ראובן דפני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראובן דפני
Reuven Dafni.jpg
ראובן דפני, בתמונה שצולמה לפני שנת 1944
לידה 11 בנובמבר 1913
זגרב, אוסטריה הונגריה Flag of Austria-Hungary (1869-1918).svg
פטירה 15 ביוני 2005 (בגיל 91)
ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1936
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
חיל האוויר המלכותיחיל האוויר המלכותי  חיל האוויר המלכותי
תקופת שירות 1940 - מרץ 1945
תפקידים צבאיים
צנחן
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים
דיפלומט במשרד החוץ
סגן יו"ר יד ושם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קבוצה מצנחני היישוב בתמונה מספטמבר 1944 בבארי שבאיטליה. מימין: ראובן דפני

ראובן דפני (11 בנובמבר 1913 - 15 ביוני 2005) היה מראשוני עין גב, מצנחני היישוב ודיפלומט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן דפני נולד ב-1913 בזגרב שבאוסטריה הונגריה, בשם "ראובן קאנט" (Ruben Kandt). כשהיה בן 14 עברה המשפחה לווינה, באוסטריה ושם נחשף לראשונה לאנטישמיות וזיקתו לציונות התחזקה. הוא החל ללמוד בבית ספר יהודי, ולמד עברית על מנת לעלות ארצה ולהתיישב בה. ב-1936 עלה לבדו ארצה והיה ממייסדי קיבוץ עין גב.

דפני התגייס לצבא הבריטי ב-1940, ושירת במחלקת שירות המודיעין של חיל האוויר המלכותי. ב-15 במרץ 1944 הוא הוצנח בצפון יוגוסלביה כחלק מקבוצה ראשונה של ארבעה צנחנים עברים: ראובן דפני, חנה סנש, יונה רוזן ואבא ברדיצ'ב. חודש ימים לאחר מכן הצטרפו אליהם גם יואל פלגי ופרץ גולדשטיין. על המשלחת הוטל לארגן העברה של שליחים לרומניה ולהונגריה ועל ראובן דפני הוטל "להשאר ביוגוסלביה ולשמש נקודת קשר בין החברים היוצאים אל הארצות ההן לבין המפקדות אשר בבארי ובקהיר, ולפעול בשטח היוגוסלבי". זמן קצר לפני יציאתה אל מעבר לגבול ההונגרי מסרה חנה לראובן את השיר אשרי הגפרור, עם בקשה שאם לא תחזור ימסור את השיר לחברים בשדות ים.[1] בערב ראש השנה 1944, 17 בספטמבר, צנח ראובן דפני בפעם השנייה ליוגוסלביה וב-13 באוקטובר עזב את יוגוסלביה לחלוטין. במרץ 1945 השתחרר דפני משרותו הצבאי.

באביב 1946 לאחר שחזר לקיבוץ, יצא ראובן לשליחות נוספת, הפעם למטרת רכש נשק בארצות הברית עבור ההגנה. ב-1948 עם הקמת משרד החוץ, יצא לגייס כספים בשביל המדינה הצעירה בניו יורק. הוא נבחר להיות בין ראשוני הדיפלומטים של מדינת ישראל, והיה הקונסול הראשון בלוס אנג'לס. בין השנים 1956-1953 שימש קונסול הסברה בניו יורק. ב-1960 קרא לו ראש הממשלה דוד בן-גוריון להקים ולנהל את רשות הספורט והחינוך הגופי במשרד החינוך. עם סיום תפקידו ברשות הספורט ראובן יצא לבומביי וכיהן בתפקיד הקונסול כללי בהודו, ובראשית שנות השבעים שירת כשגריר בקניה. הוא היה דובר משרד החוץ, ומ-1975 - שגריר בתאילנד.

ב-1982 פרש ממשרד החוץ ובמשך 13 שנה שימש סגן יו"ר יד ושם. בשנים האלה התפתח והתרחב מפעל ההנצחה בהר הזיכרון ונחנכו האנדרטה ללוחמים ולפרטיזנים היהודים, יד לילד ובקעת הקהילות, הונחו היסודות להקמת המכון הבינלאומי למחקר, ובית הספר המרכזי להוראת השואה החל בפעילותו.

על פעילותו בתחומי החינוך, היחסים הבינלאומים, ההנצחה ופיתוח החינוך הגופני הוענק לראובן דפני עיטור הכבוד "יקיר ירושלים".

במלאת 60 שנה למרד גטו ורשה הוא היה בין מדליקי המשואות בטקס הממלכתי ביום השואה ביד ושם.

ראובן דפני נפטר בשנת 2005 בגיל 91, והשאיר אחריו שני ילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זרבבל גלעד-עורך, מגן בסתר, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תש"ט.
  • יואב גלבר, צנחני התקווה, הוצאת משרד הביטחון, התשנ"ה.
  • יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה-כרך שני, הוצאת מערכות ועם עובד, 1972-1954.
  • ארכיון ההגנה, מכתבי הצנחנים היהודים שצנחו ביוגוסלביה,תקופת תיוק 02/08/44- 29/10/44.
  • יהודית קליימן, אגרות "מאין-שם", הוצאת יד ושם, תשמ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראובן דפני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]