קוברה צהובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקוברה צהובה
Cape Cobra (Naja nivea) (45167579285).jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: נחשים
משפחה: פתניים
סוג: קוברה
מין: קוברה צהובה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Naja nivea
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
Naja nivea distribution.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קוברת כף כהה

קוברה צהובה המכונה גם קוברת הכף (שם מדעי: Naja nivea), הוא מין של נחש בגודל בינוני וארסי ביותר ממשפחת הפתניים, המאכלס מגוון רב של ביומות לאורך מרחב אפריקה הדרומית כולל שטחי סוואנות, פינבו, בושוואלד, מדבריות ושטחים מדבריים למחצה. המין הוא פעיל יומי והוא אכלן כללי, שצד וניזון ממספר מינים שונים של חיות ופגרים. טורפים את מין זה מספר בעלי חיים שונים כולל עופות דורסים, גירית דבש ומספר מינים של נמיות. הקוברה הצהובה מוכרת גם כ"גילסלנג" (קוברה צהובה) ו"ברוינקפל" (קוברה חומה) באפריקה. דוברי אפריקאנס בדרום אפריקה גם מתייחסים לקוברה הצהובה גם כ"קופרקפל" (קוברת הנחושת), בעיקר בגלל מגוון הגוונים העשירים של הצבע הצהוב של הנחש. למין אין תת-מינים מוכרים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוברה הצהובה (Naja nivea) הוגדרה לראשונה על ידי הזואולוג השוודי קארל לינאוס בשנת 1758. השם הגנרי naja הוא לטיניזציה של המילה הסנסקריט "נאגה" (nāgá) שמשמעותה "קוברה". הכינוי המדויק nivea מקורו מהמילים הלטיניות  nivis או nix  שמשמעותן "מושלג" או "שלג". הקישור לשלג הוא מעורפל, אך הצעה לכך היא בשינוי הצבעים בפרטים הראשונים שנשמרו והתקבלו על ידי טקסונומים באירופה.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוברה הוא סוג במשפחת הפתניים. לינאוס תיאר את הקוברה הצהובה (Naja nivea) לראשונה בשנת 1758. בתחילה הוא נתן לו את השם הבינומיאלי Coluber niveus, אך לאחר עשור ג'וספוס ניקולאוס לאורנטי תיאר את הסוג בשם "Naja". בשנת 2007 ווסטר ונוספים הפרידו את הסוג Naja לארבעה תתי סוגים נפרדים על בסיס קריטריונים שונים כמו שושלת יוחסין, מורפולוגיה ותזונה. הם שמו את Naja nivea תחת תת-הסוג Uraeus, הקוברות האפריקאיות שאינן יורקים, יחד עם הקוברה המצרית, הקוברה החוטמנית, קוברת אחיטה, הקוברה הערבית והקברה הסנגלית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוברה הצהובה היא מין של קוברה בגודל בינוני. בוגרים של המין מגיעים בדרך כלל לגודל של 1.2-1.4 מ', אך אורכם יכול להגיע גם עד 1.6 מ'. הזכרים בדרך כלל מעט קטנים יותר מהנקבות. הפרט הגדול ביותר מהמין היה באוס שבנמיביה ואורכו נמדד ב-1.88 מ'. פרט גדול דוסף נמצא שמורת הטבע "דה הופ" בדרום אפריקה, ואורכו הכולל הוא 1.86 מ'.

לקוברה הצהובה יש מגוון רחב של צבעים, מצהוב לחום זהב, חום כהה ואף שחור. בנוסף, חלק מהפריטים מציגים מידה של נקודות או כתמים בהירים או כהים יותר על גבי גופם. לרוב הצבע מקושר למיקומם הגאוגרפי אך ניתן לראות במקום אחד מגוון רחב של קוברות צהובות בצבעים וגוונים שונים. לדוגמה, הפריטים שבמדבר הקלהארי שבבוטסואנה או נמיביה בדרך בצבע צהוב עקבי יותר מאשר אלו באוכלוסיות דרומיות יותר. לעומת זאת, ב"דה הופ" ובאתרים נוספים בכף המערבית, נצפו פריטים בכל הצבעים. לפריטים צעירים יותר בדרך כלל יש בדרך כלל התכהות באזור הצוואר ואזור הבטן לאורך של כתריסר קשקשים בטניים. ההתכהות דוהה ומתבהרת לאורך השנה או שנתיים הראשונות לחייו, וגורמת לפעמים גורמת לבלבול בין הקוברה הצהובה לבין הקוברה הטבעתית.

