ראש ממשלה מיועד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ראש הממשלה המיועד)

המונח ראש ממשלה מיועד משמש כהתייחסות לאדם שצפוי להתמנות לתפקיד ראש ממשלה כתוצאה מהבחירות הכלליות, זכייה בהנהגת מפלגת השלטון או לאחר שמונה על ידי ראש המדינה להקים ממשלה חדשה לאחר משאל עם או הצבעת אי אמון נגד ראש ממשלה מכהן.[1][2]

בשיטת ווסטמינסטר, לראש המדינה או לנציגו יש את הזכות היחידה למנות ראש ממשלה חדש עם התפטרותו, פיטוריו או מותו של ראש ממשלה מכהן. באופן קבוע, ראשי ממשלה מכהנים שלאחר בחירות אין להם שום תקווה סבירה לזכות באמון הפרלמנט ועליהם להתפטר לאחר הצבעת אי אמון מסוימת. אם מפלגה אחרת זכתה בממשלת הרוב, ימליץ ראש הממשלה על מינוי מנהיג מפלגה לראש הממשלה החדש. בדרך כלל לא מוגדר זמן מינימלי או מקסימלי להקמת ממשלת מעבר, אך לעיתים קרובות ראש הממשלה הנכנס ירצה שבועיים או שלושה כדי לעשות סדר בעניינים ולקבוע מי צריך לקבל תפקידים בקבינט.

המצב מורכב יותר במקרה של פרלמנט תלוי. על פי החוק, לראשי ממשלה מכהנים יש תמיד את הזכות לנסות לזכות באמון הבית בהצבעת אמון. לעיתים קרובות, במיוחד אם אין להם את מירב המושבים, ראשי ממשלה לא ינסו להישאר בתפקידם ובמקום זאת יוותרו על הכוח לטובת מנהיג המפלגה הגדולה ביותר. אם ראש ממשלה במצב כזה יבחר שלא להתפטר, מנהיג מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר לא יהפוך לראש הממשלה המיועד גם אם למפלגתו יש הכי הרבה מושבים. במקרה האחרון, על ראש הממשלה לזכות בהצבעת אמון כדי להישאר בתפקידו. אם הם מובסים מיד בבית, ראש המדינה ברוב מערכות ווסטמינסטר צפוי לעיתים קרובות לסרב לבקשה לפיזור הבית. מנהיג מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר עלול לפיכך להפוך לראש הממשלה המיועד אולי כמה שבועות לאחר הבחירות הכלליות.

המונח ראש ממשלה נבחר משמש לעיתים כמילה נרדפת, אך ברוב הנסיבות הוא אינו נכון מבחינה טכנית: ראש ממשלה מונה בדרך כלל על ידי ראש המדינה ולא נבחר לתפקידו על ידי כל העם, כפי שקורה אצל חלק ממערכות בחירות נשיאותיות. עם זאת, זהו המונח הנפוץ בתקשורת.[3][4][5] לעיתים משתמשים גם במונחים כמו ראש ממשלה נכנס, אם כי גם המונח האחרון משמש לעיתים לפני בחירות למנהיג מפלגה המוביל בסקרים ו/או שיש לו סיכוי משמעותי לזכות, או אפילו באופן כללי יותר בכל עת בין הבחירות בהתייחס למנהיג מפלגת אופוזיציה כלשהי (ללא קשר לסיכויי הבחירות של מפלגתו) ואפילו למתמודדים למנהיגות במפלגת השלטון. על פי ההגדרה הרחבה יותר, ראשי ממשלה מיועדים רבים מעולם לא הופכים לראשי ממשלה בפועל.

במדינות מסוימות התפקיד מכוסה במיוחד על ידי חקיקה, באחרות אמנה חלה לפני שהמנהיג הנבחר נשבע. ועדת הבחירות האוסטרלית, הרשות הממשלתית האחראית לניהול הבחירות באוסטרליה, מציינת כי "בדרך כלל ניתן לראש הממשלה הנבחר לתבוע ניצחון בליל הבחירות".[6]

התקשורת לפעמים מתייחסת בטרם עת למישהו כראש ממשלה מוגדר שבו הקדנציה הרחבה יותר של ראש הממשלה הממתין תתאים יותר. הנסיבות הנפוצות כשזה קורה כוללות בחירות למנהיגות הקרובות בהן יש מועמד אחד בלבד ו / או רוב ברור של בעלי זכות הבחירה בבחירות התחייבו להצביע למועמד מסוים. לדוגמה, בבריטניה במהלך הבחירות להנהגת מפלגת הלייבור בשנת 2007, כונה גורדון בראון כראש הממשלה המיועד עוד לפני שבחירות ההנהגה אישרו אותו לתפקיד זה.[7] יש עיתונאים שהציעו כי בנסיבות כאלה, המונח ראש ממשלה אפשרי יהיה מתאים יותר מ"מיועד" מאחר שסיכויי המינוי דומים בדרך כלל לזה של יורש אפשרי במונרכיה או כמועמד לבחירות לנשיאות ארצות הברית.

