דיו קסיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קסיוס דיו)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דִּיוֹ קָסְיוּס קוֹקֵיָאנוּס (גם: קסיוס דיו, בלטינית: Cassius Dio Cocceianus, ביוונית: Δίων Κάσσιος Κοκκηϊανός, דיון קסיוס; 163 או 164 - אחרי שנת 229 לספירה) היה היסטוריון ומגיסטראט רומי ממוצא יווני.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המידע אודות דיו קסיוס מגיע מכתביו שלו. הוא נולד בניקיאה שבביתיניה באסיה הקטנה. שנת הולדתו אינה ידועה בוודאות, ושנויה במחלוקת. במחקר העדכני יותר מקובל לחשוב שנולד בשנת 163 או 164 לספירה.[1] אביו, קסיוס אָפּרוֹניאנוס, היה סנאטור רומי, קונסול, ונציב בליקיה-פמפיליה, בקיליקיה ובדלמטיה.[2] ייתכן שאמו הייתה צאצאית של קוֹקֵיאנוס דיו מהעיר פּרוּסָה (הוא הנואם והפילוסוף דיו כריסוסטומוס (אנ')).[3] נראה שהיה נשׂוי והעמיד צאצאים, שכן ידוע קסיוס דיו (אנ') נוסף, שהיה קונסול בשנת 291 לספירה ונציב העיר רומא (praefects urbi) ב-296/7,[4] שהיה נכדו או נינו של ההיסטוריון.

דיו הגיע לרומא בשנת 180, ובשנת 182/3 התלווה לאביו בזמן נציבותו בקיליקיה. נראה שכהן כקוואיסטור והצטרף לסנאט בשנת 188 או 189.[5] בימי שלטונו הקצרים של פרטינקס זכה לכיבודים רבים, ומונה כפראיטור לשנת 194. לאחר רציחתו של פרטינקס, הצליח דיו לשמור על מעמדו תחת דידיוס יוליאנוס, תמך בספטימיוס סוורוס עם הגיעו לרומא, וזכה לשמור על מינויו ולהשלים את כהונתו. דיו שמר על נאמנות לסוורוס, ובשנת 197, כאשר חזר הלה לרומא לאחר ניצחונו על קלוֹדיוס אָלבּינוס, הקדיש לקיסר המנצח חיבור היסטורי על מלחמת האזרחים שהסתיימה זה עתה. בהשראת חיבור זה החל לשקוד על ההיסטוריה הרומית שלו.[6]

לאחר מות הקיסר ספטימיוס סוורוס, שימש דיו כמושל העיר סמירנה (כיום איזמיר שבטורקיה). בשנת 205 לערך נבחר לקונסול ולפרוקונסול באפריקה ובפאנוניה. הקיסר אלכסנדר סוורוס העריך אותו מאוד ומינה אותו לקונסול לצדו בשנת 229 חרף התנגדות המשמר הפרטוריאני שראה בדיו קסיוס אדם תקיף מדי לטעמו. לאחר ששימש במשרה זו פרש אל מולדתו ושם מת.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו המוקדמים כללו חיבור על אותות וחלומות וחיבור נוסף על מלחמת האזרחים, שהוקדשו שניהם לספטימיוס סוורוס והתקבלו על ידיו בברכה.[7]

דיו כתב היסטוריה של רומא (ביוונית: Ῥωμαϊκὴ Ἱστορία, בלטינית: Historia Romana) בשפה היוונית ב-80 ספרים, יצירה עליה עמל במשך 22 שנים. החיבור מתאר את קורותיה של רומא מיום הגעתו של אניאס לאיטליה וייסוד העיר ועד שנת 229.

האירועים עד עלייתו של יוליוס קיסר לשלטון מתוארים בצורה מתומצתת, ואלו המאוחרים לה מפורטים יותר. תקופת השנים מזמנו של הקיסר קומודוס מתוארת בפרוטרוט, ולמעשה מהווה עדות ראייה למאורעות.

מ-36 הספרים הראשונים נותרו חלקים בלבד. מספר 35 נותר תיאור מפורט על מלחמתו של לוקולוס במיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ומן הספר השישי שרד תיאור של מלחמתו של פומפיוס בפיראטים ושל כיבושיו במזרח. מהספר ה-37 ועד הספר ה-54, העוסקים בתקופה שבין 65 לפנה"ס ל-12 לפנה"ס, או מכיבושי פומפיוס עד מות מרקוס ויפסניוס אגריפה, מצויים בידינו הספרים בשלמותם. הספר ה-55 אבד ברובו, אולם הספרים ה-56 עד הספר ה-60, דהיינו מתבוסתו של וארוס עד למותו של קלאודיוס, מצויים בידינו. לאחר מכן מצויים בידינו אך פרגמנטים מועטים של 20 הספרים הנוספים, לרבות קיצור שערך נזיר בשם יואנס קסיפילינוס במאה ה-11. הספר ה-80 שרד, והוא מתאר את תקופת שלטונו של אלכסנדר סוורוס בין שנת 222 עד שנת 229. מן הספרים האבודים נותרו חלקים, לעתים רחבים למדי, המצוטטים בספרי היסטוריונים אחרים, כמו זונאראס.

