אלכסנדר סוורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Alexander severus.jpg

אֲלֶכְּסַנְדֶּר סֶוֶורוּס (לטינית: Severus Alexander‏; 1 באוקטובר 208 - מרץ 235) כיהן כקיסר רומא בין השנים 222 ל-235. ידוע גם כמַרְקוּס אוֹרֶלְיוּס סֶוֶורוּס אֲלֶכְּסַנְדֶּר.

ילדותו והכתרתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר סוורוס נולד בשם בַּסְיָאנוּס בערקה קיסריה שנמצאת בלבנון של היום, ליד טריפולי. אמו, יוליה מָמָאֶיה, הייתה דודתו של הקיסר אלאגבאלוס. כשהיה בגיל 13 שכנעה סבתו את הקיסר לאמץ את סוורוס אלכסנדר כבן ולהכתירו כיורש.

חיל המשמר הפרייטוריאני רצח את אלאגבאלוס הקיסר, כנראה בהשפעת יוליה ממאיה, וזאת העלתה את אלכסנדר סוורוס, בנה בן ה-14, לכס הקיסרות בשנת 222 לספירה.

מכיוון שהוכתר כקיסר כשהיה נער היה מושפע מאימו לאורך כל שנות קיסרותו.

ביוזמת אמו התחתן עם בת למשפחה אריסטוקרטית עשירה. אולם אז, מחשש שהאישה תחליף את מקומה בעמדת ההשפעה, שכנעה אותו האם להגלות את אשתו, והוא לא התחתן פעם נוספת בחייו.

הוא נקט רפורמות רבות בתחומים האזרחיים. הרפורמות שלו החלו בהקמת מועצה חדשה, שכללה כמה משפטנים, ביניהם המשפטן המפורסם אולפיאנוס דומיטיוס וסנאטורים.

השפעתו של אולפיאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר סוורוס נתן מעמד סנאטורי לכמה מחיילי המשמר הפרייטוריאנים, וכך גם למקורביו, ביניהם המשפטן המפורסם אולפיאנוס דומיטיוס, שגם תפס חלק מן השלטון. אולפיאנוס ניצל את עמדתו החדשה כדי לשמור בחסכנות על אוצר הקיסר, זאת בניגוד לפזרנות ורהבתנות שאפיינו חצרות קיסריות קודמות. עם זאת, ברווחת התושבים חל שיפור: הוא תרם בשר ושמן לתושבים רומאים, שיקם מבני ציבור קדומים, תרם כסף לחקלאים ונתן מתנות כסף לתושבים. היחס לפרובינציות נעשה הוגן יותר, ומעמד הסנאט עלה.

לעומת זאת הקפיד אולפיאנוס על משמעת חמורה לחיילים וקיצוץ בהוצאות הצבא. בעקבות קיצוצים אלו פרצו מרידות רבות שבמהלכם נרצח. באותו זמן ייעץ אלכסנדר סוורוס להיסטוריון המפורסם דיו קסיוס לברוח מרומא כדי שלא ייפגע במהומות. עם הזמן שב השקט לרומא.

מלחמותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת אלכסנדר סוורוס השתלט ארדשיר מלך פרס על הממלכה הפרתית (באזור צפון עיראק של היום), והמלך האחרון של פרתיה נהרג. פרס ופרתיה אוחדו והיו לממלכה הסאסאנית. ארדשיר מלך הסאסאנים תקף את האימפריה הרומית במטרה להחזיר את הארצות שנכבשו על ידי הרומאים. בתגובה שלח אלכסנדר סוורוס איגרת לארדשיר ובה הזהירו מאימת רומא. ארדשיר לא פחד מהאיום של אלכסנדר סוורוס והתכונן למלחמה. צעד זה נודע לאלכסנדר סוורוס שהחל גם הוא להכין את צבאו.

אלכסנדר סוורוס שלח שלוש משלחות צבאיות שיילחמו בחלקים שונים של האימפריה, המשלחת השלישית שהייתה בפיקודו של אלכסנדר סוורוס עצמו, יצאה למסופוטמיה להילחם בססנידים. זו הייתה מערכה גדולה, ובסופה החליט אלכסנדר סוורוס לסגת לצורך תכנון מתקפה חדשה. עמד לו לרועץ האקלים הקשה שנתן את אותותיו בצבא ורבים מהחיילים מתו. הוא נסוג למקום עם אקלים נוח יותר, העיר אנטיוכיה שבסוריה.

במקביל, החליטו גם הססנידים לחדול מהתקפותיהם. אלכסנדר סוורוס ראה בזאת ניצחון וחזר לרומא, שם ערך את חגיגות הניצחון המסורתיות.

ההתנקשות בחייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר שובו מן המזרח החלו שבטים גרמאנים לתקוף את האימפריה הרומית. השבטים הגיעו כמעט למרכז האימפריה, איטליה. אלכסנדר סוורוס יצא לגרמניה וניסה לשכנע את השבטים שיפסיקו לתקוף תמורת זהב. בשל כך ראו אותו חייליו כפחדן, וקשרו קשר לרצוח אותו. כשהיה באזור מיינץ של היום, התנקשו בחייו בעת ששהה באוהלו הצבאי, ב-18 או ב-19 במרץ 235, והרגו גם את אימו.

במקומו הועלה לכס הקיסרות מצביא בשם מקסימינוס, שהמשיך את המלחמה בשבטים הגרמניים.

אלכסנדר סוורוס נזכר בהיסטוריה כקיסר טוב שהביא לפריחת האימפריה הרומית. יש הטוענים כי הוא מהקיסרים הגדולים ביותר של רומא.

יחסו לדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה סובלני ופתוח בנושאי דת. על פי ההיסטוריה אוגוסטה (סוף המאה ה-4), "הוא כיבד את החוקים הפרטיים של היהודים" ו"אפשר לנוצרים לחיות בשלום".[1] מסופר שם גם שתושבי אנטיוכיה ואלכסנדריה לגלגו עליו וכינו אותו "הארכיסינגוגוס (ראש בית כנסת) הסורי והכהן הגדול".[2] ניתן להניח שהדברים מתייחסים לאהדה שלו כלפי היהודים.[3] מסופר שם גם שבנה ליד ארמונו מקדש שבו התפלל בבקרים והציב בו פסלים של קיסרים שהואלהו וכן של "נפשות קדושות ביותר", ביניהן אפולוניוס איש טיאנה, ישו, אברהם ואורפאוס.[4] עוד נטען שם, כי נהג לפרסם ברבים את שמותיהם של בעלי תפקידים בעת מינויים, למקרה שמישהו ירצה להאשים אותם בדבר מה, ושלמד זאת מ"הנוהל שמקיימים הנוצרים והיהודים" בעת מינוי למשרות הדתיות.[5] מסופר גם שזכר מימרה ששמע מיהודים או מנוצרים, אותה נהג להשמיע באמצעות כרוז בכל פעם שקרא מישהו למשמעת, וציווה לחקוק אותה בפלטין ובמבנים ציבוריים: "אשר אינך רוצה שיעשו לך, אל תעשה לזולתך".[6] כלל זה ידוע בצורתו הארמית ומיוחס להלל הזקן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק כב, סעיף 4. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 390.
  2. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק כח, סעיף 7. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 401.
  3. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXLII. Sciptores Historiae Augustae, p. 630
  4. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק כט, סעיף 2. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 402.
  5. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק מה, סעיפים 7-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 421.
  6. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי סוורוס אלכסנדר, פרק נא, סעיפים 8-6. תרגום: דוד גולן, הקיסרים הסוורים, עמ' 428.