גירית הדבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןגירית דבש
גירית הדבש
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: סמוריים
תת־משפחה: גיריות דבש
סוג: גירית דבש
מין: גירית דבש מצויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mellivora capensis
שרבר, 1776
תחום תפוצה
מפת תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גירית דבש מעבירה את גורה בפיה. דרום אפריקה
גירית דבש בדרום אפריקה

גירית הדבש (שם מדעי: Mellivora capensis) היא טורף ממשפחת הסמוריים. שמה המדעי "אוכלת דבש מהכף" נגזר מחיבתה הרבה לדבש אותו היא אוכלת מכוורות. הגירית היא אוכלת-כול. נפוצה ברחבי אפריקה, וכן בדרום-מערב אסיה ובהודו. גירית הדבש היא המין היחיד בסוגה, Mellivora, ואף בתת-משפחת Mellivorinae. אוכלוסיית המין בישראל נמצאת בסכנת הכחדה חמורה, ומעריכים אותה בכעשרה פרטים בלבד, נכון לשנת 2018[2]; היא מאוימת בין השאר על ידי ציד של מגדלי דבורים החוששים מפגיעה בכוורותיהם.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירית הדבש היא בעל חיים חכם המתאפיין בגוף חסון, גפיים חזקות וזנב עבות, הליכה גמישה וזריזה. הראש קטן ושטוח, העיניים קטנות והאוזניים כמעט שאינן בולטות, עדות להתאמתן לקרבות. אורכו של הזכר כ-70 ס"מ, אורך הנקבה כ-60 ס"מ. זכר בוגר מגיע למשקל של כ-10 קילוגרם, בעוד משקלה של הנקבה מגיע ל-6 קילוגרמים. לגירית טפרים ארוכים ברגליה הקדמיות, המגיעים לאורך כ-4 סנטימטר, ומסייעים לפתיחת כוורות דבורים; ברגלים האחוריות הטפרים קצרים בהרבה[3].

צבע הפרווה גורם לגירית להיות בולטת יחסית: חלקה העליון מהגב ועד המצח לבן-אפור, ואילו חלקה התחתון שחור; פס לבן מפריד בין שני החלקים. הזנב שחור וקצהו אפור. צבען של גיריות הדבש משמש לאזהרת טורפים אחרים.

מלבד צבעה, לגירית הדבש יש מספר טכניקות להגן על עצמה, בהן נשיכה, הכאה בעזרת הטפרים, והפרשת חומר מצחין. בנוסף, עורה העבה מחובר לגוף באופן רופף, כך שכאשר טורף אוחז בה, היא יכולה להמשיך להתנועע ולנשוך אותו בהפתעה. העור העבה גם מגן עליה מפני נשיכות ומפני עקיצות דבורים.

הגירית נחשבת ליצור אמיץ, שאינו חושש להתעמת גם עם חיות גדולות ממנה בהרבה. גיריות נצפו מניסות טורפים גדולים מטרפם, רודפות אחר פילים וקרנפים ומבריחות אותם, ואף מתעמתות עם אריות, שאינם מעזים לתקוף אותן. בזכות עמידותה לארס היא מצליחה לטרוף נחשים ארסיים.

שעות הפעילות של הגירית מושפעות מתנאי הסביבה וזמינות המזון - בעונה החמה הגירית פעילה בעיקר בלילה, אך לעיתים גם בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות; בעונה הקרה פעילה בעיקר ביום. את שאר הזמן הגירית מבלה במאורות שהיא חופרת.

גירית הדבש חיה במגוון רחב של בתי גידול, מהמדבר ועד ליערות טרופיים, בשטחי חולות, ערבות, ביצות, עצים, סלעים ואף מערות. בישראל תפוצתן של הגיריות מקוטעת: גיריות נצפו בגולן, בעמק החולה, בגליל העליון המזרחי, בשפלת יהודה, בצפון-מערב הנגב ובערבה[3].

