לדלג לתוכן

רדיו לבאנט צרפת החופשית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבניין ברח' רבי עקיבא 39–41 בשכונת הדר הכרמל בחיפה ממנו שידרה תחנת "רדיו לבאנט צרפת החופשית"

רדיו לבאנט צרפת החופשיתצרפתית - Radio Levant France Libre) הייתה תחנת רדיו חשאית שפעלה מחיפה בתקופת מלחמת העולם השנייה בשנים 19401941, והופעלה על ידי אנשי צבא צרפת החופשית בשיתוף פעולה עם אנשי "ההגנה".

לאחר תבוסת צרפת במערכה על צרפת, הקמת צרפת של וישי שלהלכה שמרה על נייטרליות, אך למעשה הייתה משטר של שיתוף פעולה עם הנאצים, והחלטת מנהיגי השלטון הצרפתי בשטחי המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון לשמור אמונים למשטר וישי, החליט שירות המודיעין של הצבא הבריטי לשתף פעולה עם ארגון "ההגנה" ועם אנשי צבא צרפת החופשית שהתנגדו למשטר וישי, בהקמת תחנת רדיו חשאית.

אחד ממפקדי המודיעין הבריטי, בריגדיר אילטיד קלייטון, פנה אל דוד הכהן, ששימש אז איש הקשר בין "ההגנה" ובין המודיעין הבריטי, וביקש ממנו לשתף פעולה בהקמת תחנת רדיו חשאית. התחנה, ששידרה בגלים קצרים הוקמה בחיפה ושידרה מביתו של דוד הכהן בשכונת הדר הכרמל (המצוי כיום ברח' רבי עקיבא 39–41 בחיפה), מתוך רצון שהשומעים יאמינו כי היא משדרת מתוך סוריה או לבנון. התחנה הוקמה בסדנה שהופעלה בביתו של דב הוז על ידי המהנדס מישה גורדין[1] מחומרים שהוברחו מגרמניה, שווייצריה, טורקיה וארצות הברית.[2] גורדין, שכונה "המהנדס הגדול" היה מהנדס מנוסה, שכבר התקין את תחנת השידור החשאית של ההגנה שכונתה "קול ישראל" בשנת 1940.[3] דוד הכהן העיד כי שמע את שידורי התחנה בטווחים של 1000 קילומטר, בדרום עד לוקסור שבמצרים ובצפון עד קונסטנטינופול שבטורקיה.[2]

בספטמבר פתחה התחנה בשידוריה. את התחנה הפעילו קצינים צעירים בצבא צרפת החופשית, ובהם ריימון שמיטלן, שלימים היה סגן יושב ראש הפרלמנט הצרפתי, פרנסואה קולה (Francois Coulet) שלימים עלה לדרגת גנרל, ופאול רפיטון-פרנף (Paul Repiton-Préneuf).[4] וכן פייר ז'ילבר שלימים שימש כשגריר צרפת בישראל.[5]

כאשר הצליחה פעולת התחנה, נוספו לה שידורים בבולגרית ובההונגרית שכוונו אל תושבי בולגריה והונגריה וכללו תעמולה אנטי-נאצית, וכן שידורים בערבית שיועדו אף הם לסוריה וללבנון, ובהם קריין ערבי מדמשק שהיה סוכן בריטי.[2]

שלט על הבניין ברח' רבי עקיבא 41 בחיפה ממנו שידרה תחנת הרדיו

לאחר המערכה בסוריה ובלבנון נלקחו המשדרים לביירות שכן הסתבר שאנשי וישי פוצצו את משדרי הרדיו בביירות. המשדרים שימשו מאז את רדיו ביירות, תחנת הרדיו הרשמית של שלטונות צרפת החופשית בלבנון.[5]

על הבניין ממנו שידרה התחנה לוחית זיכרון ועליה נכתב: "משנת 1941 ועד תום מלחמת העולם השנייה שידרה מכאן תחנת השידור של צרפת החופשית".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, כרך שלישי, חלק ראשון, עמ' 361
  2. ^ 1 2 3 זרובבל גלעד (עורך), מגן בסתר, הוצאת הסוכנות היהודית, 1952, עמ' 46
  3. ^ תחנת קול ישראל הארכיון לתולדות ההגנה
  4. ^ שארל דה גול, המאבק לחירות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, 1957, עמ' 169
  5. ^ 1 2 ל. יגאל, מצרפת בא ידיד, מעריב, 25 באוקטובר 1959