רוג'ר צ'אפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוג'ר צ'אפי
Roger Bruce Chaffee
RogerChaffee.1964.ws.jpg
לידה 15 בפברואר 1935
גרנד ראפידס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 27 בינואר 1967 (בגיל 31)
מרכז החלל קנדי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרישה נספה באסון אפולו 1
דרגה לוטננט קומנדר, חיל הים של ארצות הברית
ביוגרפיה בנאס"א רוג'ר צ'אפי באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
אפולו 1
Apollo 1 patch.png
עיטורים
SpaceMOH.jpg AirMed.gif

רוג'ר ברוס צ'אפי (באנגלית: Roger Bruce Chaffee נולד ב-15 בפברואר 1935 – נפטר 27 בינואר 1967) היה קצין וטייס ב חיל הים של ארצות הברית, אסטרונאוט של נאס"א בשהיה מעורב בצוות הקרקעי של תוכנית ג'מיני, והתאמן להיות חלק מתוכנית אפולו. נספה בשריפה שפרצה בעת בדיקת מערכות של אפולו 1, במרכז החלל ע"ש קנדי, פלורידה.

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אפי (5 בפברואר 1935 - 27 בינואר 1967) נולד בגרנד רפידס, במישיגן ב-5 בפברואר 1935. הילד השני של דונלד לין צ'אפי ושל בלאנש מאי (מייק).[1] אחותו, דונה, נולדה שנתיים קודם לכן. אביו עבד כמפקח על ייצור תחמושת צבאית במפעל דולר ג'רביס.[2]

אביו של צ'אפי היה טייס, שגם השתתף בתחרויות והטיס נוסעים כעבודה צדדית. הוא הנחיל לצ'אפי את האהבה לטייס, והם בילו יחדיו רבות בבניית מודלים של מטוסים שונים.[2]

צ'אפי היה פעיל מאוד בתנועת הצופים האמריקאית, והוא השיג במהירות ובהתמדה אותות הצטיינות, עד שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר Eagle Scout (אנ').[3]

במהלך לימודי התיכון, התעניין במדעים ואלקטרוניקה. וסיים את לימודי התיכון בשנת 1953, כשציוניו מעמידים אותו בחמישית העליונה של כיתותו. הוא זכה במלגה של עתודת הכשרת קצינים בחיל הים (Naval Reserve Officers Training Corps) ללימודים במכון הטכנולוגי של אילינוי. במסגרת המלגה והעתודה, בקיץ 1953 הוא הוצב ל-8 שבועות על אוניות המערכה מסדרת איווה "ויסקונסין" (BB-64), במהלכם הספינה נפרסה לאנגליה, סקוטלנד צרפת וקובה. עם חזרתו לארצות הברית, הוא שימש כאיש צוות קרקעי. בשנת 1954 עבר לאוניברסיטת פרדו כדי ללמוד בתוכנית הנדסת האווירונאוטיקה. במקביל החל ללמוד לרישיון טייס אזרחי, אותו קיבל ב-24 במאי 1957.

במהלך לימודיו באוניברסיטת פרדו צ'אפי עבד במקביל, ונשכר בתור עוזר הוראה במחלקת המתמטיקה. צ'אפי השלים תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה בשנת 1957.

ב-24 באוגוסט 1957 התחתן עם מרתה לואיס. לזוג נולדו שני ילדים.[4]

בחיל הים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונתו הרשמית של צ'אפי בחיל הים

