רב עינא (סבורא)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב עינא (רבים מזהים אותו עם רב גיזא או רב גדא שמופיע ב"סדר תנאים ואמוראים") - חכם יהודי מראשי הדור השני של הסבוראים. ראש ישיבת סורא שבבבל ומקבילוֹ של רב סימונא, ראש ישיבת פומבדיתא. היה תלמידו של רבינא האחרון. לפי דברי רב שרירא גאון באיגרתו, הוסיפו רב עינא ורב סימונא תוספות אנונימיות בתלמוד הבבלי, במסגרת העריכה הסבוראית שכללה ביאורים, דיוקים והכרעות. רב עינא נפטר בסביבות שנת ד'ש' (540).

ישיבת סורא בראשותו של רב עינא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף תקופת האמוראים, הייתה ישיבת סורא המרכז הרוחני הגדול של היהדות בבבל (ובכלל), ובה התבצעה עריכת התלמוד הבבלי. עם פטירתו של רבינא האחרון, בסיומה של תקופת האמוראים, חלה ירידה משמעותית במעמדה של ישיבת סורא, והמרכז היהודי הגדול בתחילת ימי הסבוראים היה בעיר פומבדיתא, בראשותו של רבה יוסי (רב יוסף). יהודי סורא סבלו מרדיפות קשות, בעיקר מצידם של כמרי האמגושים, שזכו לשיתוף פעולה של השלטון הסאסאני.

תקופתו של רב עינא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של רבה יוסי (ד'רע"ד - 514), החליטו חכמי הדור לחדש את הלימוד בישיבת סורא, בעקבות רגיעה מן הרדיפות. במקביל לרב סימונא, שהתמנה לעמוד בראש ישיבת פומבדיתא, עמד רב עינא בראש ישיבת סורא.

הלימוד בישיבת סורא בתקופה זו היה קשה, הן בגלל הרדיפות כנגד היהודים, שהתחדשו על ידי האמגושים הזורואסטרים, והן בגלל פעולתה של תנועה פרסית דתית-חברתית - המזדקים, בהנהגתו של מזדק. הללו, שהצליחו להשיג את תמיכתו של המלך קבאד הראשון, תבעו שיתוף מוחלט ברכוש ובנשים. פעילי התנועה היו נוהגים לערוך פרעות מפעם לפעם, כחלק מן הפעולות להשגת יעדיהם. משמעות הדבר, עבור היהודים, הייתה ניסיון לפגיעה חמורה בטהרת המשפחה. בעיר פומבדיתא היה ריכוז גדול ומבוסס של יהודים, שהייתה להם את היכולת להתגונן מפני הפרעות הללו. לעומת זאת, ליהודי העיר סורא והעיירות הקטנות לא הייתה היכולת להתגונן, ורבים עזבו את מקומם. הלימודים בישיבת סורא הצטמצמו משמעותית, ובירת יהדות בבל בתקופה זו הייתה פומבדיתא.

זיהוי עם "רב גיזא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "סדר תנאים ואמוראים", וכן ב"ספר כריתות" לרבי שמשון מקינון, מוזכרת המסורת ש"רב גיזא ורב סימונא סוף סברא", כלומר - סוף תקופת הסבוראים[1], ורבים זיהו את "רב גיזא" עם רב עינא[2]. הבסיס לזיהוי זה הוא העובדה שהמקורות הקדומים שמזכירים את רב עינא - איגרת רב שרירא גאון וספר הקבלה להראב"ד - אינם מזכירים חכם בשם רב גיזא או רב גדא; וכן להפך, במקורות שמוזכר רב גיזא (או רב גדא) - סדר תנאים ואמוראים וספר כריתות - רב עינא אינו מוזכר. אמנם יש שפקפקו בזיהוי זה, ומדובר - לדעה זו - בשני חכמים שונים[3].

לאור הזיהוי של רב גיזא עם רב עינא, מסמנת פטירתם של רב עינא ורב סימונא, בסביבות שנת ד'ש' (540), לפי דעת מספר חוקרים המסתמכים על המסורת ש"רב גיזא ורב סימונא סוף סברא", את סופה של תקופת הסבוראים. אולם חוקרים רבים מאריכים אותה אל מעבר לכך[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המשפט מופיע בנוסחאות אחרות ובשיבושים רבים בשמות החכמים, כגון: "רב זגאי ורב סימונא", "רב גדא ורב הונא", "רב סגי ור' סמי'", "רב עינא ורב המנונא" ועוד.
  2. ^ גרץ בספרו שם, אטלס עץ חיים לרב רפאל הלפרין (כרך ד עמ' 320), מרגליות - אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, ועוד. אבל ראו "תקופת הסבוראים וספרותה" להרי"א אפרתי, פרק ג-ד.
  3. ^ החוקר ר' יצחק אייזיק הלוי (בספרו "דורות הראשונים" חלק ג) מצדד בגרסה שמופיעה במחזור ויטרי - "רב גיזא ורב הונא", ולפיכך אין קשר בין רב גיזא לרב עינא. ראו גם "תקופת הסבוראים וספרותה" עמ' מג-מט.
  4. ^ המצדדים ב"קיצור" התקופה הם: צבי גרץ בספרו "דברי ימי ישראל" חלק ג, עמ' 389; וכן אייזיק הירש וייס בספרו "דור דור ודורשיו" חלק ד. הרב ד"ר בנימין מנשה לוין, במהדורתו לאיגרת רב שרירא גאון, עמ' 71 בהערה. אבל ראו "תקופת הסבוראים וספרותה", לר' יעקב אליהו אפרתי (אגודת "בני אשר" פתח תקווה ה'תשל"ג) לדיון בנושא זה.