דיו ראה בהיסטוריון תוקידידס מודל לחיקוי, אך הוא אינו משתווה אליו, לא באופן בו הוא מחלק את נושאי כתיבתו ומארגן את החומרים העומדים לרשותו ולא בתקפות נימוקיו ומסקנותיו ההיסטוריות. סגנונו בדרך כלל ברור. מקורו המשוער של דיו להיסטוריה של הרפובליקה הרומית המאוחרת היא ההיסטוריה של טיטוס ליוויוס.[8] דיו לעתים קרובות צובע את ההיסטוריה שהוא כותב בהשקפותיו ובניסיונו שלו, במיוחד כאשר הנושא מעורר בו עניין, ללא קשר לזהות המקורות שלו, ובהתייחסותו לעבר, הוא אינו מתעלם מהקשר למצבים והשלכות בזמנו.[8]

דיו קסיוס על היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות מרובה יש לדיו קסיוס לחקר ההיסטוריוגרפיה של תולדות עם ישראל. קטעים מסוימים בתיאורו מהווים את המקור הספרותי החשוב ביותר לאירועים חשובים מאד בהיסטוריה היהודית בתקופה הרומית - הוא אחד המקורות היחידים מהם ניתן ללמוד על מרד התפוצות ומרד בר כוכבא. דעותיו של דיו משקפות את החוג החברתי והתרבותי של הערים היווניות של אסיה הקטנה בסוף המאה ה-2 לספירה – מקומות שכבר התבססו בהם קשרים בין יוונים ויהודים. הוא אומר כי היהודים שונים משאר האנושות בכל פרט בחיים, אולם בניגוד לסופרים יוונים ולטינים שקדמו לו, הוא תופס את ההיבדלות היהודית ללא כל ממד שלילי[9] ואינו מנסה להסביר אותה במיזנתרופיה.[8] מצד שני, הוא גם מציין "שהעם הזה מריר מאד כשמביאים אותו לידי כעס", ומוסיף לכך, אם כי בנימה מכבדת,[8] שהיהודים היו "מגזימים מאד במסירותם לדת".[10] הוא מכנה בעקביות את השבת בשם "יום קרונוס" (סטורן, שבתאי),[11] אולם בניגוד לסופרים אחרים, הוא אינו מחשיב אותה כיום צום ואינו מבלבל את היום הזה עם יום הכיפורים.[8]

בספר 37 דיו מתאר את כיבוש ירושלים על ידי פומפיוס (בשנת 63 לפנה"ס).[12] לדבריו, פומפיוס פלש ל"סוריה-פלשתינה, כי תושביה החריבו את פניקיה". דיו מנצל את ההזדמנות כדי להתייחס אל תושבי הארץ היהודים ולתאר את מאפייניה העיקריים של דתם: "יש להם גם שם נוסף שהם רכשו: הארץ נקראה יהודה, והאנשים עצמם יהודים. לא ידוע לי כיצד דבק בהם השם הזה, אך הוא תקף גם לגבי כל שאר בני האדם המאמצים את מנהגיהם, גם אם הם בני אומה זרה. הם נבדלים משאר האנושות בכל אורחות החיים כמעט, ובעיקר בעובדה שאינם מכבדים ולו אחד מבין האלים הרגילים, אלא מגלים יראת כבוד לאלוהות אחת מסוימת. מעולם לא היה להם פסל של אל זה בירושלים גופא, אלא בהאמינם כי לא ניתן לנקוב בשמו והוא בלתי נראה, הם סוגדים לו בצורה שאין יוצאת דופן ממנה עלי אדמות".[13] דיו מספר שהיהודים הקדישו לאלוהיהם "מקדש שהיה גדול מאד ויפה" ו"את היום הנקרא 'יום סטורן', שבו, בין פולחנים מוזרים מאד, הם אינם עוסקים בשום מלאכה רצינית". הוא מדווח כי גם בקרב הרומאים ישנם המאמצים את מנהגי היהודים, שעד לימיו התרבו מאד וזכו לחופש פולחן. דברים אלה יכולים לשמש הוכחה לכוחו המתמשך של הגיור גם בתקופת הקיסרים הסוורים.[11] בתיאורו את הכיבוש הרומי, הוא מספר על המלחמה בין שני שליטיהם של היהודים, האחים הורקנוס ואריסטובולוס, שנאבקו על "הכהונה (כך כינו את מלוכתם) לאלוהיהם, מי שהוא לא יהיה".

