רצח אסף שטיירמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רצח אסף שטיירמן התרחש ב-4 בדצמבר 1996 בחורשת אוסישקין על גבול כפר סבא - הוד השרון. הרצח נותר בלתי מפוענח במשך ארבע שנים, עד שבדצמבר 2000 פנתה אשתו של הרוצח למשטרה והתלוננה כי תקף אותה, ובנוסף סיפרה, כי לאחר נישואיהם התוודה בפניה על רצח שביצע. בעלה, רעי חורב, נעצר והודה במעשה. הרצח בוצע על ידו, בנוכחותן של סיגלית חיימוביץ, שגם סייעה לו במעשה, וליהי גלוזמן (גלוזמן היא אחייניתה של הזמרת נורית גלרון). גילוי פרטי המעשה עורר סערה ציבורית, מכיוון שמדובר היה ברצח ללא מניע וללא סיבה הגיונית, על ידי צעירים "בני טובים".

מדברי השופטים בפסק הדין:

היה זה רצח לשם רצח. מעשה רשעות אכזרי ונתעב לשמו. ללא מניע. ללא זיק של היגיון. ללא קינטור. ללא כל סיבה נראית לעין. ללא רגש של חמלה, וללא היסוס של חרטה. ככה סתם, בערבו של יום, בשכונה פסטורלית של עיר, כנגד מי שחצה באקראי את דרכם של הנאשמים באותה עת.

פרטי המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בדצמבר 1996 סמוך לשעה שמונה בערב, ישבו שלושת המשתתפים ברצח במרפסת דירת הוריה של חיימוביץ', ברחוב ארלוזורוב בכפר סבא, ועישנו מריחואנה. באותה עת, עבר אסף שטיירמן בן ה-18 ברחוב. ייתכן שהוא העיר דבר מה כלפי רעי חורב משהבחין בו. השלושה, שהכירו אותו היכרות שטחית, החליטו להורגו. הם יצאו לכיוון החורשה הסמוכה, חמושים בפגיונות, והציעו לשטיירמן להצטרף אליהם לעישון מריחואנה בחורשה. הוא נעתר להצעה והתלווה אליהם. דקות מספר אחרי שהגיעו לחורשה, תקף חורב את שטיירמן ורצח אותו באמצעות דקירות פגיון, מכות אבן, וחניקה. חיימוביץ' סייעה לרצח כשהתקיפה את הקורבן באגרופיה, ונתנה לחורב את האבן שבאמצעותה הכה את שטיירמן. גלוזמן טענה כי לא השתתפה באופן פעיל במעשה. בשלב מסוים היא קראה לחורב ולחיימוביץ' להפסיק, וכשלא נענו לה הסתלקה מהמקום והלכה לביתה, מבלי לספר על הרצח לאיש.

החקירה והפענוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חשודים נעצרו אחרי הרצח על ידי המשטרה.[1] הם נעצרו מספר פעמים, אולם לא נמצאו די ראיות על מנת להרשיעם. כיום ידוע שלחשודים אלו לא היה שום קשר לרצח.

בשנת 2000 פוענח הרצח, בעקבות עדותה של סנדרין בר דוד, אשתו של רעי חורב, שבאה להתלונן על תקיפה מצד בעלה, וסיפרה לאחר מכן כי התוודה בפניה על הרצח שביצע. חורב נעצר והודה. גלוזמן קיבלה מעמד של עדת מדינה והעידה כנגד שני שותפיה למעשה. בשנת 2001 נידון חורב בבית המשפט המחוזי בתל אביב למאסר עולם, ובשנת 2002 נידונה חיימוביץ' ל-24 שנות מאסר. עונשים אלה ניתנו אף על פי שהרוצחים היו קטינים (בני 17 וחצי) בעת ביצוע המעשה. ערעורם של השניים על חומרת עונשם, בתואנה כי העונש המרבי שניתן להטיל על קטין שביצע עבירת רצח הוא עשרים שנות מאסר, נדחה על ידי שופטי בית המשפט העליון. לדברי השופטים, המחוקק פטר את השופטים מן החובה להטיל מאסר עולם על קטינים שבצעו רצח, אך לא מנע מהם את היכולת לעשות זאת, אם כך נדרש על פי שיקול דעתם.

על שחרורה של ליהי גלוזמן והצבתה במעמד של עד מדינה נמתחה ביקורת ציבורית. היא זכתה למעמד זה היות שלא ניתן להרשיע בישראל על סמך הודאה בלבד, ולא היו קיימות כל ראיות, מלבד ההודאה, נגד חורב וחיימוביץ'.[2]

בשנת 2014 נדחתה תביעת הנזיקין של האחים לסרי, שעד מציאת הרוצח נחקרו ונעצרו פעמים רבות בידי משטרת ישראל.[3]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלון חכמן, הוארך מעצרם של החשודים ברציחתו של אסף שטיירמן, באתר ynet, 5 בספטמבר 2000
    נילי טליגאל ויורם לסרי, האחים שנחשדו ברצח אסף שטיירמן, תובעים את המדינה, באתר הארץ, 30.3.2010
  2. ^ צבי הראל, ההצגה של ליהי גלוזמן, באתר הארץ, 30 במרץ 2010
  3. ^ אבירם זינו, מסגרת תיק רצח אסף שטיירמן: נדחה ערעורם של האחים לסרי, באתר מעריב, 18 בדצמבר 2014
  4. ^ נעמי רייכמן, למה נגנז הסרט על רצח אסף שטיירמן, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 19 באוגוסט 2015