קיפודי ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קיפוד ים)
קריאת טבלת מיוןקיפודי ים
קיפוד ים
קיפוד ים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: קווצי עור
מחלקה: קיפודי ים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Echinoidea
Leske, 1778
שלפוחיתן

קִפּוֹדֵי־יָם[1] (שם מדעי: Echinoidea) היא מחלקה של חסרי חוליות ממערכת קווצי העור. קיפודי הים המודרניים נחלקים לשתי קבוצות:

  • "קיפודי־ים רגולריים" בעלי צורה סימטרית כדורית-עיגולית, חיים בעיקר על מצעים מוצקים סלעים, אלמוגים, ניזונים מאצות וצמחי מים ובכך מנקים את פני הסלע כך שמושבות אלמוגים חדשות יוכלו להתפתח עליו.
  • "קיפודי־ים אי־רגולריים" פחוסים. חיים בתוך החול, ניזונים ממזון אורגני.

קִפּוֹדֵי־יָם[1] (שם מדעי: Echinoidea) הם בעלי חיים מקבוצת חסרי חוליות, ממערכת קווצי העור Echinodermata. מחלקת קיפודי הים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: "רגולריים" בעלי צורה סימטרית (עיגולית-כדורית), החיים בעיקר על גבי מצע של סלעים, אלמוגים או אצות, ניזונים מאכילת אצות וצמחי ים ובכך מנקים את פני הסלע, כך שצעירי אלמוגים יכולים להתיישב ולפתח מושבות אלמוגים. רוב קיפודי הים בעלי הקוצים נמנים עם קבוצה זו.

שמם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של מחלקת קיפודי-הים ניתן להם בשל הקוצים הארוכים והבולטים שעל גופם החיצוני, המזכירים את קוציו של הקיפוד היבשתי. אם עי אין כל קשר בין אלה לאלה. שמם האירופי הוא "שובבי-ים" (שובב בשפות אלה Urchin). המינים השונים זוכים בשם על פי דמיונם ושימוש שנעשה בהם. למשל, קוצי העפרונן, אחרי שריפת הקצה שלהם שימשו בעבר לכתיבה, ומכאן שם הסוג (שמו המדעי Heterocentrotus).

רוב קיפודי-הים ה"אי-רגולריים" הם משוטחים, או מאורכים ולהם סימטריה מאורכת. החיים על ובתוך חול הקרקעית, ונעים בתוכו באמצעות הקוצים, חלקם מכונים בשל כך (ומכונים "עכברי-ים"). אחרים הם משוטחים כמטבעות, הנעים בתוך החול ונקראים מטבעוניים (Sand Dollars) כשהתנועה נעשית על ידי תנועת הקוצים בתוך החול, כמשוטים. ניזונים ממזון אורגני.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיפודי הים הרגולריים צורה כדורית והם מכוסים בקוצים. כולם חיים במי ים, ונמנעים ממים מתוקים. הם נמצאים באוקיינוסים והימים ברחבי העולם, ומיניהם נפוצים הן באזורים טרופיים והן באזורים הממוזגים ואף בימים הקרים. הם מסתתרים באזורים סלעיים מתחת למים ומגינים על עצמם באמצעות הקוצים. אמצעי אחר, המשלב את הקוצים עם צבתות זעירות קוצבתים (pedicellaria), שלעיתים יש בהן בלוטות של ריר ארסי, שאינן גורמים למוות אך מרתיעות טורפים. בבני אדם לעיתים הם גורמים לאלרגיות ואי-נוחות. רוב המינים מכוסים בקוצים, שעוקצים כאשר נוגעים בהם בעור לא מוגן. לרוב מיני הרגולריים קוצים מכמה סוגים, מהם חלקים, מהם נושאי זיזים דוקרניים ובאורך שונה. מערכת העיכול של קיפודי הים הרגולריים מתחילה בפה מרכזי בתחתית השלד הכמעט-כדורי. המזון נקלט על ידי אבר לעיסה הקרוי "פנס אריסטו" שמורכב מחמש לסתות, ערוכות סביב פתח הפה, המהוות כל אחת מהן נדן שבו שן אחת, העשויה מקלציט עשיר במגנזיום, מה שמגביר את קושיה, בעזרת שיניים אלה הם מסוגלים לכרסם גומות בסלע הגיר ולקטוף את האצות שעליו.

השלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלד קיפודי הים עשוי לוחיות גיר קלציטי המוקף ברקמה רכה, המוקפת בעטיפת חומר רך - קולגן. הלוחיות "נוצרות בחלק העליון של השלד - "הקוטב הצפוני". מקצהו העליון של "פנס אריסטו", מתחיל מעי המקיף את חללו הפנימי של הגוף כשהוא מחובר בחוטי קולגן אל דופן השלד מפנימו. לאחר שתי הקפות עולה המעי אל ה"קוטב העליון" שם הוא נפתח כפי טבעת, העשוי מלוחיות מנוקבות. ליד פי הטבעת, נפתחים חמישה פתחים המשחררים את תוצרי המין - השחלות של הנקבות והאשכים הזכריים אל חלל המים ושם מתמזגים הזכריים והנקביים לייצר את העובר של קיפוד הים הקרוי "פלוטאוס" (Echinopluteus) המתפתח במים כפלנקטון, עד להפיכתו לבוגר. מערכת מיוחדת לקווצי העור היא מערכת "רגלי המים" (ambulacra), עשרות עד מאות של צינורירים היוצאים מחורירים דקיקים בשלד, כאשר בקצהו של כל צינוריר כפתור הצמדה הנצמד לעצמים קשיחים. המערכת האמבולקרלית מחולקת לחמשה "רדיוסים" שעוברים לאורך (בעצם גובה) השלד מפי הטבעת שם הם נוצרים, ועד לפה. מערכת זו היא אמצעי התנועה הבסיסי של קיפודי הים הרגולריים. מערכת של לחצים מכניים המופעלת על ידי רגלי המים, רקמות קולגן ושרירים מעצבים את צורתו הסופית של שלד קיפוד הים, זוהי מערכת מורפולוגית אפיגנטית, שאיננה נשלטת על ידי המערך הגנטי, אלא סביבתית..

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיפודי הים הרגולריים תפוצה בכל חופי הסלעים, ועל קרקע הים הקשה. הם מהווים קבוצת מפתח (Key species) שממלאים תפקיד חשוב בסילוק הצמחים כדי לאפשר לבעלי חיים מקבוצות אחרות - אלמוגים, אצטלניים וצדפות - להצמד למצע. קיפודי הים האי-רגולריים מוגבלים בדרך כלל לחופים רכים, שבהם הם נעים בעומקים שונים. בחופי ישראל מיוצגים קיפודי ים שונים הגם שלאחרונה עברו מינים טרופיים מים סוף לים התיכון. לקיפודי הים תפוצה כלל-עולמית, ועשרות מינים מצויים בחופי ישראל, מהם ים-תיכוניים ומהם טרופיים המצויים בים סוף, שמין אחד כבר עבר את תעלת סואץ ופלש לים התיכון, רובם בתחום הרדוד, אך גם מיוצגים במעמקי האוקיינוסים.

קיפוד ים כמזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות רבות משמשים קיפודי הים למאכל. שחלותיו של הקיפוד נחשבות כמעדן בארצות רבות. סוגים שונים של קיפודי ים מיוצאים ליפן[2] ולארצות מזרח אסיה אחרות בהן הקיפוד נחשב כמעדן. קיפוד הים הסגול נחשב כמעדן בצרפת, בספרד, באנגליה ובצ'ילה, נאכל לרוב נא עם מעט מיץ לימון ושום או כתוספת למרק, מאכלי ביצים ועוד.