תפוצה ואזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוברה הצהובה היא אנדמית לאזור אפריקה הדרומית. בדרום אפריקה, איפה שתפוצתו היא הגבוהה ביותר, נמצא בעיקר באזורי הכף המערבי, הכף הצפוני, הכף המזרחי, פרוביציית המדינה החופשית והפרובינציה הצפון מערבית. הוא נמצא גם בחציה הדרומי של נמיביה, דרום מערב בוטסואנה ומערב לסוטו.

למרות שלקוברה הצהובה יש מרחב מחיה גאוגרפי קטן יותר מאשר לקוברות אפריקאיות אחרות, מגוון מרחבי המחיה שלו גדול יותר. מרחבי המחיה המועדפים עליו הם פינבו, בושוואלד, קארו, סוואנה צחיחה, מדבר נמיב ומדבר הקלאהרי. שוכן בדרך כלל במחפרות של מכרסמים, תלים נטושים של טרמיטים, ובאזורים צחיחים גם בחריצי סלע. באזורים ממוזגים ובאזורים צחיחים, לפעמים נמצאים גם באזורי נחלים, בשטחים פתוחים ומנוקזים היטב.

בלסוטו, ייתכן וימצאו אף בגובה של 2,500 מטרים מעל פני הים. הם נמצאים באזורים מיוערים ובאזורי מרעה גבוה בפרוביציית המדינה החופשית, באזורים סלעיים באזור כף התקווה הטובה ובאזורים המדבריים והחצי מדבריים באזורי המחיה שלהם. הם לפעמים נכנסים לאזורים מאוכלסים, פרברבים מפותחים חלקית ואוכלוסיות קטנות אחרות לטובת בריחת מהחום וחיפוש אחר טרף כמו מכרסמים. דבר זה גורם לעיתים לקשר ישיר מול האדם.

התנהגות ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוברה הצהובה פעיל יומי ופעילותו נמשכת לאורך כל היום. בימים מאוד חמים יהיה פעיל דמדומים, אך נדיר לראותו במהלך שעות החשיכה. הוא בעל חיים יבשתי, ומסוגל בקלות לטפס על שיחים ועצים. מגלה זריזות ויעילות בשדידה שיטתית של קני אורג שתפן (Philetairus socius). כאשר אינו פעיל, הוא מסתתר ותופס מחסה בבורות ומחפרים תת-קרקעיים. ישתמש לעיתים באותו המחסה לתקופה ממושכת. הקוברה הצהובה הוא מין מאוד זריז וערני, למרות שתואר כמין שבאופן רגוע יותר רגוע ממינים אחרים של נחשים ארסיים אפריקאיים אחרים, הוא יתקוף כאשר יחוש מאויים. כאשר יופרע ויחוש כי הוא בסכנה ירים את פלג גופו העליון, ימתח וינפח את צווארו וישמיע קול שריקה. כאשר יהיה במגננה, יתקוף ללא היסוס. אם האיום יהיה ללא תנועה ינסה הנחש לברוח במהירות, אם אך ימשיך להווה איום, יתפוס שוב את תנוחת המגננה.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה של קוברה ניזונה ממגוון רב של טרף הכולל נחשים אחרים, מכרסמים, לטאות, עופות ונבלות. ב"דה הופ" נבדק הטרף של המין בין אוקטובר 2004 למרץ 2006. נמצא כי 31% מתזונתו הייתה ממכרסמים, 20% נחשים אחרים, 11% לטאות, 16% נבלות ו11% פריטים מאותו המין. באותו המחקר נצפו שני מקרים של אכילת נבלות על ידיד הקוברה הצהובה. שני המקרים היה מדובר בנחשים שנהרגו כתוצאה מפגיעת כלי רכב. במקרה הראשון היה מדובר בנחש חולי מפוספס (Psammophylax rhombeatus). במקרה השני היה מדובר בנחש מהמין Psammophis notostictus, המוכר גם כניזון מהאורג השתפן. הקוברה הצהובה היא קניבלית, ולפעמים ניזונה מפריטים צעירים.

טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם טורפי הקוברה הצהובה נמנים גירית הדבש, סוריקטה ומספר מיני נמיות, המהווים הטורפים העיקריים של הקוברה הצהובה משום שיש להם רגישות נמוכה לארס שלו. טורפים נוספים הם מגוון מיני עופות דורסים כמו לבלר והחיוויאי החום הצדים מגוון מיני נחשים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין זה מטיל ביצים. עונת ההיזדווגות היא בחודשים ספטמבר ואוקטובר. בחודשים אלו עלול להיות הנחש להיות יותר אגרסיבי מהרגיל. הנקבה תטיל בין 8 ל20 ביצים (בגודל ממוצע של 25 X 60 מ"מ) באמצע הקיץ (חושים דצמבר – ינואר), במחילות או תילי תרמיטים נטושים, או במיקום אחר חם ולח. גודלו של האבקוע הוא בין 34–40 סנטימטרים, והם עצמאיים לחלוטין מלידה. במחקר שנעשה בשבי ההזדווגות הייתה בחודש ספטמבר והטלת הביצים הייתה בחודש נובמבר. משך ההריון היה בערך 42 יום ותקופת הדגירה הייתה בין 65 ל70 ימים, בטמפרטורה של 28–33 מעלות צלזיוס. התטולה הייתה בגודל 11–14 ויחס הבקיעה היה זכר אחד לחמש נקבות.

ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוברה הצהובה מיוחס כאחד מסוגי הקוברות המסוכנים והארסיים ביותר בכל יבשת אפריקה, בגלל רמת ארסיותו והימצאותו התכופה בסמוך לבתים. הארס של הנחש נוטה להיות סמיך וסירופי בסמיכותו, ומתייבש לשבבים חיוורים ונוצצים. ארסו של הקוברה הצהובה הוא רעלן עצבי חזק. הוא עלול להכיל גם רעלנים לבביים המשפיעים על מערכת הנשימה, מערכת העצבים והלב. אחוזי התמותה להכשות לא מטופלות לא ידוע, אך מעריכים כי הוא גבוה. הדבר יכול להיות תלוי במספר גורמים כמו כמות הארס שהוחדרה, מצבו הפסיכולוגי של הננשך, החדרת ניב אחד או שניים ועוד. לרוב, הנשמה מלאכותית מכנית וטיפול תסמיני מספיקים לצורך הצלת חיים, אך במקרים של הרעלת ארס חמורה יש צורך בנסיוב נוגדני מיוחד לארס הנחש. כאשר מוות מתרחש, לקוח לרוב בין שעה (במקרים חמורים) לעשר שעות  (ואף יותר), וקורה לרוב מכשל נשימתי בעקבות שיתוק. נוגדן הארס המשומש במקרה הכשה של הקוברה הצהובה הוא נוגדן רב ערכי המיוצר על ידי המכון הדרום אפריקאי למחקר רפואי (SAIMR).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  •  Kennedy, A’. (2012). Animals of the Masai Mara. Wild Guides (3). Princeton NJ: Princeton University Press.
  • Layloo, I’, Smith, C’ & Maritz B’. (December 2017). Diet and Feeding in the Cape Cobra. African Journal of Herpetology, 6 (2), 147-153.
  • Borchet, P’ (Ed). (1998). Ground Squirrels Dealing with Cape Cobras. Africa – Environment & Wildlife, 6 (1), 18-27.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוברה צהובה בוויקישיתוף