיים גויסו לעבודות כפייה. לאחר כיבוש גרמניה במרץ 1944, היהודים היו מבודדים ורכושם הופקע.

משנת 1940 ואילך גויסו יהודים רבים מהעיר לשירות העבודה. במאי 1944, כחודש לאחר כיבוש הונגריה על ידי הצבא הגרמני, ניתן צו להקמת שני גטאות בבוניהאד ויהודי העיר ויהודי יישובים נוספים עברו לתוכו. ביוני הוצאו היהודים מהגטאות וביולי הועברו לבסיס צבאי בפץ'.

במאי 1944 הוקמו בבוניהאד שני גטאות: הגטו העליון לקהילה הניאולוגית, במבנים הקהילתיים של הקהילה; והגטו התחתון לקהילה האורתודוקסית, סביב בתי הכנסיות שלהם. כ-60 יהודים חולים ממוסד לחולי נפש הועברו לגטו בוניהאד. אוכלוסיית הגטו הועברה לזירת ספורט מקומי ויומיים לאחר מכן נלקחו לבסיס צבאי. היהודים גורשו לאושוויץ ב-4.7.1944 בניהם היה הרב אהרון פרסבורגר שנספה שם.

ב-17.10.1944 כ-1200 יהודים שהושארו לעבוד עבודת כפייה באזור בוניהאד, נרצחו בידי האס-אס.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר המלחמה, בשנת 1945, נשארו בקהילה רק כ-350 איש, רובם אנשי צבא וניצולי המחנות, בני הקהילה הניאולוגית. הקהילות נעלמו זמן קצר לאחר המהפכה ההונגרית של שנת 1956. בשנת 1963 נשארו בבוניהאד רק ארבע משפחות יהודיות, ובשנת 2015 נותרה במקום רק יהודיה אחת ערירית.

שרידי בית הכנסת בעיירה

כיום אין בעיירה אף לא יהודי אחד. נותרו בה שרידיהם של שני בתי כנסת, בית קברות יהודי-אורתודוקסי ובית קברות יהודי-ניאולוגי.

שני בתי העלמין הנפרדים, האורתודוקסי והניאולוגי, מספרים על ידי המצבות את סיפור העיירה שהיו בה חיי קהילה תוססים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 לאסלו בלאו (2008). בונ'האד: חורבן קהילה יהודיה.