לדלג לתוכן

קרחון A-68

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרחון A-68
מידע כללי
אורך 175 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 50 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 5,800 קמ"ר (נכון ל־12 ביולי 2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קרחון קרחון ימי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תצלומי לוויין המציגים את הסחפות הקרחון צפונה בין ה-1 במאי 2018 וה-26 באוגוסט 2018

קרחון א-68אנגלית: Iceberg A-68) הוא קרחון צף ענק, הנסחף בדרום האוקיינוס האטלנטי. קרחון זה מקורו במדף הקרח לארסן C, והוא התנתק ממדף הקרח ביולי 2017[1][2].

ההתנתקות אירעה ב-12 ביולי 2017[2].

שטחו של הקרחון 5,800[3] קילומטרים רבועים (פעמיים שטחה של לוקסמבורג)[2]; משקלו של הקרחון מוערך בטריליון טון[2]; והוא הקרחון הצף השני בגודלו שתועד, אחרי קרחון B-15[1].

בהתנתקותו צומצם השטח הכולל של מדף הקרח לארסן C ב-12 אחוזים[1].

נתונים היסטוריים מראים שקרחונים שהתנתקו מחצי האי האנטארקטי מסוגלים להגיע לאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים[1].

בדצמבר 2020 התפצל הקרחון לשני חלקים נפרדים.

בנובמבר 2016 מדענים גילו את הסדק במדף הקרח לארסן C, והחלו לצפות את התנתקותו של A-68[1].

תצלומי לוויין של סוכנות החלל האירופית ושל תוכנית קופרניקוס של האיחוד האירופי, הראו כי הקרחון הצף החל לצוף צפונה, תוך שהוא נשבר, וייצר קרחונים צפים נוספים תוך כדי כך.

על פי תצלומי לוויין, החל מנובמבר 2017, הפער בין הקרחון למדף הקרח היה כ-3 קילומטרים, ובפער זה נוצרו 11 קרחונים צפים אשר התנתקו ממדף הקרח[2], עקב ההתנגשויות בין הקרחון הצף למדף הקרח[2], ושכבה דקה של קרח ביניהם[4].

משלחת מחקר בריטית הפליגה על ספינת המחקר המלכותית ג'יימס קלארק רוס (RRS James Clark Ross) במטרה לחקור את בעלי החיים הימיים שבין הקרחון הצף לבין מדף הקרח, אולם הספינה לא הגיעה לייעדה בשל קרח ים עבה[5].

במהלך שנת 2018 הקרחון הצף המשיך לנוע צפונה. גוש גדול ממנו (שאורכו 14 קילומטרים ורוחבו 8 קילומטרים) נשבר מקרחון A-68, וקיבל את השם A-68B (ואילו שמו של קרחון A-68 שונה ל- A-68A).

במהלך השנים שבין 2017 ו-2020 הקרחון נע צפונה מרחק של 1,000 קילומטרים[6].

ב-4 בנובמבר 2020 התברר כי A-68A מתקדם לעבר האי ג'ורג'יה הדרומית, והוא צפוי להתנגש בקו החוף או לעלות על השרטון של המדף היבשתי הסמוך לאי, ולגרום לפגיעה קשה בבעלי החיים המקומיים (ביחוד פינגווינים וכלבי ים)[7].

דובר הסקר האנטארקטי הבריטי ציין כי הקרחון יכול להיות תקוע על השרטון מספר שנים, תוך פגיעה קשה לחיות הבר המקומיות, ולתעשיית הדיג המקומית[8].


שמו של הקרחון ניתן לו על ידי מרכז הקרח הלאומי (National Ice Center) של ארצות הברית[4].

כאשר הקרחון התפצל לשלושה חלקים, קרחון האם נקרא A-68A ווהקרחון שהתפצל ממנו נקרא A-68B.

באפריל 2020 התפצל קרחון נוסף מקרחון האם, ונקרא בשם A-68C[6].

בין ה-5 ביולי וה-11 ביולי 2020, חלק נוסף מהקרחון התפצל וקיבל את השם A-67D.

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]