אחר שסיים את התואר הראשון, בשנת 1957, צ'אפי השלים את הכשרתו כקצין בחיל הים, וקיבל דרגת סג"ם (Ensign). הוא הוצב על נושאת המטוסים לייק שמפליין למשך שישה שבועות, ובאוקטובר 1957 התחיל הכשרה כטייס של חיל הים בבסיס האווירי של חיל הים בפנסקולה, פלורידה.[4]. במסגרת הכשרתו, הוא למד להטיס את הT-28, ביצ'ראפט T-34 מנטור. בפברואר 1959 הועבר לבסיס האווירי של חיל הים בקינגסוויל טקסט, כדי להתאמן על מטוסי גראמן F-9 קוגר(אנ'). הוא קיבל את כנפי הטיסה שלו ב-1959 והוצב בג'קסונוויל, פלורידה. במסגרת תפקידיו הוא היה אחראי על תיקון מטוסי הסיור מדגם דאגלס A-3 Skywarrior . מטוסים אלו הוטסו בדרך כלל רק על ידי טייסים מדרגת לוטננט קומנדר ומעלה, אולם עקב בקיאותו הרבה במטוס הוא הפך לאחד הטייסים הצעירים ביותר להטיס אותו. צ'אפי הצטרף לטייסת התקפה VA-44 ב-1959. בין אוקטובר 1959 ומרץ 1960 הוא התאמן יחד עם טייסת מטוסי הצילום הכבדים RVAH-3.

צ'אפי הוצב בבסיס ג'קסונוויל כקצין איכות ובטיחות של טייסת מטוסי הסיור הכבדים 62 (VAP-62), והקדיש זמן רב לטיסות סיור. הוא כתב מדריך מקיף לבקרת איכות לאישור טיסות סיור. בצירוף מקרים, הוא היה חלק מהטיסה שטסה מעל כף קנוורל לבחירת אתרי שיגור.

בין אפריל 1950 ואוקטובר 1962, צ'אפי טס 82 טיסות סיור וריגול מעל קובה, כולל במהלך משבר הטילים בקובה. לעיתים הוא טס עד שלוש טיסות ביממה, והשיג למעלה מ-100 שעות טיסה בחודש. חלק מהטיסות כללו הטסה הלוך ושוב של שלושה אנשים מבסיס חיל הים במפרץ גואנטנמו, כולל הטייס, טייס המשנה והצלם. על טיסותיו בתקופה זו הוענקה לו מדליית האוויר.

צ'אפי המשיך לאימוני טיסה על נושאת המטוסים "סרטוגה" (אנ') שם ביצע טיסות יום ולילה. במקביל, למד לתואר שני בהנדסת אמינות במכון הטכנולוגי של חיל האוויר בבסיס רייט-פטרסון באוהיו.

במהלך שירותו בחיל הים צ'אפי צבר למעלה מ-2,300 שעות טיסה מתוכם יותר מ-2,000 שעות טיסה במטוסי סילון. ב-1 בפברואר 1966, הוא הועלה לדרגת לוטננט קומנדר.

בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אפי יושב בתחנת הקרקע כאיש הקשר מול האסטרונאוטים במהלך משימת ג'מיני 3

צ'אפי הגיש מועמדות לקבוצת האסטרונאוטים של נאס"א תוך כדי לימודי התואר השני ב-1962. הוא נבחר סופית לקבוצה השלישית של אסטרונאוטים, שהוכרזה באוקטובר 1963. במהלך האימונים האסטרונאוטים קיבלו הרצאות והכשרה גאולוגית. כיוון שהם היו אמורים לבצע גם ניסויים מדעיים על הירח, האימונים כללו גם הכשרה על תצורות סלע גאולוגיות בגרנד קניון, אלסקה והוואי.[2]

בשלב השני של האימונים האסטרונאוטים עברו אימוני השרדות בג'ונגלים בפנמה ובמדבר בנבדה. הם הוצנחו לאזור עם ערכת השרדות והיו צריכים למצוא לעצמם אוכל ולשרוד מספר ימים. בשלב השלישי הם קיבלו הכשרה על הציוד והמכשור הנדרש, אימון בהליכה חוץ רכבית מתחת למים, הכרת חליפות החלל וביקור במפעלים בהם מיוצרים הטילים והחלליות כדי להכיר את החומרה והמכשורים.

