נורית גלרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נורית גלרון
Flickr - Government Press Office (GPO) - SINGER NURIT GALRON PERFORMING AT A MEMORIAL SERVICE HELD FOR PM YITZHAK RABIN.jpg
לידה 21 במרץ 1951 (בת 66)
מוקד פעילות ישראלישראלהרצליה, ישראל
שנות פעילות 1973 - היום
סוגה רוק
ג'אז
זמר עברי
פופ
עיסוק זמרת
חברת תקליטים הליקון
ליטראטון
סי בי אס
אן אם סי
התו השמיני

נורית גלרון (רשף) (נולדה ב-21 במרץ 1951 בהרצליה) היא זמרת, תמלילנית ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלרון נולדה בשם נורית קלימבורד וגדלה בשכונת נווה עמל בהרצליה. אמה, לאה סיטין, פרשה מהבמה אחרי שהייתה זמרת בלהקת הבריגדה "מעין זה" שהקים הבמאי אליהו גולדנברג. אביה היה קופאי שהיה בעברו חייל בצבא אנדרס ולאחר ששכל בשואה אשה וילד, העדיף כמו יהודים רבים אחרים שם לערוק מהצבא ולהגיע לארץ ישראל כעולה בלתי לגאלי.

את הקריירה המקצועית שלה החלה בשנות השבעים המוקדמות, בעת שירותה בצבא, כששירתה בצוות הווי גולני, שם ביצעה את הסולו הראשון שלה "הלוך וחטוף". לאחר שיחרורה מהצבא החלה להופיע במועדונים קטנים. נעים רג'ואן, אמרגנה של קלימבורד ושל עליזה עזיקרי, שלפני הופעותיה שרה נורית כזמרת חימום, הציע לה להחליף את שם משפחתה ל"גיל-רון", והיא בחרה ב"גלרון". בשנת 1973 החלה גלרון להופיע בשיתוף עם המלחינה יעל גרמן. בשנת 1976 השתתפה גלרון באלבום שהוקדש לשיריה של לאה גולדברג עם השיר "אולי מחר", בלחן של גרמן. באותה השנה השתתפה גלרון בתוכנית רדיו בגלי צה"ל שהוקדשה לגילוי כשרונות צעירים, לצידם של יהודית רביץ ואורי רווח, עם דובי לנץ, הופעה שקידמה את הקריירה המקצועית שלה.

אלבום הסולו הראשון שלה, שנקרא בפשטות "נורית גלרון" (וזכה ברבות הימים לכינוי "התקליט הסגול"), הופיע ב-19 ביוני 1978 בהוצאת ישראדיסק וזכה לביקורות משבחות. על אף ריבוי היוצרים ששיתפו פעולה עמה בכל אחד מ-11 השירים, מתקיימת אחידות מלאה באלבום המתבטאת במלנכוליה מינימליסטית. בין היוצרים החתומים על השירים ניתן למצוא את השמות המובילים במוזיקה הישראלית של סוף שנות ה-70, ובהם אילן וירצברג, מתי כספי, שם טוב לוי, יוני רכטר ודויד ברוזה. בין השירים הבולטים באלבום, שחלקם הפכו לנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית: "כמעט" (יונתן רטוש/יגאל גורדון), "שלכת" (יעקב אורלנד/מרדכי זעירא), "מה יהיה בסופנו" (לאה גולדברג/אשר ביטנסקי), "אהובתי שלי לבנת צוואר" (יעקב שבתאי/סשה ארגוב), "אולי מחר" (לאה גולדברג/יעל גרמן), ו"הלילות הקסומים" (עדה נסטוביץ'/אילן וירצברג), שאותו שרה בפסטיבל שירי הילדים של שנת 1977. "הלילות הקסומים" נחשב כחריג משאר השירים, שרובם נכתבו על ידי משוררים, וזאת על אף שנכתב על ידי כותבת שחיברה בהמשך שירים נוספים שהיו ללהיטים. בראיונות איתה באותה תקופה הדגישה גלרון שהיא אינה זמרת ג'אז, למרות הדמיון החיצוני והקולי לזמרת קליאו ליין. באותה שנה השתתפה בפסטיבל הזמר החסידי עם השיר "ברכי נפשי".

אלבומה השני, "נורית גלרון בהופעה חיה" משנת 1979, היה אלבום ג'אז, שהוקלט בהופעה עם מיטב נגני הסוגה באותה תקופה, בניצוחו של רמי לוין. האלבום כולל שבעה קטעים: קוליים, ארוכים ומתורגמים, אינסטרומנטליים, ביצוע ל"לך למדבר" וביצוע לשיר "יום אחרון" של אברהם שלונסקי, ללחן של מאיר אריאל ושלום חנוך. כמהלך שיווקי ייחודי צורף לאלבום בזמנו גם פוסטר קטן של גלרון.

