גירית הדבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןגירית דבש
Honey badger.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: סמוריים
תת־משפחה: גיריות דבש
סוג: גירית דבש
מין: גירית דבש מצויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mellivora capensis
שרבר, 1776
תחום תפוצה
מפת תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גירית דבש מעבירה את גורה בפיה. דרום אפריקה
גירית דבש בדרום אפריקה

גירית הדבש (שם מדעי: Mellivora capensis) היא טורף ממשפחת הסמוריים. גירית הדבש ידועה באהבתה הרבה לדבש ובהריסת כוורות דבורים באפריקה ומכאן שמה אשר בתרגום לעברית הנו "אוכלת דבש מהכף". הגירית היא אוכלת-כול. היא נפוצה ברחבי אפריקה, וכן בדרום-מערב אסיה ובהודו. היא המין היחיד בסוגה, Mellivora, ואף בתת-משפחת Mellivorinae. אוכלוסיית המין בישראל נמצאת בסכנת הכחדה חמורה, ומעריכים אותה בכמאה פרטים בלבד, נכון לשנת 2008[2]; היא מאוימת בין השאר על ידי ציד של מגדלי דבורים החוששים מפגיעה בכוורותיהם.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירית הדבש היא בעל חיים חכם המתאפיין בהליכה גמישה וזריזה. היא פעילה בלילה, אך לעתים גם בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות. היא חיה חסונה ובעלת גפיים חזקות וזנב. אורכו של הזכר כ-70 ס"מ, ואילו הנקבה קטנה יותר, ואורכה מגיע לכ-60 ס"מ. משקלו של הזכר מגיע לכ- 10 קילוגרם, בעוד משקלה של הנקבה מגיע לשישה קילוגרמים. הגירית היא בעלת צבעי פרווה מיוחדים אשר גורמת לה להיות בולטת יחסית לכלל היונקים הנמצאים בשטחה. צבען של גיריות הדבש משמש לאזהרת טורפים אחרים. מלבד צבעה, לגירית הדבש יש מספר טכניקות להגן על עצמה, בהן נשיכה, הכאה בעזרת הטפרים, והפרשת חומר מצחין. בנוסף עורה מחובר באופן רופף לגופה, כך שכאשר טורף אוחז בה, היא יכולה להתנועע ולנשוך אותו בהפתעה גמורה. הגירית היא היצור האמיץ ביותר בעולם, ואפילו אריות אינם מעזים לתקוף אותה, ואף טורפים הגדולים יותר ממנה היא מצליחה להניס מטרפם. בנוסף, הגירית נצפתה רודפת אחרי פילים וקרנפים ומבריחה אותם. בזכות עמידותה לארס היא מצליחה לטרוף נחשים ארסיים שרעלם ממית תוך דקות ספורות יצורים רבים, כולל בני-אדם. ניתן לראות כי הצבע מהגב ועד המצח הוא לבן-אפור, ואילו החלקים התחתונים של גופה שחורים; ישנו פס לבן אשר מחלק את הגב האפור מהגחון השחור. זנבה שחור, וקצהו אפור. הגירית בעלת טפרים ארוכים ברגליה הקדמיות המגיעים ל4 סנטימטר המשמשות לפתיחת כוורות דבורים; ניתן לראות טפרים קטנים בהרבה ברגליה האחוריות[3].

התפתחות גורי גירית הדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לראות כי גורי גירית הדבש בשלבים הראשונים בחייהם הנם חסרי שיער ובעלי צבע שחור ולבן. הגורים יונקים מאימותיהם בחודשים הראשונים לחייהם בצורה יוצאת דופן כאשר האימא שוכבת על גבה, הגור מונח על בטנה וזנבו על ראשה. בגיל שלושה חודשים הגורים מתלווים לאימותיהם בחיפוש אחר מזון, כאשר בגילאים אלו מתרחשת גמילה מיניקה. הגורים מתפתחים באופן איטי לאורך זמן, כאשר עצמאות מתפתחת ומסתיימת תוך היפרדות מהאם בגילאים 12-16 חודשים בלבד. לפני זמן זה, הגורים תלויים באימותיהם בהשגת מזון, ציד, טיפוס וחפירה. גיל התבגרותם המינית של הזכרים אינו ידוע אך מניחים כי הוא מתרחש בגילאים 2-3 שנים. גיל התבגרותן המינית של הנקבות איננו ידוע גם כן, אך בניגוד לזכרים ניתן לראות עצמאות מצדן מוקדם יותר מאשר הזכרים[4].

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירית הדבש ניזונה מחרקים, מכרסמים קטנים, נחשים, לטאות, דבש ופגרים. התזונה בעונה הקרה מאופיינת בעושר של מינים נמוך בעוד שההפך הוא הנכון בעונות החמות והיבשות החמות. גירית הדבש עוברת לחיות שונות במהלך הטרף שלה בהתאם לזמינות שלהם בעונה וביום. ניתן לראות כי גירית הדבש פועלת רבות בלילה על מנת למצוא מזון בעיקר בעונה החמה והעונה היבשה החמה ואילו פועלת רבות ביום בעונה היבשה הקרה, דבר המראה כי חיה זו מושפעת מהטמפרטורה.

