קרחון סקוט (ההרים הטראנס-אנטארקטיים)
 | |
| מיקום |
אזור הברית האנטארקטית  |
|---|---|
| קואורדינטות | 85°45′S 153°00′W / 85.75°S 153°W |
|
(למפת אנטארקטיקה רגילה) | |
  | |
קרחון סקוט הוא קרחון גדול, 190 ק"מ אורכו[1], שמנקז את תכסית הקרח המזרח-אנטארקטית דרך הרי המלכה מוד אל מדף הקרח רוס. קרחון סקוט הוא אחד משורה של קרחונים גדולים הזורמים על פני ההרים הטראנס-אנטארקטיים, עם קרחון אמונדסן במערב וקרחוני לוורט ורידי במזרח.
תוכן עניינים
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור קרחון סקוט הוא ברמת הקוטב בשכנות לכף ד'אנג'לו והר האו, והוא יורד בין רמת נילסן וההרים של מתלול ווטסון עד שהוא נכנס אל מדף הקרח רוס ממש ממערב להרי טאפלי.
הרי טאפלי, מתלול ווטסון, הר בלקבורן והרי לה גורס תוחמים את קרחון סקוט בשוליו המזרחיים, ואילו גבעות קארו, הרי הייס, מתלול פוקנר והרי רוסון מגדירים את הקצה המערבי של שטח הניקוז של קרחון סקוט.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרחון סקוט התגלה בדצמבר 1929 על ידי הקבוצה הגאולוגית של משלחת בירד לאנטארקטיקה, בראשות לורנס גולד. קרחון סקוט קיבל את שמו מן הוועדה המייעצת לשמות אנטארקטיים (US-ACAN) על שם חוקר אנטארקטיקה רוברט פלקון סקוט, שמעולם לא ראה את הקרחון שנקרא לאחר שנים על שמו אבל טיפס על קרחון בירדמור בכיוון מערב, בדרכו אל הקוטב הדרומי במשלחת טרה נובה בשנים 1911–1912. הראשונים שחצו את הקרחון על מגלשי סקי היו מרטין ויליאמס הקנדי וג'רי קור מארצות הברית בשנת 1990 ומייק מקדואל האוסטרלי, במסע סקי חוצה יבשה מן הקוטב הדרומי אל החוף. מכאן שוויליאמס וקור היו הראשונים שחצו את אנטארקטיקה בכוח אדם בלבד, ללא כלבים, פונים או כלי רכב ממונעים. מסע הסקי תואר בספר "The Snotsicle Traverse" מאת גרי קור[1].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
