ריכרד בראואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריכרד בראואר
Richard Dagobert Brauer
Richard Brauer.jpg
לידה 10 בפברואר 1901
שרלוטנבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באפריל 1977 (בגיל 76)
בלמונט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי תורת החבורות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מאונט אובורן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ישי שור, ארהרד שמידט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט רוברט סטיינברג, William Elliott Jenner, Louis Solomon, Kenneth Arthur Fowler, Henry Siggins Leonard, Jr., Morton Edward Harris, Paul Fong, Harold Nathaniel Ward, Hsio-Fu Tuan, Seymour Hayden, William Francis Reynolds, David Michael Bloom, William James Robert Crosby, Frederick Johann Fuglister, Carman Edgar Miller, David B. Wales, Stephen Arthur Jennings, Warren James Wong, Martin Isaacs, Cao Xihua, ג'. קרסון מארק, ריצ'רד ברוק, דונלד פסמן, Cecil J. Nesbitt, דונלד ג'ון לואיס, Ralph Gordon Stanton, Karl Martin Kronstein, Peter Landrock, Nathan Mendelsohn, John Hathway Lindsey, II עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Ilse Karger עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ריכרד דָגוֹבֶּרט בראואר (גרמנית: Richard Dagobert Brauer;‏ 10 בפברואר 190117 באפריל 1977) היה מתמטיקאי יהודי גרמני-אמריקאי, שנחשב לאחד המתמטיקאים המובילים במאה ה-20. ערך מחקר משמעותי בתחומי האלגברה ותורת המספרים, והיה ממייסדי תורת ההצגות המודולרית. העמיד תלמידי מחקר רבים, בעיקר בתקופת שהותו בקנדה ובארצות הברית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודי הדוקטורט ביצע באוניברסיטת ברלין, תחת הנחיות של ישי שור. בשנת 1926 פרסם את עבודת הדוקטור שלו, אשר עסקה בהצגות של חבורות אורתוגונליות ממשיות רציפות. לאחר מכן, החל ללמד בקניגסברג, תחת הנחייתו של קונרד קנופ (אנ'). בעקבות עליית הנאצים לשלטון, הוצע לבראואר על ידי וועדת החרום למלומדים עקורים לעבור ללמד בקנטקי. בראואר הסכים להצעה, ובשנת 1933 החל ללמד בלקסינגטון.

בשנת 1934, עבד יחד עם נתן ג'ייקובסון תחת הנחייתו של הרמן וייל. באותה התקופה, הוזמן על ידי אמי נתר להגיע לקבל משרה בטורונטו. בשנים שלאחר מכן, לימד בראואר גם באוניברסיטת מישיגן ובאוניברסיטת הרווארד.

מבין תלמידיו ניתן למנות את ססיל נסביט (אנ'), רוברט שטיינברג (אנ'), סטפן ג'נינגס (אנ') ודונלד לואיס (אנ').

בראואר היה נשוי לאילזה קרגר, אף היא מתמטיקאית שלמדה עמו בברלין בשנות ה-20. לשניים נולדו שני בנים, ג'ורג' ופרד, שניהם מתמטיקאים.

תרומתו למתמטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראואר עסק לאורך כל חייו בעיקר באלגברה. היה ממייסדיה של תורת ההצגות המודולרית, ותרם רבות למחקר של תורת החבורות הסופיות. עסק גם באלגבראות פשוטות מרכזיות מעל שדות ובמספרים היפר-מרוכבים.

בראשית דרכו, חקר בראואר אלגבראות חילוק מעל שדות מושלמים. עבודה זו היוותה את המבוא להגדרת חבורת בראואר אותה הציג, הקרויה על שמו. בהמשך, תרם רבות לתורת ההצגות, והוכיח את משפט האינדוקציה של בראואר, הקובע כי חוג הקרקרטים המרוכבים של חבורה סופית נוצר על ידי תת-קבוצה מסוימת של קרקרטים. בעזרת תוצאה זו, נבנו הכלים לבניית קרקטרים אי-פריקים מעל המרוכבים, ללא נגיעה ישירה בהצגות. הגדיר גם את אלגברת בראואר, המשמשת כלי מחקר בתורת ההצגות של חבורות אורתוגונליות.

מחקרו בתורת ההצגות המודולרית תרם רבות להבנת המבנה של חבורות סופיות. ברוואר ניסח והוכיח את שלושת המשפטים של בראואר, המספקים מידע אודות בלוקים של חבורות ושל תתי-חבורות מסוימות שלהן. משפטים חשובים נוספים שהיה שותף להם בנושא זה הם משפט בראואר-סוזוקי ומשפט אלפרין-בראואר-גורנשטיין, העוסקים בחבורות 2-סילו מסוימות של חבורות פשטות.

בשנת 1955 היה ממוכיחיו של משפט בראואר-פוולר, הקובע כי לכל חבורה מסדר זוגי יש תת-חבורה אמיתית מסדר לכל הפחות . עבודה זו, בה התגלו כלים למיון חבורות סופיות בעזרת אינוולוציות, עזרה בשלבי משפט המיון לחבורות פשוטות סופיות.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]