לאונידס קבקוס

**לאונידס קבקוס**
**Λεωνίδας Καβάκος**
לידה	30 באוקטובר 1967 (בן 56); אתונה, ממלכת יוון
מוקד פעילות	יוון
מקום לימודים	Hellenic Conservatory, אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון
עיסוק	כנר, מנצח
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	יוונית, יוונית מודרנית
כלי נגינה	כינור
חברת תקליטים	ECM, Chandos Records, סוני קלאסיקל, Decca Classics, Delos Productions, Finlandia Records, BIS רקורדס, דויטשה גרמופון
פרסים והוקרה	פרס לאוני סונינג למוזיקה (2017); פרס אקו-קלאסיק: נגן השנה (2013); Leonardo da Vinci International Art Award (1991); מדליית זהב של הפרלמנט ההלני (2022) ;
	http://www.leonidaskavakos.com/
	פרופיל ב-IMDb

לאונידס קבקוס (ביוונית: Λεωνίδας Καβάκος; נולד ב-30 באוקטובר 1967) הוא כנר ומנצח יווני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באתונה למשפחה מוזיקלית. קבקוס החל ללמוד לנגן בכינור בגיל חמש ולאחר מכן נרשם לקונסרבטוריון ההלני (אנ') שם למד עם סטליוס קפנטריס (Stelios Kafantaris).

מלגות מקרן אונסיס (אנ') אפשרו לו לקחת כיתות אמן אצל ג'וזף גינגולד באוניברסיטת אינדיאנה בבלומיגטון (אנ') (אשר שוכנת בבלומינגטון, אינדיאנה ושייכת לאוניברסיטת אינדיאנה).

ערך את הקונצרט הפומבי הראשון שלו בשנת 1984 בפסטיבל אתונה (אנ') וכשנה לאחר מכן זכה בתחרות סיבליוס (אנ').

בשנת 1986 זכה בתחרות אינדיאנפוליס לכינור (אנ'), ובפרסים ראשונים בתחרויות נאומברג שבניו יורק ובתחרות פגניני (שתיהן ב-1988).

קבקוס זכה בפרס המוזיקה החשוב ביותר בדנמרק - פרס לאוני סונינג למוזיקה לשנת 2017.^[1]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הבכורה הצפון-אמריקאית שלו בשנת 1986, קבקוס מופיע בארצות הברית וקנדה עם תזמורות בכירות, כגון התזמורת הסימפונית של שיקגו והתזמורת הסימפונית של מונטריאול.

גם באירופה קבקוס מופיע עם התזמורות הבכירות ביותר, כדוגמת הפילהרמונית של ברלין, תזמורת הקונצרטחבאו והפילהרמונית של וינה.

הוא גם לוקח חלק במספר פסטיבלים נחשבים: פסטיבל וורבייה (אנ') בשווייץ, פסטיבל זלצבורג ופסטיבל לוצרן.

הופיע בבריטניה עם תזמורות שונות, ובשנת 1992 הופיע במסגרת הפרומס עם הקונצ'רטו לכינור של סטרווינסקי.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991, ולאחר הזכייה בתחרות סיבליוס, (אנ'), הקליט קבקוס עם המנצח הפיני אוסמו ונסקה את הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס ברה מינור, בגרסה הראשונית שלו שמעולם לא בוצעה.

ההקלטה יצאה בחברה שמחזיקה בזכויות על המוזיקה של סיבליוס, BIS record label. הקליט בחברות Delos ו-Finlandia יצירות של דביסי, פגניני, שוברט, צ'ייקובסקי, הנריק וייניאבסקי ואז'ן איזאיי.

כמנצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להיותו כנר, קבקוס הוא גם מנצח. כיהן כמנצח אורח של תזמורת קאמרטה אקדמיקה זלצבורג. בשנת 2007 מונה למנהל מוזיקלי של התזמורת, לאחר פרישתו של סר רוג'ר נורינגטון. ב-2009 הוא התפטר עקב אי-יציבות מנהלית של התזמורת.^[2]

כלי נגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2017, קבקוס מנגן על כינור סטרדיווריוס הידוע בכינויו "Willemotte" משנת 1734, שאותו רכש מסוחר הכלים פלוריאן לאונהארד (Florian Leonhar).^[3]

לפני כן קבקוס ניגן על כינור סטרדיווריוס אחר, "Abergavenny" משנת 1724. בנוסף, הוא מכר את הסטרדיווריוס "Falmouth" משנת 1692 וכינור של ג'ובאני בטיסטה גואדניני משנת 1782.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לאונידס קבקוס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לאונידס קבקוס
לאונידס קבקוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לאונידס קבקוס, באתר ספוטיפיי
לאונידס קבקוס, באתר AllMusic (באנגלית)
לאונידס קבקוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לאונידס קבקוס, באתר Discogs (באנגלית)
לאונידס קבקוס, באתר Songkick (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Violinist Leonidas Kavakos wins Léonie Sonning Music Prize 2017, הסטרד, ‏27 JANUARY 2016
^ Leonidas Kavakos ist dahin (גר), באתר web.archive, ‏September 2009
^ Leonidas Kavakos acquires 1734 ‘Willemotte’ Stradivarius violin, הסטרד, ‏19 JUNE 2017

[1] Violinist Leonidas Kavakos wins Léonie Sonning Music Prize 2017, הסטרד, ‏27 JANUARY 2016

[2] Leonidas Kavakos ist dahin (גר), באתר web.archive, ‏September 2009

[3] Leonidas Kavakos acquires 1734 ‘Willemotte’ Stradivarius violin, הסטרד, ‏19 JUNE 2017

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023)