קרלו אלברטו, מלך סרדיניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרלו אלברטו, מלך סרדיניה
Carlo Alberto
Carlo Alberto Museo Risorgimento Roma.jpg
קרלו אלברטו, מלך סרדיניה
לידה 2 באוקטובר 1798
טורינו, ממלכת סרדיניה Savoie flag.svg
פטירה 28 ביולי 1849 (בגיל 50)
פורטו, ממלכת פורטוגל Flag of Portugal (1830).svg
שם מלא קרלו אלברטו, מלך סרדיניה
מדינה איטליה
מקום קבורה בזיליקת סופרגה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולז' סטניסלס בפריז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עוצר עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מריה תרזה מאוסטריה
שושלת בית סבויה
תואר מלך סרדיניה
אב קרלו אמנואלה, נסיך קריניאנו
אם מריה כריסטינה, נסיכת סקסוניה
צאצאים ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה
פרדיננדו, דוכס ג'נובה
מריה כריסטינה, נסיכת סבויה
נסיך קריניאנו
16 באוגוסט 180027 באפריל 1831
(30 שנים)
מלך סרדיניה
27 באפריל 183123 במרץ 1849
(17 שנים)
פרסים והוקרה
  • אבירי מסדר הרוח הקדושה
  • אביר במסדר סן-מישל
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש
  • מסדר הבשורה הקדושה
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של איטליה
  • המסדר האזרחי של סבויה
  • אביר הצלב הגדול במסדר מריה תרזה
  • אביר הצלב הגדול במסדר אישטוון הקדוש של הונגריה
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • Grand Cross of the Royal and Military Order of Saint Louis
  • מסדר ינואריוס הקדוש
  • הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב
  • מסדר אלכסנדר נבסקי
  • אביר מסדר יוסף הקדוש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרלו אלברטו, מלך סרדיניהאיטלקית: Carlo Alberto; ‏2 באוקטובר 1798 - 28 ביולי 1849), היה מלך סרדיניה בשנים 18311849. לאחר כשלונו בקרב נובארה כחלק ממלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה נאלץ להתפטר, וזמן קצר לאחר מכן מת בגלות.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלו אלברטו נולד בטורינו לקרלו אמנואלה, נסיך קריניאנו ולמריה כריסטינה, נסיכת סקסוניה, בתם של קרל מסקסוניה, דוכס קורלנד ופרנצישקה צורבין קרסינסקה. אביו היה צאצא של תומאסו פרנצ'סקו, נסיך קריניאנו, בנו הצעיר של קרלו אמנואלה הראשון, דוכס סבויה, ולפיכך היה קרלו אלברטו הרביעי בסדר הירושה של ממלכת סרדיניה, לאחר שלושת בניו של ויטוריו אמדאו השלישי, מלך סרדיניה, וכיוון שלא היו להם בנים, היה הוא היורש העתידי של הכתר.

קרלו אלברטו התחנך בז'נבה, ולאחר מכן בפריז בתקופת האימפריה הצרפתית הראשונה. בשנת 1814 מונה קרלו אלברטו לקצין פרשים, ולאחר נפילתו הסופית של נפוליאון בקרב ווטרלו בשנת 1815, חזר קרלו אלברטו לטורינו.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1821 התקיימו הפגנות סוערות בממלכת סרדיניה בעד ליברליזם, ובעקבות כך חתם קרלו אלברטו שהיה עוצר הממלכה עקב העדרות קרלו פליצ'ה, מלך סרדיניה שהיה במודנה על חוקה חדשה, שבוטלה מיד עם שובו של המלך, שהגלה את קרלו אלברטו לפירנצה. בשנת 1823 נשלח קרלו אלברטו לספרד כחלק מחיל המשלוח של המדינות השמרניות באירופה, על מנת לדכא את המהפכה הליברלית נגד פרננדו השביעי, מלך ספרד. קרלו אלברטו הצטיין מאוד בקרב טרוקדרו, מה שזיכה אותו בהערכת הכוח השמרני באירופה.