בספר 66 דיו מצטט את דבריו של "יהודי בשם יוספוס" לאספסיאנוס, בהם ניבא שיהפוך לקיסר.[14] בהמשך הספר הוא מתאר את דיכוי המרד הגדול של היהודים על ידי טיטוס ואת המצור שלו על ירושלים.[15] דיו הוא המקור היחיד[8] לכך שהיו חיילים רומאים שלקחו חלק במצור וערקו אל מחנה היהודים. בספר 68 דיו מדווח על מרד התפוצות בזמן הקיסר טריאנוס,[16] כאשר תיאורו כולל בדותה על זוועות שבוצעו על ידי יהודים.[8]

בספר 69 דיו מספר על ייסוד איליה קפיטולינה במקום ירושלים והקמת מקדש ליופיטר במקום בית המקדש היהודי על ידי הקיסר אדריאנוס, על מרד בר כוכבא שפרץ בעקבות זאת, ועל החורבן שהתרחש בסופו.[17] חיבורו של דיו קסיוס הוא המקור היחיד שמקשר את פרוץ המרד עם ייסוד אליה קפיטולינה.[18] קטעים אלה מחיבורו, אפילו שהגיעו לידינו בקיצור דרך התקציר של קסיפילינוס, מהווים את הסקירה העקבית ביותר והעיקרית של המרד היהודי באדריאנוס, שקיימת בספרות העתיקה. נראה סביר שדיו השתמש במקור או מקורות ספרותיים לתיאורו את המלחמה. רק על ידי הנחה כזו, ניתן להסביר את קיומם של פרטים כגון הסימנים המבשרים שקדמו למרד. עם זאת, ייתכן שהציטוט ממכתבו של אדריאנוס, כמו גם מספר הנפגעים היהודים והמקומות שנכבשו, מקורם בדיווחיו של אדריאנוס לסנאט.[19]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קארי = Cary Earnest. 1914-27. Dio's Roman History, 9 vols. Cambridge, Mass.: Loeb. (תרגום אנגלי והערות).
  • מילאר = Millar, Fergus. 1964. A Study of Cassius Dio. Oxford: Clarendon.
  • בארנס = Barnes, Timothy D. 1984. “The Composition of C. Dio's Roman History”, Phoenix 38: 240-255.
  • בירלי = Birley, Anthony R. “Cassius III 1”, in: Brill’s New Pauly, Antiquity volumes edited by: Hubert Cancik and, Helmuth Schneider.
  • קאסיוס דיו : היסטוריה רומית, ספרים ס-סא, 4. תרגמה מרומית והוסיפה מבואות, הערות ומפתחות: רחל בירנבאום, מוסד ביאליק, ירושלים
  • מנחם שטרן - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II: CXXII. Cassius Dio, pp. 347-407

על מרד בר-כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין איזק, קסיוס דיו על מרד בר כוכבא, מתוך: מרד בר-כוכבא מחקרים חדשים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ח, עמודים 106–112.
  • מרדכי גיחון, יחס המקורות הכתובים לבר-כוכבא ולמלחמתו ברומאים, מחקרי יהודה ושומרון יד (תשסה) 113-123, 2005.
  • M. Gichon, New Insight into the Bar Kokhba War and a Reappraisal of Dio Cassius 69.12-13, The Jewish Quarterly Review, New Ser., Vol. 77, No. 1. (Jul., 1986), pp. 15-43.
  • Isaac, Benjamin, Cassius Dio on the Revolt of Bar Kokhba, SCI 7 (1983-4), pp.68-76
  • Eliav, Yaron Z. Hadrian’s Actions in the Jerusalem Temple Mount According to Cassius Dio and Xiphilini Manus, Jewish Studies Quarterly 4 (1997) pp. 125-144

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיו קסיוס בוויקישיתוף
  • Cassius Dio. Roman History. Translated by Earnest Cary. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1927. 9 vols. Digitized copy in: LacusCurtius.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קארי א, vii; מילאר 13 (וסקירה ביבליוגרפית בהערה 4); בירלי, בריל-פאולי. במחקר המוקדם יותר רווחת יותר 155 כשנת הלידה.
  2. ^ מילאר 8
  3. ^ מילאר 11-12.
  4. ^ מילאר 13. דיו אינו מספר אם היה נשׂוי בעצמו. עם זאת, ייתכן שהביע את דעתו האישית בנאום הארוך בזכות נישׂואין והולדת ילדים, ששׂם בפי אוגוסטוס (56.2-9).
  5. ^ מילאר 13–15. גיל 25 היה מקובל לכהונה זו. יתר על כן, בהתייחסו לסנאט בשלוש השנים האחרונות של כהונת קומודוס (כלומר מ-188/9 ואילך) נוקט דיו בלשון ״אנחנו״, והמידע שלו מלא ומפורט ביחס לתקופה הקודמת.
  6. ^ מילאר 16-17.
  7. ^ בירלי.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, pp. 347-348
  9. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה, פרק 2 האל היהודי, עמ' 70.
  10. ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 49, פרק 22, סעיפים 6-3.
  11. ^ 11.0 11.1 M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, pp. 352-353
  12. ^ Historia Romana, XXXVII, 15:2-17:4
  13. ^ תרגום מתוך: פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (מאנגלית: להד לזר); פרק 2 האל היהודי, עמ' 69.
  14. ^ Historia Romana, LXVI, 1:4, apud: Xiphilinus
  15. ^ Historia Romana, LXVI, 4-7
  16. ^ Historia Romana, LXVIII, 32:1-3, apud: Xiphilinus
  17. ^ Historia Romana, LXIX, 12:1-14:3; 15:1, apud: Xiphilinus
  18. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, p. 401
  19. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXXII. Cassius Dio, pp. 393-394