ב-1980 זכה להצלחה במצעדי הפזמונים שירה "בודדים אומרים", שעסק במוות. השיר הקשה נכתב על ידי אברהם בן יצחק והולחן על ידי יאיר רוזנבלום.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השתתפותה בערב לכבוד המשורר נתן זך, הוציאה גלרון בשנת 1981 אלבום שלם משיריו בשם "שירים באמצע הלילה". באלבום זה נכללו שירים שהפכו ללהיטים (וגם כאלה שגלרון לא הקליטה במקור והפכו ללהיטים בביצועה) כמו "כי האדם עץ השדה" (שהפך לשיר זיכרון ידוע), "כולנו זקוקים לחסד", "עד מחר" "כשצלצלת רעד קולך" ו"עד מחר". בין מלחיני השירים באלבום היו שלום חנוך, חנן יובל, יוני רכטר, מתי כספי ואילן וירצברג. הקשר עם זך המשיך גם הלאה, והיא הקליטה שירים נוספים שלו באלבומיה הבאים. גם הקשר עם וירצברג המשיך הלאה.

גלרון הוסיפה לבצע שירי משוררים, ובהם זך, יונה וולך, מאיר ויזלטיר ("יש לי סימפטיה") ועוד. בד בבד החלה גלרון לבצע שירי פופ ורוק רך, ללחנים ועיבודים של יוצרים כמו יהודית רביץ ויזהר אשדות. ב-1982 הוציאה את האלבום "סימפטיה", בו בלטו השירים "יש לי סימפטיה" של מאיר ויזלטיר, "זה לא זה" של יונה וולך (עם אילן וירצברג ושמעון גלבץ מחוץ למסגרת בציר טוב) ו"עצוב למות באמצע התמוז" של נעמי שמר. באותה שנה השתתפה בשירוויזיון מס' 4 והאחרון עם השיר "מחבואים", אותו כתב דודו ויזר והלחין אילן וירצברג. באותה שנה נערך ערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא זר כלניות למשה וילנסקי (ויצא כאלבום לאחר מכן). גלרון שרה באירוע את השיר "בלדה לאשה" (מילים: תרצה אתר). ב-1983 הוציאה את האלבום אלבום "אני ראיתי יופי" שם ביצעה, בעיבודיו של משה לוי, את השירים "סוס מעץ" (חדוה הרכבי/נחום היימן) ו"ילדות נשכחת" (יעקב גלעד/יהודית רביץ). האלבום הוקלט בלונדון, שם חי אז נחום היימן, החתום על רוב הלחנים. שיר נוסף שבלט מהאלבום והיה לשיר זיכרון כואב הוא "עצי התאנה" (רחל שפירא/שפי ישי).

בשנת 1983 נישאה לשדרן הרדיו רפי רשף. באותה שנה נרצח אמיל גרינצוויג פעיל "שלום עכשיו" בהפגנת "שלום עכשיו" בירושלים, ולזכרו הקליטה גלרון את השיר "אמיל", שכתב חיים חפר והלחין רפי קדישזון. על אף הצלחתו היחסית של השיר, הוא לא הופיע בשום אלבום אולפן של גלרון.

אלבומה הבא של גלרון, "נגיעה אחת רכה", יצא בשנת 1984. שיר הנושא של האלבום הוא שיר פרידה אישי. את השיר כתב עלי מוהר על עצמו בלשון זכר, אך הוא נודע בביצועה של גלרון בלשון נקבה (גידי גוב ביצע את הגרסה המקורית, בלשון זכר, ולפעמים עם גלרון בלשון משולבת). את "השיר על הארץ" ("בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ...") כתב יהושע סובול למחזה החברתי קריזה, שם הוא בוצע לראשונה בידי גלרון, שלמדה משחק והשתתפה במספר הצגות, בהן גם "קשר אייר" של יהונתן גפן, שם נכללו שירים כגון "קשר אייר", "כמו קוצים היינו" והשירים הקברטיים "שיר האלמנה" ו"שיר הזונה", שנפסל לשידור כי תוכנו היה שיחה של זונה עם עצמה (גרסה אחרת לשיר, בביצוע סמדר וימזר, הולחנה על ידי מיקי גבריאלוב וגם לא הושמעה ברדיו). השירים "נגיעה אחת רכה" ו"השיר על הארץ" הולחנו על ידי יוני רכטר. ב-1984 היא שיחקה בסרט "מגש הכסף" לצד גידי גוב.

