רעיה רדליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעיה רדליך
Rayah Redlich.jpg
רעיה רדליך (1987)
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 27 במרץ 1946
חיפה
פטירה 20 ביוני 2002 (בגיל 56)
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1975–2002 (כ־27 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול, קדרות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רעיה רדליך (27 במרץ 194620 ביוני 2002)[1] הייתה פסלת ואמנית קרמיקה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדליך נולדה בחיפה בשנת 1946 לאליהו (ארנסט) רדליך ולחנה לבית לב. בנעוריה הופיע בתיאטרון הילדים "שחרית". לאחר שירותה הצבאי למדה קדרות בבצלאל, ולאחר מכן למדה עיצוב תעשייתי בלונדון, אנגליה. בין מוריה נמנה האמן הסקוטי אדוארדו פאלוצי (אנ'). לאחר שובה שימשה כמעצבת בבית החרושת לקרמיקה "לפיד" (1971) ובבית החרושת "Industria Ceramica" בסן ג'ובאני ולדארנו (איט'), איטליה (1976-1977). בשנות ה-90 השלימה תואר שלישי באמנות. נושא מחקרה היה "ברירת החיקוי באמנות על פי קאנט ואדורנו". שימשה כמרצה לאמנות בבצלאל ובאוניברסיטת חיפה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיס העשייה האמנותית של רדליך עמדו סוגיות של זהות – מגדרית, פוליטית ואמנותית – באופן שבו האישי הוטמע בקולקטיבי והסימבולי שולב בפיגורטיבי. האמנות הייתה עבורה צורה של מאבק ברשע האנושי, באלימות וברעיון המלחמה.

למשפט אייכמן הייתה השפעה מכרעת על תפישתה האמנותית, שבאה לביטוי בעיסוק בחלקי, בשבור ובקטוע. רדליך כותבת: "… היה זה משפט אייכמן, בשנת 1961, אשר קבע את נתיב היצירה שלי באמנות. לפני כן ידעתי שאהיה ציירת כמו מאטיס. לאחר ששמעתי את המספרים שקרא התובע גדעון האוזנר, הבנתי שלעולם לא אצור אמנות נעימה".[2]

רדליך עבדה בעיקר בחומר הקרמי. היא ראתה עצמה אמנית רב תחומית ונאבקה בהיררכיה הרווחת בעולם האמנות הישראלי, במסגרתה אמני קרמיקה זכו פעמים רבות ליחס מזלזל מצד הממסד. רדליך פעלה רבות, להכללת האמנות הקרמית בשיח האמנותי.

בשנת 1975 הציגה רדליך בבית האמנים בירושלים את "אמנות פוליטית" – תערוכת היחיד הראשונה שלה. במרכז התערוכה הוצבה העבודה "חיילים ואזרחים" – שתי שורות מקבילות, באורך שמונה מטרים, של דמויות קרמיות. בשורה אחת חיילים אנונימיים, כמעט זהים, חובשים קסדות שחורות, עשויים ביציקה בתבנית; מולם, מסודרים בשורה, דמויות לבנות מתפתלות, שונות זו מזו, בעלות תווי פנים כפולים. היצירה שיקפה את מחאתה כנגד המלחמה כביטוי אוניברסלי של לוחמנות גברית.

לצד העבודה בקרמיקה, יצרה רדליך פסלים בקנה מידה גדול, בתהליך שכלל חיתוך קלקר וציפויו בבד ובבטון. חלקם נצבעו בצבעים עזים. היו אלה פסלים פיגורטיביים של חיות ודמויות אדם ורובם נהרסו עם השנים. פסל אחד, "פורטרט של יהודי", היא תרמה למוזיאון יד ושם. פסל נוסף – סלמנדרה גדולת ממדים – ניתן לראות על קיר הבניין של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית.

גוף העבודה המרכזי של רדליך עסק במוטיב הכד, ובעיקר הכד השבור. בתחילה היו אלה שברים מונחים בערימה, באופן שביקש להציגם כסימבול ולהרחיק אותם מההקשר הפונקציונלי והארכאולוגי. בדומה, שילבה רדליך שברים של כלים קרמים בעבודות קיר. בהמשך התפתח העיסוק בשבור לכדי יצירה של מקטעי כדים. הסדרות "שברים יקרי ערך" (1987) ו"קטעי כד" (1989) כללו כדים גדולים המזכירים אמפורות עתיקות שקודרו באובניים ולאחר מכן נחתכו ועוותו. הפסלים פנו זה לזה כדמויות פגומות ופגיעות, המנהלות ביניהן שיחה.

בעבודות אחרות, כגון "סבא" (1990) ו"נמר" (1992), והסדרות "קטעי כד" (1991) "קטעי כד על קנים" (1992), רדליך ציירה על הכדים הקטועים דימויים מגוונים משני צדדיהם. אלו מוטמעים אל פני השטח של הקרמיקה בשילוב של ציור חופשי והדפס רשת, ובעבודה רב שכבתית. הכדים הקטועים חושפים את פנימיותם באופן שמטשטש את ההבחנה בין פנים וחוץ וחותר תחת ההגדרה של כד כאובייקט שמהותו הפרדה בין חלל פנימי לחזית חיצונית.

רדליך המשיכה לעסוק ב"שלם החלקי", כפי שהגדירה האוצרת טלי תמיר,[3] בעבודות כגון "שלושה קטעי כד והילה" (1992) ו"קסנדרה" (1994). אלו מציגות רצועות דקות שמאזכרות כדים, מעין פרוסות הנושאות את זיכרון הכד, שעונות על קיר או מונחות בצורה אופקית על רצפה, אינן יכולות לעמוד ללא תמיכה.

