ישיבת פומבדיתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישיבת פומבדיתא היא ישיבה בעיר פומבדיתא בבבל, שנוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית, במאה ה-3, והתקיימה עד למאה ה-11. הישיבה נוסדה על ידי רב יהודה, בדור השני לאמוראים והתקיימה עד תקופת הגאונים, כ-800 שנה כישיבה מרכזית ומשפיעה, במקביל לישיבת סורא.

ציוני דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתם של רב ושמואל, בסוף הדור הראשון של האמוראים, במקביל למינויו של רב הונא כראש ישיבת סורא, הלך רב יהודה לעיר פומבדיתא והקים שם ישיבה חדשה, ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, במשך תקופות האמוראים, הסבוראים והגאונים, עד לימיו של רב האי גאון. העיר פומבדיתא הייתה מיושבת ביהודים זמן רב קודם לכן, עוד מימי בית המקדש השני[1]. העיר ניצבה על חופו המזרחי של הפרת, ליד מוצא תעלה גדולה שחיברה בינו ובין החידקל. פירוש השם בארמית "פומא בדיתא" לאמור "פי התעלה". פומבדיתא מזוהה היום באזור העיר העיראקית פלוג'ה.

ישיבת פומבדיתא וישיבת סורא היו לישיבות הדומיננטיות בעולם היהודי, ומהן יצאה תורה והוראה לכל תפוצות הגולה. ישיבת פומבדיתא העמידה בראשה במהלך הדורות גדולי תורה לדורותיהם, בהם רבה ורב יוסף, אביי ורבא, רפרם (בדור חתימת הגמרא), רב יוסי הסבוראי, רב סימונא, רב רבא גאון, רב פלטוי גאון, רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון. בתקופת הדור השלישי והרביעי של האמוראים הייתה ישיבת פומבדיתא בתפארתה. בתקופתו של רבא עברה הישיבה למחוזא, ולאחר פטירתו חזרה לפומבדיתא.

עם חיתום התלמוד הבבלי בידי רבינא האחרון (בסורא) החלה תקופת הסבוראים (ד'ר"ס - ד'שמ"ט, 499-589), שברובה לא התקיימו לימודים סדירים בסורא, בגלל פרעות כנגד היהודים, אלא רק בפומבדיתא. כשהגיעו הרדיפות גם לפומבדיתא, הוצרכו חכמי הישיבה להעביר אותה לעיר פירוז שבור למשך כ-50 שנה, עד לפתיחתה מחדש בפומבדיתא בשנת ד'שמ"ט (589) בידי רב חנן מאישקיא.

גם במהלך תקופת הגאונים התקיימו שתי הישיבות זו לצד זו. גאון פומבדיתא, רב האי בר רב דוד (ד'תר"נ- ד'תרנ"ח, 890- 898 לערך), העביר את הישיבה לעיר בגדד, מפני שבתקופתו התמעטו היהודים שעסקו בחקלאות, ורבים עסקו במסחר והיגרו לערים הגדולות, בעיקר לבגדד (מלבד תופעת ההגירה אל מחוץ לבבל). ברם, שמה של הישיבה לא השתנה ונשאר "ישיבת פומבדיתא". תקופת פריחה אחרונה הגיעה לישיבה בימיהם של רב שרירא גאון ובנו רב האי, בסיומה של תקופת הגאונים. אלפי מכתבים ובהם שאלות בכל תחומי היהדות הגיעו לראשי ישיבת פומבדיתא מכל תפוצות הגולה, והגאונים עמלו להשיב לשואליהם. עם פטירת רב האי גאון, בשנת ד'תשצ"ח (1038), באה לסיומה תקופת הגאונים. לראש הישיבה התמנה ראש הגולה רב חזקיה בר דוד, אולם 20 שנה לאחר מכן הוצא להורג בעינויים בידי הח'ליפה המוסלמי, אל-קאא'ם הראשון, וישיבת פומבדיתא נסגרה[2].