עקיצת קוצי הקיפוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האנשים נעקצים כאשר הם דורכים עליהם בטעות, וקוצי קיפודי הים עלולים לחדור לגופם של מתרחצים וצוללים. בחלק ניכר של המקרים יתמוסס הקוץ אולם יש מקרים בהם נדרש טיפול רפואי[3]. במקרה של בחילות, כאבים בחזה, בעיות נשימה או סימני זיהום (אדמומיות ומוגלה), הנגרמים מעקיצת קיפוד הים, יש לפנות מיד לטיפול רפואי[4]

סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן דוגמאות לכמה סוגים אופייניים:

אַרְסַן-יָם פִּרְחוֹנִי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיפוד ים ארסי בקוטר של 20-14 ס"מ, שתואר בספר השיאים של גינס בשנת 2014 כ"קיפוד הים המסוכן ביותר בעולם". הוא עלול לגרום לשיתוק, התכווצויות שרירים ואף להגיע לכדי מוות. בן משפחתו, הקטיפן, מצוי בים סוף ובאוקיינוסים הטרופיים, פחות ארסי. לארסן מחטים קצרים מאלה של קיפוד הים השחור נזרית, אך הם קוצבתים (פדיצלריות) משולשים דמויי פרחים, המשמשים כנשק ארסי וגם לניקוי טפילים. את הקיפוד הזה ניתן למצוא בחופים הטרופיים ממזרח אפריקה, דרך יפן ועד אינדונזיה ואיי קוק - תמיד על קרקע חולית או סלעית. אינו מצוי בימים המקיפים את מדינת ישראל.

קטיפן אילתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטיפן הוא סוג טרופי שמצוי במיניו השונים בכל הימים החמים בעולם, אך לא באגמי מים מתוקים. הקטיפן המובהק (Tripneustes gratilla),תפוצתו מחופי אפריקה המזרחית ועד הוואי באוקיינוס השקט. הקטיפן האילתי (Tripneustes gratilla elatensis) מצוי בים סוף לכל אורכו, והוא תת-מין אנדמי (יחודי לים סוף) השונה במידה מובהקת מהקטיפן המובהק. כותב שורות אלה חקר אותו לעומק, וזיהה את המבדיל והמייחד את הקטיפן האילתי מהקטיפן המובהק. בעוד שהמובהק חי לרוב על משטחי עשבי ים ומעט גם בשונית הקטיפן האילתי חי רק בשונית ועל אבנים שבסמוך לה. בעוד שהמין האוקייני מגם על עצמו באמצעות הקוצים החדים המעובים למחצה, האילתי מצויד ב"שדות" של קוצבתים התופסים את רוב רובו של השטח העליון של הגוף, שיעיל כנראה יותר מאשר הקוצים החדים. מכאן גם שמו קטיפן על שם משטחי הקוצבתים הנראה כמשטח קטיפתי. רגישותו לזיהומים כימיים גרם להופעת עיוותי שלד "מפלצתיים" בחופי אילת בשנות השבעים של המאה העשרים.

טקסונומיה - סדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת־מחלקה Perischoechinoidea

תת־מחלקה Euechinoidea

  • על סדרה Atelostomata
  • על סדרה Diadematacea
  • על סדרה Echinacea
    • סדרה כסויי־שת (Arbacioida)
    • סדרה קשותי־לסת (Camarodonta)
    • סדרה Echinoida
    • סדרה Phymosomatoida
    • סדרה Salenioida
    • סדרה Temnopleuroida
    • סדרה Holectypoida
  • על סדרה Neognathostomata
    • סדרה קיפודי־פנס (Echinolampadoida)
    • סדרה מטבעוני־ים (Clypeasteroida)
    • סדרה Cassiduloida

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילנה פרבר, קיפודי־ים, עמ' 59–61, 169-174 בספר: החי והצומח של ארץ ישראל. עורך: לב פישלזון. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע 1983.
  • (Dafni, J.(1983) A new sub-species of Tripneustes gratilla (L.) in from the northern Red Sea. Israel Journal of Zoology 32-1-12
  • יעקב דפני. מחקרים בביולוגיה של קיפוד הים קצר הקוצים במפרץ אילת. מחקרי דרום סיני 1967–1982. עמ' 138–143.
  • יעקב דפני קווצי העור, מוזר הוא שמם האמצעי ספר דיגיטלי בהוצאת "יעלה" באילת 2015
  • יעקב דפני אין חיה כזאת ספר דיגיטלי בהוצאת "יעלה" באילת 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיפודי ים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.