תוכנית ג'מיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1965, במסגרת תוכנית ג'מיני, צ'אפי שימש כאיש הקשר של האסטרונאטים מול תחנת הקרקע (CAPCOM) במסגרת משימת ג'מיני 3.[5]

מאוחר יותר באותה השנה, הוא שימש שוב כ CAPCOM, יחד עם וירג'יל גריסום ו יוג'ין סרנן במהלך משימת ג'מיני 4, שבה אד וייט ביצע את הליכת החלל הראשונה שבוצעה על ידי אמריקאי. במסגרת תפקידו כ-CAPCOM הוא היה אחראי על תעבורת המידע בין אנשי הצוות ומנהל חדר הבקרה, כריס קראפט(אנ'). כיוון שלא הוצב למשימה בחלל במסגרת תוכנית ג'מיני, הוא הוצב לעבוד על נושאי בקרת הטיסה, התקשורת ומערכות בקרת המסלול של חלליות אפולו. במהלך תקופה זו, הוא הטיס גם מטוסים בגובה בין 30-50 אלף רגל (9.1-15.2 ק"מ) שעקבו וצילמו מהאסטמופירה את שיגור וטיסות טילי סטורן IB.

אפולו 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אפי (יושב על הפתח תא הצוות של אפולו) במהלך אימון יציאה במים לקראת טיסת אפולו 1
צוות אפולו 1 גריסום, וייט וצ'אפי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אפולו 1

צ 'אפי קיבל את ההצבה למשימה הראשונה שלו בחלל בינואר 1966, כאשר נבחר לטיסה המאוישת הראשונה של תוכנית אפולו שנקראה בהתחלה AS-204. הוא הצטרף לוירג'יל גריסום ואד וייט, והחליף את דון אייסל שנפגע בכתף ונאלץ לעבור ניתוח.[6]

ההכרזה על צוות המשימה הייתה ב-21 במרץ 1966. מטרת משימת אפולו 1, אשר הייתה אמורה להמשך שבועיים, הייתה לבדוק את מערכות החללית ואת המערך הקרקעי. צ'אפי, שטרם ראה באופן אישי את החלליות בזמן בנייתן, טס שלושה ימים לאחר שנבחר למפעל נורת' אמריקן אוויאיישן שבקליפורניה, כדי לראותן מקרוב.[2]

ב-27 בינואר 1967, גריסום, וייט, וצ'אפי השתתפו בתרגיל הכנה לקראת שיגור בנמל החלל קייפ קנוורל לקראת השיגור שתוכנן להתבצע ב-21 בפברואר. צ'אפי ישב מימין תא הפיקוד, כיוון שתפקידו היה לשמור על הקשר מול תחנת הקרקע. האסטרונאוטים נכנסו אל החללית בשעה אחת בצהריים באותו יום. הבעיות צצו מיד. הראשונה הייתה ריח מוזר בו הבחין גאס גריסום לאחר שחיבר את חליפת הלחץ שלו לאספקת החמצן. הצוות דגם את החמצן במערכת, אך הוחלט להמשיך בבדיקה.

הבעיה הבאה הייתה זרם חמצן גבוה מדי, שהפעיל את האזעקה מדי פעם. הצוות העלה את הנושא בפני אנשי בקרת הסביבה, אך אלה שיערו שהסיבה היא תנועות של חברי הצוות. בעיה שלישית צצה בתחום התקשורת. תחילה היו בעיות בתקשורת בין גריסום לחדר הבקרה. הצוות ביצע התאמות נדרשות. מאוחר יותר, הבעיה התרחבה והפכה לבעיה בתקשורת בין בניין הפעולות והבדיקות והמבנה בקומפלקס 34 (כן השיגור). בעיה זו חייבה את עצירת הספירה לאחור בשעה 17:40 (זמן מקומי). בשעה 18:30:55 (23:30:55 GMT) זוהתה עליית מתח, ככל הנראה קצר חשמלי בצד השמאלי התחתון של התא. בשעה 18:31:04 ( 23:31:04 GMT), אחד האסטרונאוטים, ככל הנראה צ'אפי, אמר "אש, אני מריח אש". שתי שניות מאוחר יותר, קולו של וייט היה החלטי יותר: "אש בקוקפיט!".[7]