אזורי מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירית הדבש חיה לרוב באזוריים מדבריים, מדבריים למחצה ובערבות עשב. ניתן לראות אותה ביערות טרופיים, בשטחים בהם עצים רבים, נהרות, נחלים, ביצות, אזורי דשא עם מים, גבעות סלעיות, אזורים חוליים, שטחי ערבה פתוחים, באדמות חקלאיות ואף במערות תת-קרקעיות, בהן ניתן למצוא לטאות ומכרסמי קרקע. גם בישראל אזורי המחיה של גירית הדבש הנם מגוונים וניתן לראות אותה באזורי המדבר השונים והערבה ועד לאזורים היותר הרריים הים תיכונים[3].

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש בעולם מספר תת-מינים שניתן להם שם, והם מסווגים בעיקר לפי צבע הפרווה וסוגי הפרווה. תת-מינים אלו הם ילידי אפריקה, דרום-מערב אסיה, ותת-היבשת ההודית. כיום הם נמצאים באזור המזרח התיכון – ישראל, איראן, עיראק, ירדן, כוויית, לבנון, ערב הסעודית וסוריה. תת-המינים השונים הם:

  1. גירית אתיופית
  2. גירית טורקמנית ( גודלה גדול יותר משאר המינים)
  3. גירית ימת הצ'אד (ניתן לראות היעדר שיערות לבנות באזור המותניים)
  4. גירית שחורה (ייחודית בזכות צבעה השחור הפרוס על גופה)
  5. גירית נפאלית
  6. גירית הודית (נבדלת בזכות גודלה הקטן)
  7. גירית אפריקנית (כל האזור העליון מכוסה פרווה בצבע שמנת עם טיפה שחור)
  8. גירית ערבית
  9. גירית קנייתית
  10. גירית מנוקדת (צבעה הלבן משתנה לגווני שמנת לאורך גופה)
  11. גירית פרסית
  12. גירית הכף

קשרים עם בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן ללמוד רבות על יחסיה של גירית הדבש עם בני אדם ממחקרם של הזוג פיט אשר נערך בשנים האחרונות בזימבבווה. בני הזוג גידלו גור גירית דבש אשר נותר לבדו לאחר שאמו נורתה בידי ציידים. בשמורת טבע פרטית אשר בבעלותם אשר נמצאת ב"סטון הילס" שבזימבבווה. צוות השמורה האפריקאית לא היה מרוצה מהגור החדש שבא לגור בשמורה, הם פחדו מהחיה אשר הייתה ידועה כלא צפויה ומפחידה. לבסוף, החליטו להתחבר אליה ולקבל את שהותה. לרוב, גיריות הדבש מעדיפות להתרחק מאזור שבו מסתובבים בני אדם ולכן חוקרים יודעים מעט מאוד על חיה זו מה שגרם למחקר זה להיות פורץ דרך. פעם ראשונה חי גור גירית קרוב לבני אדם, בסביבתם אך גם בסביבתו הטבעית, הטבע. לאחר שעות צפייה רבות החוקרים למדו רבות על האומץ הרב של הגור הקטן. למרות גודלו הקטן הוא לא פחד להתקרב לחיות הגדולות ממנו ולטרוף אותן. בנוסף, בעקבות הכשות רבות של נחשים הם למדו שהגיריות חסינות באופן טבעי ממרבית ארסי הנחשים. כמו כן, מן המחקר למדו על החוזק הרב של גירית הדבש. באחד מן הימים גור הגירית חטף בעיטה בראש מג'ירפה, בעיטה שהייתה מחסלת כל בעל חיים אחר, אך הגור התגלגל מעט וחזר לרוץ אחרי מספר דקות. לבסוף, גור הגירית גדל אומנם קרוב לבני אדם אך היה חופשי להסתובב בשמורה ולנהל חיי בר רגילים. ניתן היה לראות כי בני האדם סיפקו לגירית הדבש הגנה ואהבה כאשר הייתה זקוקה לכך אך למרות הקשר שנוצר החוקרים הסיקו כי גירית הדבש יכולה להתקשר לבני אדם ואף להיות בקרבתם אך זוהי חיה בוגדנית אשר תתקוף בני אדם ברגע שדבר מה לא ימצא חן בעיניה כגון: לקיחת רכושה[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גירית דבש באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אבי ארבל, היונקים - לקסיקון מפה, מפה, 2008
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מאפייני גירית הדבש מאתר טבע הדברים
  4. ^ Begg, C. M., Begg, K. S., Du Toit, J. T., & Mills, M. G. L., Life-history variables of an atypical mustelid, the honey badger Mellivora capensis, Journal of Zoology