טהרת המשפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"עד בדיקה", בד לבן המשמש לבדיקה פנימית בהפסק טהרה ולימים של שבעה נקיים.
חדר הכנה במקווה בירושלים

טהרת המשפחה הוא מונח יהודי המתייחס למכלול הדינים והלכות ההרחקה שמחייבת התורה במצבים שונים איש ואישה יהודים במערכת יחסים זוגית. על פי ההלכה ישנם מקרים שונים בהם על האיש והאישה להתרחק זה מזה ואסורים בקיום יחסי אישות ובצורות קירבה נוספות עד שתסיים האישה את תהליך הטהרה. בחלק ממקרים אלה האיסור הוא מן התורה, ובחלק מן המקרים – מדרבנן. עיקר הימים בהם אסורה האישה לבעלה הם ימי הווסת של האישה שאז היא מכונה נידה, ואיסור כרת חל על קיום יחסי אישות עמה בימים אלה.

משך הזמן בו האישה נאסרת לבעלה ודינים שונים של ההרחקות ביניהם משתנים ממקרה למקרה, אך באופן כללי בכל המקרים הללו הבעל והאישה נאסרים, והאישה צריכה לעבור תהליך של טהרה. על אף שנידה היא רק אחת מצורות ההרחקה שבין בעל לאשתו, המקורות ההלכתיים מכנים את כל ההלכות הנוגעות להרחקות אלו הלכות נידה. וכן, כל אישה האסורה על בעלה, אף מסיבה אחרת, מכונה "נידה".

להרחקה בימי הנידה נוספה במרוצת הדורות משמעות רעיונית רחבה בתחום המחשבה היהודית-תורנית. ראשית, נטען שההרחקה מבטאת את החשיבות של פיתוח חיי הרוח בזוגיותם של איש ואשתו. האיסור לקיים יחסי אישות ולגעת זה בזו מחייב את בני הזוג להמיר את המגע הגופני בקשר מילולי. שנית, ההרחקה יוצרת מפגש מחודש של בני הזוג מדי חודש. בכל חודש ישנם ימים של השהיה, ציפייה, התאפקות והתגברות על היצר, ובכל חודש בני הזוג נפגשים מחדש - כמו ביום החתונה - ומממשים מחדש את אהבתם.

מצבי טומאה מדאורייתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נידה

נידה היא ההרחקה המתבקשת לפי ההלכה בזמן הווסת החודשית, והיא המקרה השכיח ביותר בענייני טהרת המשפחה. נידה היא אישה לאחר קבלת הווסת, לפני שסיימה את תהליך הטהרה.

וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.

בתורה מופיע ציווי מפורש להתרחק מהאישה בימי נידתה כחלק מרצף איסורי העריות, בספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ט: "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה". עונשו של אדם שבא על אישה נידה במזיד הוא כרת. לגבי דין זה אין הוולד נחשב ממזר כמו יתר חייבי כריתות, משום שאשה זו מותרת לבעלה תמיד ואסורה רק בזמן נידתה.

זבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – זבה, דימום רחמי לא תקין

זבה היא אישה שזבה דם ממקור רחמי שלא בזמן הווסת. על פי החוק המקראי, אישה זו טמאה בטומאת נידה, אך בניגוד לנידה רגילה שמדאורייתא נטהרת שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה.

וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ אוֹ כִי-תָזוּב עַל-נִדָּתָהּ כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כָּל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל-יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה-לָּהּ וְכָל-הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. וְכָל-הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם-טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח-לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל-הַכֹּהֵן אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.

ביוץ זבה נידה

בתרשים ניתן לראות את הפרשנות המקובלת[1] לחוק המקראי, בהנחה שלאישה יש מחזור קבוע של 28 ימים:
שבעה ימי נידה מתחילים מרגע תחילת קבלת הווסת. (באדום)
לאחר מכן 11 ימי זבה, בהם אם תראה דם תצטרך לנהוג לפי דיני זבה קטנה או זבה גדולה. (בוורוד)
לאחר מכן פרק זמן בלתי מוגבל (עשרה ימים במחזור ממוצע), בהם דימום חדש נחשב לנידה ולא זבה. (בלבן)
הקו הכחול מסמן את הזמן שבו אישה יכולה להיות טהורה ולקיים יחסי אישות במשך המחזור.

יולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טומאת יולדת

יולדת היא מי שילדה תינוק או הפילה עובר, והיא אסורה לבעלה, גם אם לא ראתה דם. מן התורה, האשה אסורה לבעלה במשך שבעה ימים כאשר הוולד הוא זכר, ובמשך ארבעה עשר יום כאשר הוולד הוא נקבה.

