רוחות מלחמה (מיני-סדרה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רוחות מלחמה
The Winds of War
The-winds-of-war.jpg
יוצרים הרמן ווק עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי דון קרטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים רוברט מיצ'ם
אלי מק'גרו
ז'אן-מישל וינסנט
ג'ון האוסמן
ארץ מקור ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 7 עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה
מפיק דון קרטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר צילומים קרואטיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שידור
רשת שידור ABC עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רוחות מלחמה (באנגלית: The Winds of War) היא מיני-סדרה משנת 1983, המבוססת על נובלה באותו שם מאת הסופר הרמן ווק. העלילה מציגה את קורותיהן של שתי משפחות, הנרי וג'אסטרו, בפירוט נרחב של המאורעות ההיסטוריים חוצי היבשות שהתרחשו ברקע אותה התקופה. אדולף היטלר וסגל הצבא הגרמני, ובהם הגנרל הבדוי ארמין וון רון כדמות מרכזית, מהווים את אחת מעלילות המשנה הבולטות בסדרה. בסדרה משולבים גם צילומי וידאו דוקומנטריים המלווים בקריינות, שמסבירים אירועים מרכזיים ודמויות חשובות.

סדרת ההמשך "מלחמה וזיכרון" עלתה לאוויר בשנת 1988, ובוימה אף היא על ידי הבמאי דן קרטיס.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה בסדרה נאמנה למקור בספרו של ווק, ומציגה אירועים שהתרחשו החל ממרץ 1939 ועד כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה בדצמבר 1941.

הסדרה, שאורכה כמעט 15 שעות, שודרה על ידי רשת ABC בשבעה פרקים במהלך חודש פברואר 1983[1], וגרפה ממוצע צפיות של 80 מיליון צופים לפרק[2].

פרק שם הפרק תאריך שידור מקורי
1 "הרוח גוברת" 6 בפברואר 1983
2 "הסופה פורצת" 7 בפברואר 1983
3 "קטקליזם" 8 בפברואר 1983
4 "התנגדות" 9 בפברואר 1983
5 "על אהבה ומלחמה" 10 בפברואר 1983
6 "החלפת המשמר" 11 בפברואר 1983
7 "לתוך המערבולת" 13 בפברואר 1983

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר הרמן ווק השקיע בעת כתיבת הספר מחקר מעמיק כדי לדייק בפרטים, וגישתו לגבי עיבוד ספרו האהוב לסרט הייתה סקפטית ושלילית, זאת בשל חוסר שביעות רצון גדולה מעיבודים קודמים של ספריו. למרות האמור, בשנת 1983 הפכה בסופו של דבר "רוחות מלחמה" למיני-סדרה מצליחה ברשת הטלוויזיה ABC, שבוימה על ידי דן קרטיס. הרמן ווק עצמו כתב את התסריט לסדרה, והשפיע בצורה נכרת על ההפקה עצמה, כולל הנחיות ברורות בנושא תוכן וכמות הפרסומות שיותרו לשידור. בסדרה מופיע גם הארכיבישוף של סיינה בהופעת קמע. הפסקול חובר על ידי המלחין בוב קוברט, שעבד לעיתים קרובות בצוותא עם קרטיס. אחד ממפיקי הסדרה הוא ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, המפיק היהודי ברנקו לוסטיג, שהיה גם שותף להפקת הסרט רשימת שינדלר, עליה זכה בפרס האוסקר[3].

  • הסדרה הופקה בתקציב של 35 מיליון דולר, תקציב עתק באותם הימים.
  • הסדרה צולמה באתרים רבים בכל רחבי העולם, אך עיקר הצילומים בוצעו בגרמניה, ארצות הברית, איטליה, הממלכה המאוחדת, יוגוסלביה (לשעבר), ואוסטריה. לדוגמה, בסצנת הפתיחה נכתב בכותרת "ברלין", בעוד שבפועל הצילומים נערכו ב"ארמון הופבורג" שבווינה ובסביבתו.
  • צוות השחקנים המקורי כלל את השחקן לי סטרסברג[4] שאמור היה לגלם את דמותו של אהרון ג'אסטרו, אך הוא נאלץ לפרוש מהצילומים בשל בעיות בריאות (נפטר ב-1982), והוחלף בג'ון האוסמן[5], שנאלץ לפרוש בעצמו מצילומי סדרת ההמשך "מלחמה וזיכרון" גם כן בשל בעיות בריאות (נפטר ב-1988), והוחלף על ידי ג'ון גילגוד.
  • ההפקה השתמשה בסצנות קרב שנלקחו מסרטים אחרים במהלך סצנת המתקפה על פרל הארבור והתקפות הגרמנים על ברית המועצות, כולל סצנות בשני הקרבות הללו שנלקחו מהסרט "טורה! טורה! טורה!" (סרט מלחמה יפני-אמריקאי המתאר את המתקפה על פרל הארבור בשנת 1941).

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט מיצ'ם - ויקטור "פאג" הנרי
  • אלי מק'גרו - נטלי ג'אסטרו
  • ז'אן-מישל וינסנט - ביירון הנרי
  • ג'ון האוסמן - אהרון ג'אסטרו
  • פולי ברגן - רודה הנרי
  • ליסה אילבצ'ר - מדלין הנרי
  • דיוויד דוקס - לסלי סלוט
  • חיים טופול - ברל ג'אסטרו
  • בן מרפי - וורן הנרי
  • דבורה וינטרס - ג'אניס הנרי
  • פיטר גרייבס - פאלמר קירבי
  • ג'רמי קמפ - גנרל ארמין וון רון
  • ראלף בלאמי - הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט
  • ויקטוריה טננט - פאמלה טיודסבארי
  • גונתר מייזנר - אדולף היטלר
  • הווארד לאנג - ווינסטון צ'רצ'יל
  • מייקל לוגן - אליסטור טיודסבארי
  • בארי מורס - וולף סטולר
  • סקי דו מונט - הרוזן קיאנו
  • אדוארד מ. קפארלה - חבר בצוות הספינה "קליפורניה"

תגובת הקהל ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה נחלה הצלחה בקרב הקהל האמריקאי ונחשבה לסדרה עשויה היטב, מה שזיכה אותה בפרסים רבים[6] וביניהם מועמדויות לפרס גלובוס הזהב, וזכיות בפרס אמי בקטגוריות: המיני-סדרה הטובה ביותר, הלבשה, ואפקטים מיוחדים, וכן מועמדויות בשמונה קטגוריות נוספות: ניהול אומנותי, בימוי, עריכה, עריכת סאונד, מיקס סאונד, הפקה (דן קרטיס), שחקן המשנה הטוב ביותר (ראלף בלאמי בתפקיד פרנקלין דלאנו רוזוולט), ושחקנית המשנה הטובה ביותר (פולי ברגן בתפקיד רודה הנרי).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]