אלבומה הבא, "משהו בלבבה", יצא בשנת 1986 והיה בעל גוון יותר רוקיסטי, עם הפקה והלחנה של אילן וירצברג ואלונה טוראל ושירים כגון "אתה הרי יודע", שירה הראשון למילותיה שלה, "זה הגשם" של יונה וולך, "נפרדנו כך" ("שיר אהב"ה") של לאה גולדברג בלחן של מירון מינסטר, "בגובה שווה" ("שקר הקשר"), שזהו שיר נוסף שאת מילותיו כתבה, ושיר הנושא שאותו כתב נתן זך, שנקרא במקור "שיר אהבה".

בשנת 1988 יצאה גלרון למופע משותף עם יהודית רביץ ולאחר מכן הקליטה עם יוסי בנאי את תקליט הילדים "ציפור הנפש", שהתבסס על ספרה של מיכל סנונית "ציפור הנפש".

אלבומה הבא של גלרון, "אחרינו המבול", שיצא בשנת 1989, היה בעל גוון של רוק מחוספס. את רוב השירים בו כתבה גלרון בעצמה ללחנים ועיבודים של אילן וירצברג. חלק מהשירים עובדו על ידי אלונה טוראל. בשיר "אחרינו המבול" שכתבה גלרון והלחין ארקדי דוכין הביעה גלרון לראשונה את דעותיה הפוליטיות-חברתיות על אדישות תושבי ישראל לנוכח האינתיפאדה שהתחוללה באותה עת בשטחים. בשיר מופיעה השורה "אל תספר לי על ילדה שאיבדה את עינה", המבוססת על הודא מסעוד בת השנה, ממחנה הפליטים ג'באליה שאיבדה עין מכדור גומי שנורה, לכאורה בשגגה, על ידי חייל ישראלי. (הילדה מתוארת גם כ"ילדה שאיבדה את ביתה" ו"ילדה שאיבדה ילדותה"). שיר זה נפסל לשידור בגלי צה"ל (אם כי הגיע למצעדי הפזמונים), מה שחולל סערה זוטא ודיון על חופש הביטוי, על אף שהשיר מספר על אדישות תל אביב. זו הייתה גם הסיבה שהאלבום נכשל מסחרית, אם כי פרט לשיר הנושא בלטו שירים נוספים כ"כמו שאני כמו שאתה", "אלומת האור", "בת יענה" ו"ציפורי" ("בליל הולדתי ה-39"), שהלחינה יהודית רביץ למילים של פנחס שדה. רביץ גם ניגנה בשיר בטמבורין.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 שיחקה גלרון בסרט "דרך הנשר" לצד גידי גוב ואלי דנקר. באותה שנה הוציאה אלבום הופעה בשם "משהו בלבבה", שכלל חלק משירי האלבום המקורי לצד שירים ישנים וחדשים של גלרון. ההוצאה המקורית של האלבום הייתה ב-1988, אך זו יצאה רק על גבי תקליט ויניל, ולמעשה המהדורה מ-1990 היא מהדורת הדיסק.

בשנות התשעים החלה גלרון לעבוד עם יוצרים צעירים נוספים מתחום הרוק, ביניהם אביב גפן, בן ארצי, ארקדי דוכין וערן מיטלמן. באלבום "בתוך הסערות" משנת 1992, בעיבודו של עופר מאירי, בלטו השירים "אתה פה חסר לי" שכתבו בשבילה אביב ושירה גפן[1], "תן לי למצוא אותך", "אחד לאחד", "אלוהיך", "בתוך הסערות" ו"תעתועי לילה", שכתבה גלרון והלחינה יהודית רביץ. באותה השנה השתתפה גלרון עם ירון לונדון בקלטת הילדים המצליחה "מעשה בחמישה בלונים". היא בלטה שם בשירים "ב-ב-בלון", "בבית של יעל" ו"הבלון מבולבלון", שלושתם למילים של רחל שיין ארגמן וללחן של אילן וירצברג.

בשנת 1995 הקליטה את האלבום "קלאסי", המורכב ממוזיקה קלאסית ובשיתוף פעולה עם תזמורת סימפונט רעננה. באלבום הופיעה גרסת כיסוי לשירה של להקת החיפושיות "She Is Leaving Home" וגרסה קלאסית לשיר "הציפור שלי", מתוך התקליט "ציפור הנפש".

בשנת 1996 יצא אלבומה "המקום ההוא", שבו בלטו השירים "גאון" של אביב גפן ו"מעביר דף" (הידוע גם כ"המיסטיקנים הסינים") של שלמה ארצי. את האלבום הפיק המוזיקאי ליאור טבת. למופע שנילווה לאלבום הקליטה גלרון חידוש לשירם של יהונתן גפן וצביקה פיק "אין מדינה לאהבה". ביצוע זה נכלל כבונוס בהוצאות הבאות של הדיסק. עוד בלטו בו השירים "עשה לי את זה חזק", אותו כתבה שירי ארצי ו"מריבה", שכתב והלחין סער בדישי.