רבייה והתפתחות הגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירית הדבש חיה בבדידות בשטח מחיה נרחב (עד כדי 600 קמ"ר לזכר ו-150 קמ"ר לנקבה באפריקה), ומפגשים מתקיימים לצורכי רבייה בלבד. ההזדווגות יכולה להתרחש כל השנה, ואחרי כ-6 חודשי היריון הנקבה ממליטה בדרך כלל שני גורים. הגורים נולדים עיוורים, חירשים וללא שיער, בדגם צבע שחור ולבן. הגורים יונקים מאימותיהם בחודשים הראשונים לחייהם, כאשר האם שוכבת על גבה, והגור מונח על בטנה עם זנבו על ראשה. בגיל שלושה חודשים, לאחר שהגורים מתחילים לראות ולשמוע, הם מתחילים להתלוות לאימותיהם בחיפוש אחר מזון, ובמקביל נגמלים מיניקה. בשלב זה הגורים תלויים באימותיהם בהשגת מזון, ציד, טיפוס וחפירה.

הגורים מגיעים לעצמאות ונפרדים מהאם בגיל 12–16 חודשים, ומגיעים לבגרות מינית לאחר מכן (גיל מדויק לא ידוע, מוערך כי בגילאי 2–3 שנים). הנקבות מגיעות לעצמאות ולבגרות מוקדם יותר מהזכרים[4].

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירית הדבש ניזונה מחרקים, מכרסמים קטנים, נחשים, לטאות, דבש ופגרים. כאשר הטרף קטן, הגירית אוכלת את כל חלקיו, כולל פרווה, עצמות ונוצות. בתנאי מצוקה נצפו גיריות החופרות קברים[5].

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם מספר תת-מינים שניתן להם שם, והם מסווגים בעיקר לפי צבע הפרווה וסוגי הפרווה:

  • גירית אתיופית (Mellivora capensis abyssinica)
  • גירית טורקמנית (Mellivora capensis buechneri) – גדולה יותר משאר המינים
  • גירית ימת הצ'אד (Mellivora capensis concisa) – מתאפיינת בהיעדר שערות לבנות באזור המותניים
  • גירית שחורה (Mellivora capensis cottoni) – ייחודית בצבעה השחור על כל הגוף
  • גירית נפאלית (Mellivora capensis inaurita)
  • גירית הודית (Mellivora capensis indica) – קטנה יותר משאר המינים
  • גירית אפריקנית (Mellivora capensis leuconota) – האזור העליון מכוסה פרווה בצבע שמנת עם טיפה שחור
  • גירית ערבית (Mellivora capensis pumilio)
  • גירית קנייתית (Mellivora capensis maxwelli)
  • גירית מנוקדת (Mellivora capensis signata) – צבעה הלבן בבסיס משתנה לגווני שמנת לאורך גופה
  • גירית פרסית (Mellivora capensis wilsoni)
  • גירית הכף (Mellivora capensis capensis)

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין מחקרים רבים בעולם על גירית הדבש, ומעט מאוד ידוע על חייה.

שני מחקרים מקיפים נוהלו בתחילת שנות ה-2000 במדבר קלהרי ובמוזמביק על ידי זוג חוקרים, קולין וקיית בג, ובזימבבואה על ידי בוקי וריצ'רד פיק. בני הזוג פיק קיבלו גור גירית בן שבועיים, שאמו נורתה בידי צייד, והעבירו אותו אל שמורת טבע פרטית שבבעלותם, הנמצאת  ב"מטובו הילס". הגור, שקיבל את השם באדג', גדל אמנם בקרבת בני אדם אך לא היה כלוא בבית או בחצר, אלא ניתן לו החופש להסתובב ברחבי השמורה ולנהל חיי בר מוחלטים, כאשר הבית משמש לו מפלט או תחליף לאם. לאחר אלפי שעות תצפית למדו החוקרים על אומץ ליבה של הגירית, חוזקה הפיזי (הגור שרד בעיטה מג'ירף), חסינותה מעקיצות דבורים ומארס נחשים, וכן על יכולתה להשתמש בכלים[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גירית הדבש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גירית דבש באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ כתבה באתר רשת 13
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מאפייני גירית הדבש מאתר טבע הדברים
  4. ^ Begg, C. M., Begg, K. S., Du Toit, J. T., & Mills, M. G. L., Life-history variables of an atypical mustelid, the honey badger Mellivora capensis, Journal of Zoology
  5. ^ https://www.livescience.com/38899-badger-medieval-burial-ground.html