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה, בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד-מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ, וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה.

לאחר מכן, למשך תקופה מסוימת, היא מותרת לבעלה אפילו תראה דם; אולם חכמים קבעו שכל עוד היא רואה דם – היא אסורה לבעלה.

מצבי טומאה מדרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרישה סמוך לווסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרישה סמוך לווסת

עניין נוסף המוגדר בהלכות טהרת המשפחה, הוא החובה ההלכתית המוטלת על בני זוג להימנע מקיום יחסי אישות במועד בו צפוי להגיע הווסת של האישה. על פי הלכה זו על בני הזוג לבדוק מתי עשוי לחול הווסת הבא של האישה, לפי כללים הלכתיים המשתנים מאישה לאישה, וביום זה או בלילה זה עליהם להימנע מקיום יחסי אישות.

על פי רוב הדעות, הלכה זו היא תקנת חכמים הנסמכת על פסוק בתורה. טעם החיוב הוא כדי למנוע מצב בו החל הדימום ללא ידיעת בני הזוג. כמו כן, הוסיפו חכמים, כי בעת זו על האישה לבדוק את עצמה (בצורה דומה לבדיקת הפסק טהרה) ולוודא שלא התחיל הווסת. בסוף אותו יום או אותו לילה, אם לא מצאה דם, יכולים בני הזוג לחזור ולקיים יחסי אישות. קיום הלכה זו מצריך ידיעת פרטים הלכתיים רבים, מעקב תמידי אחר הווסת של האישה ולפעמים גם שאלת חכם.

דם בתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה בתולה שקיימה יחסי אישות בפעם הראשונה, נאסרת לבעלה מיד. גם בפעמים הבאות, אם תראה שוב דם היוצא מקרום הבתולים תיאסר.

רואה כתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתם (נידה)

אישה שמצאה כתם דם על בגדה או במקום אחר, כאשר ברור שהדם הגיע ממקורה, ואי אפשר לתלות את הדם בגורם אחר (כגון דם של חרק מת, או דם של פצע).

דינים הנהוגים בזמן ההרחקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה אוסרת במפורש קיום יחסי מין עם אישה בזמן נידתה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ." העונש לעובר על איסור זה (במזיד) הוא כרת: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם." (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ח)

מהמילים "לֹא תִקְרַב" למדו חז"ל שלא רק אסור לאיש ולאשתו לקיים יחסי אישות בזמן שהאישה נידה, אלא גם אסור לגבר לגעת "נגיעה של חיבה" באישה נידה. יש מחלוקת עיקרית בין הרמב"ם והרמב"ן האם איסור זה הוא איסור מהתורה או מדרבנן.

מדין התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה כתוב במפורש כי מגע בין הגבר לאישה בזמן הנידה מטמא את הגבר:

...וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא, וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו, בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ, וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו, וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.

מדין הגמרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הדורות, הפוסקים הוסיפו סייגים בדמות הרחקות בין האיש והאישה, כדי למנוע מהזוג לעבור על איסורי התורה. נזכרו בתלמוד עוד חמישה דיני הרחקות:

  • איסור נגיעה.
  • איסור אכילה על שולחן אחד בלי סימן היכר.
  • שלושה דברים שאסור לאישה לעשות עבור בעלה:
    • הצעת המיטה,
    • מזיגת הכוס,
    • רחיצת פניו ורגליו של בעלה.
אישה טובלת במקווה לפני מגע מחודש עם בעלה. גרמניה, 1427.

לדעת כמה ראשונים, איסור הנגיעה הוא מן התורה ושאר האיסורים הם מדברי חכמים כיוון שהם מסמלים קירבה יתרה.

מדין הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הראשונים נוספו איסורים נוספים, והם:

  • מסירת חפץ מיד ליד.
  • שתיית שיריים של בן הזוג.
  • שכיבת האיש על מיטתה של האישה.
  • ישיבה על ספסל אחד. איסור זה נוהגים האשכנזים בלבד.
  • נגיעת המיטות: נהוג שלכל אחד מבני הזוג מיטה משלו, כך שניתן להצמיד את המיטות כשהאישה אינה נידה ולהרחיקן כשהאישה נידה[2], או להשתמש ב"מיטה יהודית" (מיטה עם שני מזרנים נפרדים המאפשרת הרחקה והצמדה).
  • הסתכלות באיברים בגוף האישה שבדרך כלל מכוסים בבגדים.
  • נגיעת האיש בלבושה של אשתו.