ראשי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ישיבה הערה
תקופת האמוראים (על פי אגרת רש"ג נוסח צרפת מהדורת ב"מ לוין)
רב יהודה בר יחזקאל ראש הישיבה הראשון (תלמיד של רב ושמואל) נפטר 299.
רב הונא בר חייא[3]
רבה בר נחמני נפטר 320
רב יוסף נפטר 323
אביי נפטר 337
רבא לאחר פטירת אביי הישיבה התאחדה סביבו ועברה לעירו מחוזא- נפטר 352
רב נחמן בר יצחק נפטר 356
רב חמא נפטר 374
רב זביד נפטר 385
רב דימי דמן נהרדעא נפטר 388
רפרם עמד בראש הישיבה בשנים: 388–395.[4] היה חברו של רב אשי.
רב כהנא (הרביעי) נפטר 414
רב אחא בריה דרבא נפטר 419
רב גביהה מבי כתיל נפטר 433
רפרם נפטר 443
רב רחומי נפטר 456
רב סמא בריה דרבא נפטר 476
תקופת הסבוראים
רבה יוסי ראש הדור הראשון של הסבוראים, עמד בראשות הישיבה משנת ד'רל"ו (476) עד לפטירתו בשנת ד'רע"ד (514)
רב סימונא נפטר בשנת ד'ש' (540)
רב רבאי מרוב הישיבה הועברה לעיר פירוז שבור בגלל פרעות, וחזרה לפומבדיתא אחרי כ- 50 שנה
תקופת הגאונים[5]
רב חנן מאישקיא מ-589
רב מרי בר רב דימי סורגו בערך 591
חנא (הונא) בערך 630
רב רבה (רבא, ראבא) 651
רב בוסאי (בוסתנאי) בערך 660
רב הונא מרי בן מר יוסף בערך 689
רב חייא ממישן בערך 700
רב רביא בן רב אביי (מורונאי) סביב 710
רב נטרונאי בן נחמיה (בר מר ינקא) מ-719
רב יהודה גאון סביב 730
רב יוסף גאון (בר כותנאי) 748-739
רב שמואל בן רב מרי 755-748
רב נטרוי כהנא בן אמונה שמשו של רב אחאי, בערך 755 עד 761
רב אברהם כהנא כנראה ב-681
רב דודאי בן נחמן (רב דוראי) אחיו של רב יהודאי גאון סורא, 767-761
רב חנניא בן משרשיא 771-767
רב מלכא בן אחא 773-771
רב רבא (אבא) בר דודאי 782-773
רב שנוי ב-782
רב חנינאי כהנא בן אברהם 786-782
רב הונא הלוי בן יצחק 788-786
רב מנשה בן יוסף 796-788
רב ישעיה הלוי בן אבא 798-796
רב יוסף בן שילא משלחי 804-798
רב רברבי כהנא בן חנינאי 810-804
רב איכומאי (אחונאי) כהנא בן אברהם 814-810
רב יוסף בן אבא 816-814
רב אברהם בן שרירא 828-816
רב יוסף בן מר חייא 833-828
רב יצחק בן חנניה 839-833
רב יוסף בן רברבי 841-839
רב פלטוי בן אביי 858-841
רב אחא כהנא בן מר רב ב-858
רב מנחם בן יוסף בן חייא 860-858
רב מתתיהו הכהן בן רברבי בן חנינא 869-860
רב אבא (רבה) בן אמי בן שמואל 872-869
רב צמח בן פלטוי 889-872
רב האי בן דוד 898-890 הישיבה הועברה לעיר בגדאד מכיוון שרוב היהודים באותה תקופה חדלו להיות חקלאים ועברו לערים הגדולות. שמה של הישיבה נשמר
רב קימוי בן אחאי 905-896
רב מבשר הכהן בן קימוי 905-917
רב כהן צדק בן יוסף 917-922
רב צמח בן כפנאי 937-935
רב חנניה בן יהודה 943 937, אביו של רב שרירא גאון
רב אהרן הכהן בן יוסף (כלף סרג'דו) 960-943
רב נחמיה בן כהן צדק 968 960
רב שרירא גאון 968 1006, העביר בחייו את התפקיד לבנו רב האי גאון. האיגרת שחיבר נחשבת למקור היסטורי חשוב מאוד לתולדות העם היהודי.
רב האי גאון בן רב שרירא, 1004 נפטר בשנת 1038. פטירתו נחשבת לסיומה של תקופת הגאונים.
רב חזקיה בן דוד ראש הגולה. נרצח על ידי הח'ליפה המוסלמי.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "פומבדיתא" ניתן לרחובות בערים: ירושלים, תל אביב ורמת גן. ברחוב פומבדיתא בתל אביב שוכנת ישיבה ופנימיה בשם זה. בירושלים נוסד בשנת תשנ"ו (1996) מכון למחקר תורני "פומבדיתא", העוסק בכתיבת ובעריכת ספרי הלכה ומנהג, ובההדרת ספרי קדמונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם נפתל, התלמוד ויוצריו, ספרות התלמוד בהתהוותה, הרקע הרוחני, החברתי והמדיני, בארץ ובתפוצות, ישיבות בבל וארץ ישראל, צמיחתן וגידולן, היקף השפעתן, סדריהן ודרכי-לימודן, מעצבי רוח הדורות, תולדותם, אישיותם ופעלם, תל אביב ויבנה: תשכ"ט-1969 - תשנ"ז-1997. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רב שרירא גאון באיגרתו, על פי בבלי, ראש השנה כ"ג ע"ב.
  2. ^ על פי איגרת רב שרירא גאון ו"ספר הקבלה" להראב"ד.
  3. ^ ראה בערך אודות המינוי.
  4. ^ שנת פטירתו חסרה בנוסח צרפת, בנוסח ספרד נמצא 395.
  5. ^ התאריכים בפסקה זו הם על פי "ממלכת ישראל בתקופת הגאונים", פרופ' משה גיל, התשנ"ז-1997. חלק מן המידע בעניין התאריכים מסתמך על מקורות עובדתיים, אבל חלקו מסתמך על השערות, בהיעדר מקורות מוסמכים או בשל סתירה בין מקורות. לכן ישנם חילוקי דעות בין החוקרים בנוגע לחלק מן התאריכים, ולא הכול מוסכם.