בשנת 1997 יצא אוסף ראשון של גלרון, "אסיף". לאלבום הוקלטו חלק מהשירים מחדש, וכן כמה משיריו הם חלק מהמופע של האלבום "המקום ההוא", ביניהם גרסתה של גלרון ל"אין מדינה לאהבה".

ב-1998 הקליטה עבור פרויקט עבודה עברית גרסת כיסוי לשירה של להקת פונץ' "ונדמה שישוב".

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורית גלרון בהופעה, 2013

בשנת 2000 יצא אלבומה ה-15 של גלרון, "להתראות מתוק", בהפקתו של אבנר חודורוב. את שני השירים המצליחים ביותר באלבום הלחינה לאה שבת: "אתה הולך לישון מוקדם" ששבת גם כתבה את מילותיו ושיר הנושא "להתראות מתוק" שכתב מאיר גולדברג.

בשנת 2005 יצא אלבום אוסף שני וכפול, "המיטב", שכשמו הוא עם מיטב להיטיה מכל התקופות.

בשנת 2006 יצא אלבומה ה-17 של גלרון, "מה שהשמים נותנים", שאותו הפיק יזהר אשדות. בין כותבי השירים לאלבום זה נמנים אשדות, מאיר גולדברג, קורין אלאל, שילה פרבר, יצחק קלפטר ורונה קינן. בין שיריו המוכרים היו "אתה משתחרר" שכתבה והלחינה פרבר ו"ספינותיה" שכתב גולדברג והלחין דודי לוי.

בשנת 2008 שיחקה גלרון את דמותה של מיקי רן בסדרה "רביעיית רן" ששודרה ב"יס".

בשנת 2010 יצא אלבומה ה-18, "ואז בא לנו", אלבום נוסף המורכב משירים (חדשים) של נתן זך. בין מלחיני השירים היו בן ארצי, ערן וייץ, שילה פרבר, איה כורם ואילן וירצברג. באלבום זה בלטו השירים "אהבה של שני אנשים" ו"חוזר אחרת". באותה שנה הקליטה גלרון עם המוזיקאי עילי בוטנר את השיר "בוא אלי הלילה", שכתבו גלרון ובוטנר במשותף. השיר נכלל באלבום השירים שלו "עילי בוטנר".

בשנת 2011 העלתה יחד עם המנצח, המלחין והפסנתרן גיל שוחט את המופע "קלאסי וקלאסיקה", בה הם מבצעים יצירות קלאסיות של מוצרט, באך ועוד מלחינים לצד קלאסיקות ישראליות של משה וילנסקי, סשה ארגוב, מאיר ויזלטיר ועוד. המופע תועד על גבי דיסק הופעה חיה, וזו פעם ראשונה מאז שנת 1995 (השנה בה יצא האלבום "קלאסי") שגלרון מבצעת קטעים קלאסיים.

בשנת 2012 הוציאה את השיר "הייתי" לזכרו של עלי מוהר שכתב את המילים.

בינואר 2015 הוציאה לאור שיר ראשון בשם "כמו שמבקשים" מתוך אלבום אולפן שהפיק עופר מאירי. ביוני 2015 יצא השיר השני מתוך האלבום והוא קרוי "יקיצה", את המילים כתבה נורית בעצמה. ביולי 2015 הוציאה את השיר השלישי הנקרא מוכה אהבה. באוגוסט 2015 הוציאה גלרון את הסינגל הרביעי "מי בלבבך" שכתב שגיא הרשקו ללחן של עינן פרל. בדצמבר יצא הסינגל החמישי "ויש".

בסתיו 2015 התארחה בספיישל שהוקדש לה בתוכנית "בית ספר למוסיקה".

ביולי 2016 הוציאה את השיר "תלתלים" אותו כתב והלחין חנן בן ארי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלרון נשואה משנת 1983 לשדרן הרדיו ומגיש הטלוויזיה רפי רשף, להם שלושה ילדים והם חיים בתל אביב.

אחייניתה של גלרון, ליהי גלוזמן, הייתה עדת מדינה בפרשת רצח אסף שטיירמן.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים ומארזי אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אסיף" (1997)
  • "המיטב" (2005)
  • "האלבומים המקוריים" (2008) (מארז המכיל את האלבומים "אני ראיתי יופי", "סימפטיה", "נגיעה אחת רכה" ו"משהו בלבבה")
  • "האלבומים המקוריים 2" (2010) (מארז המכיל את האלבומים "אחרינו המבול", "בתוך הסערות", "המקום ההוא" ו"להתראות מתוק")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורית גלרון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השיר נכתב במקור עבור דפנה ארמוני לאלבומה "אשה אחת פחות" (1992), אך בסוף הועבר לגלרון. בתוכנית "היכל התהילה" (2011) ביצעה ארמוני בפעם הראשונה שלה את השיר.