קלעת אל-ג'ונדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קלעת אל ג'ונדי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קלעת אל-ג'ונדי (הפירוש בערבית: "מצודת החייל") המכונה לעיתים גם ראס אל-ג'ונדי וגם קלעת סדר) היא מצודה מוסלמית עתיקה הנמצאת על גדתו המזרחית של ואדי סודר בחלקו המערבי של חצי האי סיני. המצודה נבנתה כנראה במחצית השנייה של המאה ה-12 על ידי צלאח א-דין, שליט מצרים כחלק מהמאבק עם הצלבנים על השליטה בחצי האי סיני ובנתיבי הים הסמוכים וכפי הנראה גם כדי לשמור על דרך עולי הרגל (דרב אל-חג') שיש הסוברים כי עברה בוואדי סודר.

הרקע ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1115 כבש המנהיג הצלבני בלדווין הראשון, מלך ירושלים, את אילת והציב חיל מצב באי האלמוגים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1118, יצא בלדווין בראש כוח מצומצם, דרך צפון סיני, לכיוון מצרים. הוא כבש את פלוסיון שבקצה הצפון מערבי של סיני ורצה להמשיך מערבה, אלא שעצר ונסוג בשל מחלתו, שהביאה למותו בדרכו חזרה לירושלים. נראה שהתקיים מאבק בין הצלבנים והמוסלמים, בהנהגתו של צלאח א-דין, על השליטה במפרץ אילת ובמפרץ סואץ ועל השליטה בדרכים העיקריות בסיני שהדרומית בהן – הדרב אל-חג', שימשה את עולי הרגל המוסלמים שהגיעו למכה ממצרים ומצפון אפריקה.

מנשה הראל סובר כי דרב אל-חג' עברה לאורך מפרץ סואץ דרומה עד ראס סודר ומשם עלתה בוואדי סודר בכיוון צפון מזרח עד נח'ל ומשם מזרחה לאילת. למרות שנתיב זה ארוך יותר מנתיבים חליפיים שהציעו חוקרים אחרים, מבסס הראל את סברתו על קיומם של מקורות מים רבים לאורך ואדי סודר, על קיום אפשרות למרעה בנתיב זה ועל העבירות העדיפה לעומת הנתיבים החלופיים שעוברים בשטחי דיונות חול ממזרח לאזור בו עוברת כיום תעלת סואץ. חיזוק לטענתו מוצא הראל בהקמת קלעת אל-ג'ונדי בנתיב זה, בערך במחצית הדרך בין ראס סודר ובין נח'ל.

לאחר שב-1170 כבשו המוסלמים בהנהגת צלאח א-דין את אי האלמוגים, הותקפה קלעת אל-ג'ונדי על ידי הצלבנים בשנת 1173 כשמטרתם הייתה תקיפת מצרים ממזרח.

המצודה ושרידיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה בנויה על גבעה גירנית נישאה (640 מטר מעל פני הים) הנמצאת במפגש של שלושה נחלים. ואדי אל-עריש, ואדי סודר וואדי א-ראחה. הגבעה מוארכת וכוללת שתי גבעות (השנייה בגובה 508 מטר מעל פני הים) המחוברות באוכף. סלעי הגבעה הם מתקופת האאוקן. למצודה מדרונות טבעיים תלולים משלושה צדדים: דרום, מזרח ומערב ובוניה חפרו שני חפירים עמוקים, בצדה הצפון-מערבי ובצדה המזרחי. מן החפיר המזרחי נלקחו גם האבנים ששימשו לבניית חומות המצודה.

המבצר נסקר לראשונה ב־1909 על ידי צוות ארכאולוגי צרפתי בראשות ז'יל ברתו (Jules Barthoux). שער המצודה נמצא בין החפירים.[1] השער מוגן על ידי מגדלים חיצוניים וצריחים פנימיים ובראשו כתובת בערבית. בצדי הכתובת ציורי מגינים ורמחים ומתחת לכתובת, על האבן הראשה, ציור מגן דוד. המצודה מוקפת חומה הכוללת שבעה מגדלים מרובעים ושני מגדלים עגולים וכוללת בחלקים ממנה גם את חדרי החיילים. במרכז שטח האתר קיימים שרידי שני מסגדים בסגנון פאטימי ומתחת שני המסגדים - בורות מים. בורות מים נוספים וגדולים יותר נמצאים באגפים המערבי והמזרחי של האתר ושרידי בניין הממשל נמצאים במרכזו.

בראש השער ובשני צדדיו נמצאו שלוש כתובות המתארכות את בניית השער לשנת 1187. במחראב שבאחד המסגדים נמצאה כתובת המתארכת את בנייתו לשנת 1183.

בתחילת מלחמת יום הכיפורים השתלט כוח מצרי על המבצר אך הונס על ידי תקיפת חיל האוויר הישראלי.[2]

באתר לא נערכו עבודות שימור ותיירים כמעט ואינם מגיעים אליו. האתר מצוי בתהליכי הרס מתקדמים. ב-2003 הוסיפו מועצת העתיקות ומשרד התרבות המצריים את קלעת אל-ג'ונדי לרשימת האתרים המצריים המועמדים להתקבל כאתרי מורשת עולמיים.[3]

בשנים 2005-2001 נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות בראשות ז'אן-מישל מוטון (Jean-Michel Mouton).[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשה הראל, קלעת אל ג'ונדי, ב"נופים ואתרים" עמ' 293-297, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1973

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]