קרן דואר

קרן דואר (באנגלית: Post horn) הוא כלי נשיפה ממתכת, עשוי פליז או נחושת, נטול שסתומים ובעל פייה דמוית גביע, ששימש לציון הגעתם או יציאתם של דוור רכוב או קרון דואר. עד ראשית המאה ה-17 נעשה שימוש בצרפת, אנגליה וגרמניה בקרנות קשתיות. בסביבות מועד זה החלו להיבנות כלים בפיתול אחד קטן מאוד, כ-7 סנטימטר לרוחב, בצליל יסודי קרוב ל-סי ♭. בהמשך יוצרו בגרמניה כלים בצורת צינור מעגלי או מעוקל בשלושה פיתולים, אף כי לפעמים היה ישר. מסיבה זו, קרן הדואר היא דוגמה לקרן טבעית. קרן היער פותחה מקרן הדואר על ידי הוספת שסתומים סיבוביים. קרן הדואר בצורתה זו שימשה בעיקר את הפוסטיליונים (Postilion),^[1] או מובילי הדואר, במאות ה-18 וה-19.^[2]

מוצרט, מאהלר ואחרים שילבו את הכלי בהרכב של כמה יצירות תזמורתיות. במקרים כאלה מנגן קרנן התזמורת בקרן הדואר. דוגמה לשימוש בקרן דואר במוזיקה קלאסית מודרנית מופיעה בסולו המפורסם מאחורי הקלעים בסימפוניה השלישית של מאהלר. עם זאת, מחמת נדירותו של הכלי, התפקיד שנכתב לו מבוצע על פי רוב בחצוצרה או בפלוגלהורן

בשנת 1844 כתב הקרנן הגרמני הרמן קניג "גאלופ קרן דואר" כסולו לקרן דואר בליווי תזמורת. במאה ה-20 היה מקובל לנגן יצירה זו בתזמורת כלי נשיפה ממתכת. בעת מלחמת העולם הראשונה שימשו קרנות דואר עשויות עץ כאמצעי לאיסוף תרומות מלחמה בשיטה שכונתה "אנשי המסמרים". כל תורם קיבל בתמורה רשות לתקוע מסמר בקרן, עד שהתכסתה כליל.

יצירות שעשו שימוש בקרן הדואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן בר, קונצ'רטו מס' 4
באך, "קפריצ'ו סופרה לה לונטאנאנצה" (1704)
גאורג פיליפ טלמן, "פוסטיליונים, מוזיקה לשעת הסעודה" של (1733)
מוצרט, סרנדה מס' 320 ברשימת קכל ומחול גרמני מס' 605 מס' 3 ברשימת קכל. שתי היצירות מצריכות קרן דואר בסי♭ וקרן שנייה, נמוכה יותר, ב-פה.^[3]
גוסטב מאהלר, הסימפוניה השלישית