ברפובליקת אירלנד, שם נקרא רשמית ראש הממשלה בכינוי האירי "טישך", האדם הצפוי ביותר להצליח להתמנות למשרנ מתואר באופן שונה כטישך מיועד או לעיתים רחוקות יותר את הטישך הנבחר.[8][9][10][11][1]

תפקידים שצוינו בחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל בשנים 1996–2001 (כאשר נערכו בחירות ישירות לראשות הממשלה) נקבע תפקידם ומשך ראש הממשלה הנבחר בחקיקה: תוך 45 יום מיום פרסום תוצאות הבחירות (שפורסמו שמונה ימים לאחר הבחירות), ראש הממשלה הנבחר היה מופיע בפני הכנסת, מציג את שרי הממשלה, מודיע על חלוקת המשימות ועל העקרונות המנחים של מדיניות הממשלה, ולאחר קבלת הצבעת אמון, נכנס לתפקידו. בשנת 2001 הציעה הכנסת לשנות את מערכת הבחירות הישירות לראשות הממשלה ולהשיב את מערכת השלטון הפרלמנטרית של קול אחד, שפעלה עד 1996 ואישרה גרסה מתוקנת של חוק היסוד המקורי: הממשלה 1968. חוק חדש זה נכנס לתוקף עם הבחירות בינואר 2003.[12]

באיי שלמה, חוקת המדינה קובעת פרק זמן של ארבעה עשר יום בין מועד הבחירות הכלליות לבחירת ראש הממשלה. במהלך תקופה זו, מועמדים לראשות הממשלה משתדלים באופן אינטנסיבי לרכוש את המספרים הדרושים כדי לזכות בהצבעה ולהקים את הממשלה. המועמד שהצליח להקים ממשלה הוא ראש הממשלה המיועד עד שהושבע על ידי המושל הכללי.[13]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Zampano, Giada (11 בדצמבר 2016). "Italy’s Premier-Designate Paolo Gentiloni Is Asked to Form New Government". WSJ.com. Dow Jones & Company. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2016. Italy’s President Sergio Mattarella asked departing Foreign Minister Paolo Gentiloni to form a new government in a bid to quickly end a political crisis triggered by a ‘no vote’ in last week’s constitutional referendum. ... “Gentiloni’s designation means that the new government will have limited aspirations and little room for maneuver from the parties backing it,” said Wolfango Piccoli, co-president of research firm Teneo Intelligence, adding that Italy was likely to hold snap elections in May or June. 
  2. ^ "Tunisia parliament approves new unity government". France 24. Agence France-Presse. 27 באוגוסט 2016. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2016. President Beji Caid Essebsi said in June that he would support a government of national unity, faced with rising criticism of the government of Habib Essid. Chahed was appointed prime minister-designate by Essebsi early this month after lawmakers passed a vote of no confidence in then-premier Habib Essid's government following just 18 months in office." 
  3. ^ Bergen, Bob (2006). "Prime minister-elect Harper must follow through on defence" (PDF). cdfai.org. אורכב מ-המקור ב-2008-02-27. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2007. 
  4. ^ "Italian Prime Minister-Elect Proposes Compromise Presidential Candidate". Same Day Analysis (sample article). Global Insight. 2007. בדיקה אחרונה ב-27 בנובמבר 2007. 
  5. ^ Reuters (21 במאי 2004). "India's PM-elect focuses on Kashmir". The Age. בדיקה אחרונה ב-27 בנובמבר 2007. 
  6. ^ "Every Vote Counts". Australian Electoral Commission. 2007. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2007. 
  7. ^ Watt, Nicholas; Oliver Morgan; Robin McKie (20 במאי 2007). "Brown's vision for a nuclear Britain". Politics (The Observer). בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2007. 
  8. ^ Bassett, Ray (11 ביוני 2017). "UK election leaves Irish Government with a weak hand in the North". The Irish Times. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2020. 
  9. ^ "Republic of Ireland's bailout terms ‘won’t be eased’". The Belfast Telegraph. 3 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2020. 
  10. ^ "Taoiseach-in-waiting Micheál Martin isn't delivering ‘An Ireland For All’". The Irish Examiner. 22 ביוני 2020. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2020. 
  11. ^ "Michael Gove congratulates 'taoiseach-elect Micheál Martin' in House of Commons". The Irish Times. 16 ביוני 2020. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2020. 
  12. ^ "Basic Law: The Government (1992)". MFA Library > 1992 (page 4). Israel Ministry of Foreign Affairs. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2007. Section 14 (a): Within 45 days of the publication of the election results the Prime Minister elect will appear before the Knesset, present the Ministers of the Government, announce the division of tasks and the guiding principles of the Government's policies, and the Prime Minister and the Ministers will begin their service, provided that the provisions of section 33(a) and (b) have been complied with.  and "What Happens Now? Factsheet of Procedures following the Israeli Elections". Elections in Israel 1999 - Background. Israel Ministry of Foreign Affairs. 2007. בדיקה אחרונה ב-27 בנובמבר 2007. </
  13. ^ Kabutaulaka, Tarcisius Tara (20 באפריל 2006). "Seeking answers in the ashes of Honiara". Pacific Islands Report > Commentary (Pacific Islands Development Program/East-West Center With Support From Center for Pacific Islands Studies/University of Hawai‘i). אורכב מ-המקור ב-16 May 2008. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2007.