בשנת 1831 מת קרלו פליצ'ה, מלך סרדיניה, וקרלו אלברטו עלה במקומו לשלטון. קרלו אלברטו העביר רפורמות במדינה, וביטל מחסומי סחר ומכס פנימיים במדינה. בנוסף, תמך קרלו אלברטו באמנויות ובמדעים.

בשנת 1848 חתם קרלו אלברטו על חוקה חדשה, בעקבות גל המהפכות שפרץ במדינה. בהמשך אותה שנה החליט כי זהו הרגע בו ניתן לאחד את מטרות המהפכנים סביב כס בית סבויה, והכריז כי הוא יוצא למלחמה לאיחוד איטליה. בתחילה הצליח לסייע למהפכנים, ושמר על חירותן של מילנו וונציה.

אך לאחר ההצלחות הראשוניות החל הגלגל לנטות לרעת המהפכנים ותומכי האיחוד. התנופה המהפכנית בפריז לא הביאה לעזרה הצפויה. ולהפך, נראה היה כי היסודות המהפכניים שהביאו למהפכה הסתבכו במחלוקות פנימיות, והאלמנטים השמרניים נראו כמי שהצליחו לעצור את התנופה. ככל שקרלו אלברטו סמך על קבלת סיוע מצרפת, הרי שסיוע זה לא צלח. הצבא האוסטרי, בפיקודו של יוזף רדצקי פון רדץ, התאושש, וב-24 ביולי הובס קרלו אלברטו בקרב קוסטוזה. הסכם הפסקת אש החזיר את המצב לקדמותו בלומברדיה, פרט לוונציה עצמה, בה הוכרזה רפובליקה.

ב-9 בפברואר 1849 הוכרז על רפובליקה ברומא, ובתחילת מרץ הגיע ג'וזפה מציני לרומא, ומונה שם לראש הממשלה.

קרלו אלברטו, שבילה את החודשים מאז התבוסה בקוסטוזה באימון צבאו, מצא כי זה הרגע להצטרף למורדים, ולהפר את הפסקת האש עם האוסטרים, אך לאחר מסע מלחמה בן חמישה ימים הובס על ידי רדצקי בקרב נובארה ב-23 במרץ 1849. התבוסה בנובארה הביאה להתפטרותו של קרלו אלברטו, ולעלייתו לשלטון של בנו, ויטוריו אמנואלה השני.

קרלו אלברטו יצא לגלות בפורטוגל, וב-28 ביולי באותה שנה מת בעיר פורטו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1817 התחתן קרלו אלברטו עם מריה תרזה מאוסטריה, בתו של פרדיננד השלישי, הדוכס הגדול של טוסקנה. ממנה היו לו 3 ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיג'י ויטוריו, נסיך קריניאנו
 
כריסטינה הנרייטה, רוזנת הסן-רוטנבורג
 
לואי, נסיך בריון
 
לואיז דה רואן
 
אוגוסט השלישי, מלך פולין
 
מריה יוזפה מאוסטריה
 
סטניסלב צורבין קרסינסקי
 
אניילה חומייסקה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויטוריו אמדאו השני, נסיך קריניאנו
 
 
 
 
 
ז'וזפין, נסיכת לורן
 
 
 
 
 
קרל מסקסוניה, דוכס קורלנד
 
 
 
 
 
פרנצישקה צורבין קרסינסקה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרלו אמנואלה, נסיך קריניאנו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה כריסטינה, נסיכת סקסוניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קרלו אלברטו, מלך סרדיניה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קרלו אלברטו, מלך סרדיניה
בית סבויה
נולד:2 באוקטובר 1798 מת:28 ביולי 1849
קרלו אמנואלה, נסיך קריניאנו נסיכות קריניאנו
18001831
איחוד עם ממלכת סרדיניה
קרלו פליצ'ה, מלך סרדיניה ממלכת סרדיניה
18311849
ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה