קרחון A-68
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך |
175 ק"מ  |
| רוחב |
50 ק"מ |
| שטח |
5,800 קמ"ר (נכון ל־12 ביולי 2017) |
| סוג קרחון | קרחון ימי |
  | |
קרחון א-68 (באנגלית: Iceberg A-68) הוא קרחון צף ענק, הנסחף בדרום האוקיינוס האטלנטי. קרחון זה מקורו במדף הקרח לארסן C, והוא התנתק ממדף הקרח ביולי 2017[1][2].
ההתנתקות אירעה ב-12 ביולי 2017[2].
שטחו של הקרחון 5,800[3] קילומטרים רבועים (פעמיים שטחה של לוקסמבורג)[2]; משקלו של הקרחון מוערך בטריליון טון[2]; והוא הקרחון הצף השני בגודלו שתועד, אחרי קרחון B-15[1].
בהתנתקותו צומצם השטח הכולל של מדף הקרח לארסן C ב-12 אחוזים[1].
נתונים היסטוריים מראים שקרחונים שהתנתקו מחצי האי האנטארקטי מסוגלים להגיע לאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים[1].
בדצמבר 2020 התפצל הקרחון לשני חלקים נפרדים.
ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2016 מדענים גילו את הסדק במדף הקרח לארסן C, והחלו לצפות את התנתקותו של A-68[1].
תצלומי לוויין של סוכנות החלל האירופית ושל תוכנית קופרניקוס של האיחוד האירופי, הראו כי הקרחון הצף החל לצוף צפונה, תוך שהוא נשבר, וייצר קרחונים צפים נוספים תוך כדי כך.
על פי תצלומי לוויין, החל מנובמבר 2017, הפער בין הקרחון למדף הקרח היה כ-3 קילומטרים, ובפער זה נוצרו 11 קרחונים צפים אשר התנתקו ממדף הקרח[2], עקב ההתנגשויות בין הקרחון הצף למדף הקרח[2], ושכבה דקה של קרח ביניהם[4].
משלחת מחקר בריטית הפליגה על ספינת המחקר המלכותית ג'יימס קלארק רוס (RRS James Clark Ross) במטרה לחקור את בעלי החיים הימיים שבין הקרחון הצף לבין מדף הקרח, אולם הספינה לא הגיעה לייעדה בשל קרח ים עבה[5].
במהלך שנת 2018 הקרחון הצף המשיך לנוע צפונה. גוש גדול ממנו (שאורכו 14 קילומטרים ורוחבו 8 קילומטרים) נשבר מקרחון A-68, וקיבל את השם A-68B (ואילו שמו של קרחון A-68 שונה ל- A-68A).
במהלך השנים שבין 2017 ו-2020 הקרחון נע צפונה מרחק של 1,000 קילומטרים[6].
ב-4 בנובמבר 2020 התברר כי A-68A מתקדם לעבר האי ג'ורג'יה הדרומית, והוא צפוי להתנגש בקו החוף או לעלות על השרטון של המדף היבשתי הסמוך לאי, ולגרום לפגיעה קשה בבעלי החיים המקומיים (ביחוד פינגווינים וכלבי ים)[7].
דובר הסקר האנטארקטי הבריטי ציין כי הקרחון יכול להיות תקוע על השרטון מספר שנים, תוך פגיעה קשה לחיות הבר המקומיות, ולתעשיית הדיג המקומית[8].
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של הקרחון ניתן לו על ידי מרכז הקרח הלאומי (National Ice Center) של ארצות הברית[4].
כאשר הקרחון התפצל לשלושה חלקים, קרחון האם נקרא A-68A ווהקרחון שהתפצל ממנו נקרא A-68B.
באפריל 2020 התפצל קרחון נוסף מקרחון האם, ונקרא בשם A-68C[6].
בין ה-5 ביולי וה-11 ביולי 2020, חלק נוסף מהקרחון התפצל וקיבל את השם A-67D.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
A-68 ב-12 ביולי 2017 -
תצלום לוויין של A-68 ב-20 ביולי 2017 -
צילום מקרוב של A-68 ב-9 בדצמבר 2019 -
תצלום לוויין של A-68A ב-9 בפברואר 2020 -
צילום של A-68A (ובסמוך לו לווייתן גדול-סנפיר, הקופץ מעל פני הים) שצולם על ידי אוניית המחקר אקספלורר (MS Explorer) בים ודל, ב-10 במרץ 2020 -
תצלום לוויין של A-68A צף צפונה ב-5 ביולי 2020
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Lauren Said-Moorhouse, Massive iceberg breaks away from Antarctica (קרחון עצום נשבר מאנטארקטיקה), באתר חדשות CNN, 12 ביולי 2017.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Nicola Davis, What happened next to the giant Larsen C iceberg? (מה יקרה בעתיד לקרחון שהתפצל מלארסן C), באתר עיתון הגארדיאן, 2 באוגוסט 2017
- ^ לפי מקור אחר שטחו של הקרחון היה 6,000 קילומטרים רבועים
- ^ 1 2 George Dvorsky, Antarctica’s Massive Iceberg Is Starting to Disintegrate (הקרחון העצום שהתנתק מאנטארקטיקה מתחיל להישבר), 21 ביולי 2017
- ^ Jonathan Amos, Mission to giant A-68 berg thwarted by sea-ice (משימת מחקר לקרחון הענק כושלת בשל קרח ים עבה), אתר חדשות ה-BBC, 2 במרץ 2018
- ^ 1 2 Michael Irving ,(הקרחון האנטארקטי העצום נע מרחק של 1,000 קילומטרים בשלוש שנים, 13 ביולי 2020
- ^ SOPHIE LEWIS, "World's largest iceberg on collision course with penguin colony island (הקרחון הגדול בעולם עומד להתנגש באי הפינגווינים), אתר חדשות CBS, 11 בדצמבר 2020
- ^ Jonathan Amos, A68 iceberg on collision path with South Georgia (קרחון A68A עומד להתנגש בג'ורג'יה הדרומית), אתר חדשות ה-BBC, 4 בנובמבר 2020