דידיוס יוליאנוס
_-_Residenz_Museum_-_Munich.jpg) | |||||
| לידה |
29 בינואר 133 מדיולאנום, האימפריה הרומית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
1 ביוני 193 (בגיל 60) רומא, האימפריה הרומית | ||||
| שם מלא | מרקוס דידיוס סוורוס יוליאנוס אוגוסטוס | ||||
| מדינה | האימפריה הרומית | ||||
| מקום מגורים |
מילאנו  | ||||
| תארים |
אוגוסטוס | ||||
| בן או בת זוג |
מנליה סקנטילה | ||||
| ילדים |
דידיה קלרה | ||||
| |||||
מַרְקוּס דִידְיוּס סֶוֶורוּס יוּלִיָאנוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Marcus Didius Severus Julianus Augustus; 29 בינואר 133 – 1 ביוני 193 לספירה) היה קיסר ושליט האימפריה הרומית למשך 66 יום, מה-28 במרץ עד ל-1 ביוני 193. הוצא להורג על ידי יורשו לכס הקיסרות, ספטימיוס סוורוס, במהלך מלחמת האזרחים של 193–197.
ילדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוליאנוס נולד לקוינטוס פטרוניוס דידיוס יוליאנוס ואמיליה קלרה בעיר מדיולאנום, תאריך לידתו המדויק אינו ידוע; דיו קסיוס מציין אותו ב-29 בינואר 133, ומחבר היסטוריה אוגוסטה מציין את יום לידתו ב-27 בפברואר 137. סביר להניח, עקב האמינות הירודה של ההיסטוריה אוגוסטה, כי התאריך הראשון הוא המדויק מבין השניים.
מוצאה של משפחת אביו ממדיולאנום (מילאנו). בית האב נחשב למכובד. אמו באה מהדרומנטום על חוף הים התיכון באפריקה.[1]
קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוליאנוס חונך בידי דומיטיה לוקילה, עם מרקוס אורליוס. הוא שירת במספר תפקידים אופייניים לבני המעמד הגבוה בדרכם לתואר הסנטורי. בשנת 156–157 בערך מונה לטריבון צבאי[1] בלגיון הרומי. בשנת 158 בערך זכה בתפקיד קוואיסטור.[1] לאחר מכן מונה למשרת איידיל.[1] בימי שלטון מרקוס אורליוס, זכה יוליאנוס לשרת כאחראי על המקדשים והמשחקים. היה לפראיטור, בשנים 166–168 שירת כמשנה למושל אסיה ואפריקה. בשנת 170 קיבל דרגת פראיטור ופיקד על הלגיון העשרים ושניים פרימיגניה (אנ'),[1] אחד הלגיונות שהגנו על נהר הריין.
בשנים 172–174 כיהן כנציב בפרובינקיה גאליה בלגיקה[1] והדף את פלישת שבטי הצ'אוצ'י, ניצחון שזיכה אותו במשרת הקונסול ספקטוס בשנת 175 (בגיל 42), יחד עם הקיסר העתידי פרטינקס. בשנת 177, בתום ימיו כקונסול, מונה לנציב דלמטיה, מתוכה נלחם בעמים שחדרו ממואסיה העליונה.[1] בשנת 180 מונה לנציב פרובינקיה גרמאניה אינפריור ("תחתית", הצפונית).[2]
עם מות מרקוס אורליוס, ועליית בנו, קומודוס, לשלטון הוכרח יוליאנוס לפרוש מתפקידו. בשנת 182–183 הוא הוגלה לתקופה מסוימת מרומא אל מדיולאנום.[2] בשנים 185–187 הוא מונה לפרפקט, ולאחר מכן לנציב ביתיניה ופונטוס (צפון אסיה הקטנה). בשנת 189 קיבל את נציבות אפריקה. בתחילת שנת 193 כבר היה כנראה אדם פרטי, ללא משרה קיסרית.[2]
יוליאנוס קיסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסר קומודוס נרצח בשנת 193, ואותו ירש פרטינקס. ברם, גם האחרון לא הצליח לשמור על משרתו לזמן ארוך לפני שנרצח אף הוא. יש הטוענים כי פרטינקס התבטא בעד ירושתו על ידי יוליאנוס, אך אין זו עובדה ברורה בשל המקור המפוקפק שמביא אותה (ההיסטוריה אוגוסטה).[3] מכל מקום, לאחר רצח פרטינקס ערך המשמר הפרטוריאני מכירה פומבית לתפקיד הקיסר. טיטוס פלאביוס סולפיקיאנוס, שתפקידו הפוליטי אפשר לו לדרוש את הכתר, פנה למשמר הפריטוריאני עם הצעה של 20,000 מטבעות לכל חייל, אם יהפוך לקיסר. יוליאנוס מצידו הציג בפני המשמר הצעה של 25,000 מטבעות, והוכרז בידי המשמר כקיסר.[2] בעקבות זאת פנה אל הסנאט וקיבל את הסכמתו. הסנאט העניק לאשתו מנליה סקנטילה ולבתו דידיה קלרה את התואר "אוגוסטה". דידיוס כונה עתה "אימפרטור קיסר מרקוס דידיוס סוורוס יוליאנוס אוגוסטוס". הוא מינה את חתנו קורנליוס רפנטינוס לפרייפקטוס העיר רומא, ומינה את פלוויוס גנאליס ואת טוליוס קריספינוס לפרייפקטים הפרייטוריאנים.[2]