מוטיב הפרגמנט בעבודתה של רדליך תואר על-ידה במסגרת עבודת המאסטר שלה: "מהרעיון על חלק שאינו חלק משלם, אלא חלק מחלק, מהמחשבה על חלקיות שאינה תלויה בשלמות, אני מגיעה בעשייתי האמנותית לצורות שנושאן הלימות החלקיות… צורותי פוסלות עצמן, הן צורות המפריכות את רעיון השלמות מבפנים".[2]

במחצית השנייה של שנות ה-90 הוסיפה רדליך לגוף העבודה את מוטיב ההילה. פסלים אלו נוצרו בברזל או בקרמיקה, חלקם בצורת דיסקיות וחלקם טבעות, ונקראו "הילות שנפלו". ההילות חבולות, מעוותות ושבורות, וכובד משקלן ניכר בהן. ההילות הפגומות, על הפשטות הצורנית שלהן, הן קורבנות של פעולות אלימות בחומר וכך משקפות את הביקורת הערכית של רדליך.

בשנותיה האחרונות יצרה רדליך מספר עבודות פוליטיות והטמיעה דימויי מלחמה באובייקטים הקרמיים. העבודה "פני מלחמה" (1997) מורכבת משני פסלים דמויי מסיכה או גולגולת, שתווי הפנים שלהן בנויים מצלליות של מטוסי קרב, חיילים ומסוקים. הבעת הפנים אטומה והאנושיות נמחקת. העבודה "טבע דומם גרסת מלחמה" (1994) מציגה מערך של אובייקטים קרמיים המתכתבים עם המסורת האמנותית של טבע דומם: מפה מקומטת ועליה דמויות שוכבות מפותלות, חלקי כד מחוברים לכדי כד שלם באיחוי גס בצבע אדום וצורה דמוית נחש תלויה על הקיר. שלושת המרכיבים עוטים דוגמת הסוואה וטפטופים אדומים שמהדהדים זרמי דם. גם בעבודות אלה ניכר המסר האנטי-מלחמתי של רדליך.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 – "אמנות פוליטית", בית האמנים, ירושלים
  • 1975 – "הפגנה שקטה", מוזיאון הקרמיקה – מוזיאון ארץ ישראל, רמת אביב, תל אביב-יפו
  • 1981 – "אנשים רצים, אקס אלופים, מקררים", בית האמנים, ירושלים
  • 1981 – "תחריטים ואריחים", גלריית שץ, ירושלים
  • 1984 – "בשניים ובשלשה ממדים", גלריה נורה, ירושלים
  • 1990 – מיצב, גלריה דבל, עין כרם, ירושלים
  • 1992 – "רעיה רדליך – חלום אטרוסקי – פסלים", גלריה הוראס ריכטר, תל אביב-יפו
  • 1994 – "קסנדרה", הגלריה לפיסול ע"ש יוסף קונסטנט, רמת גן
  • 2002 – "הילות שנפלו", אוניברסיטת חיפה, הגלריה לאמנות, הפקולטה למדעי הרוח, חיפה; בית האמנים, ירושלים
  • 2017 – "אדון לימון, אני צלחת", בית בנימיני, תל אביב-יפו.[4]

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1971-1969 – מלגת לימודים, משרד המסחר והתעשייה
  • 1971-1969 – מלגה, קרן סאקר לסטודנטים לאמנות מישראל, לונדון, אנגליה
  • 1976 – מענק, קרן ירושלים
  • 1977 – מלגת נסיעה, ממשלת איטליה, איטליה
  • 1979 – מענק, קרן ירושלים
  • 1982 – מענק, קרן ירושלים
  • 1987-1986 – מלגת השתלמות בארצות הברית, קרן תרבות אמריקה-ישראל
  • 1987-1986 – מלגת לימודים, אגודת ידידי אוניברסיטת חיפה, ניו-יורק, ארצות-הברית
  • 1987-1986 – מלגת לימודים, אגודת ידידי האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ניו-יורק, ארצות-הברית
  • 1987 – מלגת שהייה, פרסונס, בית הספר החדש לעיצוב, ניו-יורק, ארצות-הברית
  • 1988 – ציון לשבח, תחרות קרמיקה בינלאומית, טוקיו, יפן
  • 1992 – מלגת שהייה, המרכז האירופי לקרמיקה (EKES), דנבוס, הולנד
  • 1994 – פרס זוסמן לאמנים העוסקים בנושא השואה, יד ושם, ירושלים
  • 1994 – מלגת שהייה, אוניברסיטת צפון-קרוליינה, אשוויל, צפון-קרוליינה, ארצות-הברית
  • 1994 – מלגת שהייה, אינטרצ'אינג, קונשטט, צ'כיה
  • 1995 – פרס צילינדר הזהב, אמנות לעם
  • 1999 – מלגת שהייה, המחלקה לקרמיקה, אוניברסיטת אוהיו, אתנס, ארצות-הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ 1 2 אייל, אבישי, קולה של אישה אחת: על חייה ויצירתה של רעיה רדליך, מתוך רעיה רדליך / הילות שנפלו, הגלריה לאמנות, אוניברסיטת חיפה, 2002.
  3. ^ מתוך קטלוג רעיה רדליך, תערוכה - הנחש, או עקרון חוסר השלמות, טלי תמיר
  4. ^ אדון לימון אני צלחת - רעיה רדליך, בית בנימיני לקרמיקה עכשווית