מדיני האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחרונים הוסיפו הרחקות נוספות בין האיש לאשתו הנידה, חלקן שנויות במחלוקת. הנה כמה מהאיסורים שהוצעו:

  • מגע בגדי בני הזוג זה בזה.
  • נשיקת תינוק המוחזק על ידי הנידה.
  • הדלקת סיגריה מנר שבידיה.
  • קריאה משותפת בספר אחד.
  • שינת האישה במיטתו של בעלה.
  • שמיעת אשתו מזמרת.
  • הרחת בשמים שעל גופה.
  • הצעת מיטת האישה בפניה (על ידי הבעל).

סדר טהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקווה טהרה. לאחר טבילת האישה במקווה, בני הזוג שוב מותרים זה לזו.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דרכי היטהרות מטומאה, חומרא דרבי זירא

על פי ההלכה בימינו, תהליך הטהרה של אישה שנטמאה ונאסרה לבעלה דומה בכל המקרים בהם נאסרה מלבד שינויים קלים ממקרה למקרה. מדאורייתא אישה נידה זקוקה לטבילה בלבד כדי להיטהר, שבעה ימים אחרי תחילת ווסתה, אולם עקב חומרא דרבי זירא, בדיקת הפסק טהרה וספירת שבעה נקיים הפכו לדין מחייב כלפי כל אשה שנאסרה לבעלה מחמת אחת הסיבות המנויות בהלכות טהרת המשפחה.

  1. פולטת שכבת זרע – לפני תהליך הטהרה, על האישה להמתין עד אשר יעברו ימי פולטת שכבת זרע. כלומר, עליה להמתין שלושה ימים מלאים, שהם ארבעה ימים בפועל (ולחלק מהדעות חמישה ואף שישה) מאז הפעם האחרונה בה קיימה יחסי אישות, עד שתוכל להתחיל את תהליך הטהרה (יש הסוברים כי את הימים הללו מונים משעה שנאסרה ולא משעת קיום יחסי האישות האחרונה).
  2. הפסק טהרה – השלב הראשון של תהליך הטהרה נועד לוודא שהדימום פסק לחלוטין. על האישה להחדיר בד לבן נקי לפתח הנרתיק ולוודא כי הוא נקי מדימום.
  3. שבעה נקיים – לאחר שהאישה וידאה שהדימום פסק, עליה להמתין שבעה ימים בהם היא מוודאת כי אין המשך לדימום והיא אכן "נקייה". בימים אלה עליה ללבוש בגדים תחתונים לבנים ולבדוק שאין דם בנרתיק שלה באמצעות בד לבן פעמיים ביום. במקור הדין, ספירת שבעה נקיים הייתה מיועדת רק לזבה גדולה ולא לכל נידה.
  4. טבילה – השלב האחרון בתהליך הטהרה הוא הטבילה. לאחר שהאישה וידאה כי הדימום פסק לחלוטין ואף ספרה שבעה ימים נקיים, עליה להכין את עצמה לטבילה. הטבילה כשרה רק אם אין דברים החוצצים בין הגוף לבין מי המקווה, ולכן מתבצע תהליך של רחצה, בדיקה, והסרת חציצות שונות מהגוף, המכונה בספרות ההלכתית בשם חפיפה. לאחר ההכנה, עליה לטבול במקווה טהרה ובכך היא נטהרת. האישה מברכת על טבילה זו: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".

צניעות בקיום יחסי אישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אישות (הלכה)

כחלק מהלכות טהרת המשפחה מונה ההלכה מקרים ומצבים שונים בהם אסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו אף שהיא אינה אסורה עליו מצד עצמה. לדוגמה, התורה אוסרת לקיים יחסי אישות ביום הכיפורים, וחכמים הוסיפו אף את תשעה באב. כמו כן, מובא בהלכה שלא ראוי לקיים יחסי אישות בזמן שהאיש והאישה אינם שלמים בדעתם ובאהבתם מצבים אלו מכונים בני תשע מידות.

ההלכה מפרטת דינים נוספים על קיום יחסי האישות כגון: איסור לקיים יחסי אישות באור, איסור לבעל לנשק את הפות של אשתו ועוד.

עקרות הלכתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עקרות הלכתית

ייתכנו מקרי עקרות שאינם ביולוגיים אלא כאלו הנובעים מכך שהביוץ חל לפני הטבילה, עקרות זו מכונה עקרות הלכתית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל, בעל הטורים טור יורה דעה סימן קפג
  2. ^ מיטות נפרדות, באתר "מורשת"


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.