קונצ'רטו לכינור של סיבליוס

הקונצ'רטו לכינור ברה מינור אופוס 47, נכתב על ידי ז'אן סיבליוס ב-1904. קונצ'רטו זה הוא מהקונצ'רטי לכינור המפורסמים ביותר ונחשב לקשה לביצוע מבחינה וירטואוזית.

היסטוריה

סיבליוס הקדיש במקור את הקונצ'רטו לכנר וילי בורמסטר אשר הבטיח לנגן את הקונצ'רטו בברלין. מסיבות כלכליות, החליט סיבליוס להציגו לראשונה בהלסינקי, וכיוון שבורמסטר לא יכול היה להגיע לפינלנד, ביקש סיבליוס מוויקטור נובצ'ק (מורה בקונסרסרטיום בהלסינקי) כי ינגן את הקונצ'רטו. הגרסה הראשונית של הקונצ'רטו בוצעה לראשונה בניצוחו של סיבליוס ב-8 בפברואר 1904. נובצ'ק ניגן את הקונצ'רטו בצורה גרועה והפרמיירה נכשלה, אם כי סיבליוס סיים את הקונצ'רטו בסמוך לפרמיירה, כך שלא היה לנובצ'ק ולתזמורת מספיק זמן להתאמן על ניגונו.

כתוצאה מכך עיכב סיבליוס את ההוצאה לאור וערך שינויים נרחבים ביצירה, המהלך כלל, בין היתר, מחיקת חומר רב שסיבליוס הרגיש הוא לא עובד. הגרסה החדשה בוצעה לראשונה ב-19 באוקטובר 1905 בניצוחו של ריכרד שטראוס על התזמורת הממלכתית של ברלין, סיבליוס לא נכח בקונצרט זה. בורמסטר התבקש בשנית להיות הסולן אך גם בפעם זאת הוא לא היה זמין. למרות זאת הוחלט לנגן את היצירה בלעדיו, כאשר את תפקיד הסולן מבצע קרל הריל, הכנר הראשי של התזמורת הממלכתית של ברלין. בורמסטר נפגע ממעשה זה והוא סירב לנגן את הקונצ'רטו כל ימיו. עקב כך סיבליוס הקדיש את הקונצ'רטו לילד הפלא פרנץ וססי אשר היה בגיל 12 באותו הזמן. וססי ביצע לראשונה את הקונצ'רטו בגיל 13, הגם שהוא לא יכול היה להתמודד עם הדרישות הטכניות הקשות של היצירה.

הגרסה הראשונית בולטת בכך שהיא דורשת מהסולן כישורים גבוהים מהממוצע. הקונצ'רטו לא היה ידוע עד אשר יורשו של סיבליוס הרשה ביצוע אחד בפני קהל והקלטה אחת של היצירה ב-1991. לאונידס קבקוס תחת ניצוחו של אוסמו ונסקה ניגן את היצירה בשתי הפעמים. גם הגרסה המחודשת דרשה יכולת טכניות ברמה גבוהה מהסולן. היצירה המקורית ארוכה במשהו מהמחודשת, כוללת נושאים שלא מופיעים בגרסה המחודשת. חלקים מסוימים, ההתחלה של הפרק הראשון, חלקים מהפרק השני ורוב הפרק השלישי, לא השתנו כלל. אחד מהשינויים הבולטים הוא בתזמור היצירה כולה ובעיקר בפרק הראשון, כאשר חלקים מסוימים מנוגנים באיטיות כפולה.

זהו הקונצ'רטו היחיד שסיבליוס כתב, הגם שהוא כתב כמה יצירות בקנה מידה דומה לכלי סולו ולתזמורת (כדוגמת שש ההומורסקות לכינור ותזמורת).

פרקי היצירה

היצירה נאמנה לצורת הקונצ'רטו הסטנדרטית, שלושה פרקים במתכונת של מהיר-איטי-מהיר:

1. אלגרו
2. אדאג'יו
3. אלגרו (ma non tanto - לא מהיר מידי)

הפרק השלישי ידוע בין כנרים בדרישות הטכניות הקשות שלו והוא נחשב לאחד מהפרקים הטובים ביותר שנכתבו לכינור. הדרישות הטכניות מן הסולן קשות ביותר, במהלך נגינת הפרק ישנו שימוש נדיב בצלילים כפולים, אקורדים שבורים, מעברי סולמות מהירים וגיוון ריתמי.

אינסטרומנטציה

הרכב הכלים ליצירה כולל:

• כלי קשת: כינור ראשון, כינור שני, ויולות, צ'לים וקונטרבסים.
• כלי נשיפה מעץ: פיקולו, 2 חלילים, 2 אבובים, 2 קלרינטים ו-2 בסונים.
• כלי נשיפה ממתכת: 4 קרנות יער, 2 חצוצרות ו-3 טרומבונים.
• כלי הקשה: תוף דוד, מצילתיים, תוף בס ומשולש.

הקלטות

יאשה חפץ הקליט ראשון את הקונצ'רטו, חפץ החזיק מהקונצ'רטו כאחד מהקונצ'רטי הגדולים של התקופה הרומנטית ברפרטואר לכינור. הפירוש המאומת ליצירה הוא של אידה הנדל. כאשר סיבליוס שמע את ביצועה ברדיו של פינלנד, הוא כתב לה כי אחר כך כי: "ניגנת אותו במומחיות מכל בחינה. אני מברך את עצמי שהקונצ'רטו שלי מצא פרשנית ברמתך."

קישורים חיצוניים

• מידע על היצירה "קונצ'רטו לכינור של סיבליוס" באתר מיוזיק בריינז
• מידע על הקומפוזיציה "קונצ'רטו לכינור של סיבליוס" באתר AllMusic
• הקונצ'רטו בביצוע התזמורת הסימפונית של מונטריאול עם אידה הנדל בניצוח פרנץ-פאול דקר: הקדמה על ידי הנדל, פרק ראשון 1, פרק ראשון 2, פרק שני, פרק שלישי
• פרטיטורת הקונצ'רטו, באתר פרויקט ספריית התווים הבינלאומי (IMSLP)