טכנאי החללית מיהרו אל תא הצוות, אך לפני שהגיעו, התא נפרץ ותמרות עשן סמיך ולהבות עלו ממנו. רבים חששו שהאש תצית את מערכת המילוט שבראש הרקטה, וזאת תצית את כל מודול השירות. חלק מן המחלצים נמלטו כדי לא להילכד באש, אך אחרים נשארו כדי לנסות להציל את האסטרונאוטים. פתח התא היה מורכב משלוש דלתות. החיצונית בהן לא הייתה סגורה לחלוטין, עקב כבלים שחוברו דרכה לצורך הבדיקה. למרות זאת, היה צורך בכלי מיוחד כדי לפתוח אותה. העשן הכבד הפריע לפעולות החילוץ ועל פתיחת דלת זו. לפי נוהל החירום, גריסום, שישב בצד ימין של תא הפיקוד, היה צריך לשחרר את הלחץ כדי לפתוח את הדלת הפנימית שנפתחה כלפי פנים, אולם הלחץ והחום הרב בחללית הקשו על האסטרונאוטים לפתוח ולהיחלץ. לאחר 30 שניות של אש בסביבת חמצן טהור, אחד מקירות תא הפיקוד נפרץ בצד ימין בשעה 18:31:19 (23:31:19, 15 שניות מקריאת האש הראשונה), והאוויר המעורב עם חנקן גרם לייצור כמויות גדולות של עשן, אשר גרמו למות האסטרונאוטים. צ'אפי איבד את הכרתו, כאשר הוא חווה דום לב. הוא מת מחנק עקב שאיפת העשן והגזים הרעילים, עם שילוב של הכוויות מהאש.

בניסיונם להגיע אל האסטרונאוטים, הטכנאים נהדפו מפני האש בזה אחר זה, אך עד שהצליחו להגיע אליהם, היה מאוחר מדי. כוחות הכיבוי הגיעו תוך שלוש דקות לאחר פתיחת הצוהר, ורופאים הגיעו זמן קצר לאחריהם. הבדיקות הרפואיות קבעו שהאסטרונאוטים מתו מהרעלת פחמן חד-חמצני, וכוויות כגורם תורם. האש כילתה 70% מחליפת החלל של גריסום, 20% מחליפת החלל של וייט ו־15% מחליפתו של צ'אפי, כיוון שישב הכי רחוק ממקום תחילת השריפה.[7]

בעקבות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבותיהם של גריסום וצ'אפי בבית הקברות הלאומי ארלינגטון במהלך יום הזיכרון האמריקאי ב-2013
שמות צוות אפולו 1 במראת הזיכרון במרכז החלל קנדי

זמן קצר לאחר תאונת AS-204, הכריז סגן מנהל נאס"א למשימות מאוישות בחלל, ד"ר ג'ורג' מילר, כי המשימה תוגדר רשמית בתוך אפולו 1. תא הפיקוד של החללית עבר שדרוג משמעותי, ושונה מרכיב האוויר בתוך תא הצוות ל-60% חמצן, ו-40% חנקן במקום 100% חמצן. חליפות החלל של האסטרונאוטים שונו מניילון לבד שאינו דליק.

צ'אפי וגריסום נקברו בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, בעוד וייט נקבר בבית הקברות וסט פוינט. אלמנתו של צ'אפי קיבלה 100,000 דולר. כחלק מההסכם פרסום שהאסטרונאוטים חתמו כדי להעניק זכויות בלעדיות על הסיפורים והצילומים של האסטרונאוטים ומשפחותיהם במהלך הטיסה.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Air Medal ribbon.svg לצא'פי הוענקה מדליית האוויר פעמיים: בפעם הראשונה על השתתפותו במשימות הסיור מעל קובה במהלך משבר הטילים בקובה, כאשר ביצע 82 משימות "בעל חשיבות צבאית לביטחון ארצות הברית".
  • National Defense Service Medal ribbon.svg National Defense Service Medal[8]
  • מדליית הצטיינות יחידתית על ביצועי טייסת המטוסי סיור הכבדים בזמן משבר הטילים בקובה[8]

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו הוענקה לו מדליית אוויר נוספת.