אולם בקירקוס מקסימוס ברומא התכנסו המונים, שדרשו את מינויו של פסקניוס ניגר, מפקד הצבא הרומי בפרובינקיה סוריה, לקיסר. לנוכח סכנה זו, שלח דידיוס לרצוח את פסקניוס ניגר, אך שליחות זו נכשלה. באמצע אפריל 193 הכריזו חייליו של ניגר על מפקדם קיסר רומא; בפאנוניה הכריזו חייליו של ספטימיוס סוורוס על מפקדם קיסר, והצטרפו אליהם גם הלגיונות שחנו בגרמניה.[2] פסקניוס ניגר, ספטמיוס סוורוס וקלודיוס אלבינוס, מושל בריטניה, התמרדו כנגד יוליאנוס. סוורוס צעד לרומא עם צבאו. דידיוס קרא לסנאט להכריז על סוורוס אויב, וחייליו נדרשו לעזוב את המחנה שלו. דידיוס מינה לסוורוס מחליף, ולריוס קטולוס, וציווה להרוג אנשים שהיו בקשר עם סוורוס, ובהם לייטוס ומרקיה, שעמדו בראש הקשר נגד קומודוס ועוררו את חשדו.[2] דידיוס שלח את טוליוס קריספינוס, אחד ממפקדי המשמר הפרייטוריאני, לחסום באמצעות הצי את כניסת סוורוס לאיטליה, אולם סוורוס השתלט על הצי, שעגן ברוונה. הצבאות שפגש סוורוס בדרך היבשה אל רומא, עברו לצדו, וכך עשתה גם משלחת מטעם הסנאט. דידיוס החליט לבצר את רומא, אלא שהחיילים הפרייטוריאנים שכרו פועלים לעבוד במקומם בביצורים. דידיוס הזעיק את המלחים מבסיס הצי במיסנום, והביא גלדיאטורים מקפואה וחימש אותם בנשק של חיילים. כמו כן, ציווה להכין למלחמה באויביו את חיות הפרא השמורות לקרבות באמפיתיאטרון.[4]
אולם בסופו של דבר הסכים דידיוס לחלוק עם סוורוס את השלטון. טיליוס קריספינוס יצא למסור את החלטתו לסוורוס, אך נחשד כזומם רצח והוצא להורג. כדי להוכיח את תום כוונותיו, מינה דידיוס לפרייטוריאנים פרייפקטוס שלישי, מתומכי סוורוס, ואף קיבל לסנאט בן משפחה של סוורוס. אולם סוורוס סירב לכל פשרה. דידיוס פנה אל טיבריוס פומפיאנוס, חתנו של מרקוס אורליוס, והציע לו מחצית מהשלטון הקיסרי, אולם זה דחה את ההצעה. ספטימיוס סוורוס הגיע עם צבאותיו לפני העיר ודרש לקבל לידיו את רוצחי פרטינקס, והללו אכן הובאו לפני הקונסול סיליוס מסאלה. דידיוס הבין שתומכיו המעטים נטשו אותו וניסה להתחבא בארמון, כשלידו המפקד הפרייטוריאני שלו פלוויוס גנאליס וחתנו קורנליוס רפנטינוס. הקונסול מסאלה החליט לזמן את חברי הסנאט באולם ההרצאות של האתניום, והללו קיבלו החלטה פה אחד להכיר בספטימיוס סוורוס בלבד כקיסר האימפריה. ב-1 ביוני 193 שלח הסנאט משלחת רוצחים אל דידיוס יוליאנוס. הוא נרצח בפלטין בידי חייל פשוט בעודו מתחנן על נפשו ומבקש את חסותו של הקיסר החדש.[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים האנטונינים, דידיוס יוליאנוס, עמ' 235–248. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2007. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דידיוס יוליאנוס באתר ליביוס
- דידיוס יולאנוס באתר "De Imperatoribus Romanis"
- דידיוס יוליאנוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דידיוס יוליאנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דידיוס יוליאנוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 דוד גולן, "דידיוס יוליאנוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 235.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 דוד גולן, "דידיוס יוליאנוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 236.
- ^ ההיסטוריה אוגוסטה, חיי דידיוס יוליאנוס, 2.3
- ^ 1 2 דוד גולן, "דידיוס יוליאנוס: מאורעות עיקריים בחייו לפי סדר השנים", בתוך: הקיסרים האנטונינים, עמ' 237.