  • CongSpaceRib.png מדליית הכבוד החללית של הקונגרס, בשנת 1997.
  • הכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של אסטרונאוטים בניו מקסיקו, 1983[9]
  • הכנסה להיכל התהילה של אסטרונאוטים אמריקאים, 1997[10]
  • פרס שגריר חקר החלל - NASA Ambassador of Exploration Award- (פרס נאס"א שהוענק לכל המעורבים בתוכניות אפולו וג'מיני) - 2007.[11]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרו של צ'אפי מונצח במספר רב של דרכים, באתרים, מקומות ומלגות. בין ההנצחות לזכרו:

  • פלנטריום על שמו בעיר הולדתו, גרנד רפידס, מישיגן.[14]
  • מלגת רוג'ר צ'אפי לתלמידי תיכון עם הישגים יוצאי דופן בתחום המדעים והמתמטיקה
  • בנמל החלל קייפ קנוורל, בכן שיגור L-34, שנטוש נכון ל-2018, נמצאים שני לוחות זיכרון לזכר צוות אפולו 1.[15][16]
לוחיות זיכרון בכן השיגור L-34

ב-19 במאי, נחנך בעיר הולדתו של צ'אפי, פסל של צ'אפי בגודל טבעי העשוי מברונזה. הפסל נמצא סמוך למוזיאון הילדים. חניכת הפסל הייתה בשיתוף משפחתו של צ'אפי והאסטרונאוט ג'ק לוסמה.[17]

גבעות אפולו 1 לזכר הרוגי תאונת אפולו 1: גריסום, וייט וצ'אפי, לא רחוק מאתר הנחיתה של ספיריט, שנקרא תחנת זיכרון קולומביה (על שם משימת STS-107)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוג'ר צ'אפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Burgess, Colin; Doolan, Kate; Vis, Bert (2008). Fallen Astronauts: Heroes Who Died Reaching the Moon. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska. ISBN 0-8032-1332-8. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 White, Mary (4 באוגוסט 2006). "Detailed Biographies of Apollo I Crew - Roger Chaffee". NASA. ארכיון ארכיון מהמקור מ-June 4, 2011. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2018. 
  3. ^ רשימת אסטרונאוטים שהיו בתנועת הצופים האמריקאים ודרגתם
  4. ^ 4.0 4.1 "Biographical Data". Space. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2016. 
  5. ^ "Gemini 3". Kennedy Space Center: Science, Technology, and Engineering. 25 באוגוסט 2000. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2018. 
  6. ^ Teitel, Amy Shira (4 בדצמבר 2013). "How Donn Eisele Became "Whatshisname," the Command Module Pilot of Apollo 7". Popular Science. ארכיון ארכיון מהמקור מ-April 22, 2015. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2016. 
  7. ^ 7.0 7.1 Thompson, Floyd; Borman, Dolah; Faget, Maxime; White, George; Geer, Barton (5 באפריל 1967). Report of Apollo 204 Review Board. Washington, DC: NASA. ארכיון ארכיון מהמקור מ-May 14, 2016. 
  8. ^ 8.0 8.1 [Roger Bruce Chaffee, www.history.navy.mil
  9. ^ Roger B. Chaffee, היכל התהילה הבינלאומי של אסטרונאוטים בניו מקסיקו (אנ')
  10. ^ "Roger B. Chaffee". Astronaut Scholarship Foundation. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2016. 
  11. ^ NASA Honors Roger Chaffee With Exploration Award, נאס"א, ‏10 באפריל 2007
  12. ^ Byrne, Charles (2007). The Far Side of the Moon: A Photographic Guide. New York: Springer Science & Business Media. ISBN 9780387732060. 
  13. ^ "Martian Landmarks Dedicated to Apollo 1 Crew". Jet Propulsion Laboratory California Institute of Technology. 27 בינואר 2004. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2018. 
  14. ^ "Chaffee Planetarium". Grand Rapids Public Museum. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2016. 
  15. ^ "Biography". The Official Site of Edward White, II. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2016. 
  16. ^ Thompson, Floyd; Borman, Dolah; Faget, Maxime; White, George; Geer, Barton (5 באפריל 1967). Launch Complex 34 plaques. Washington, DC: NASA. ארכיון ארכיון מהמקור מ-May 14, 2016. 
  17. ^ חשיפת פסל צ'אפי, מאי 2018