רצח מאדום לשחור
 | |
| מתוך הכרזה של סרט הטלוויזיה | |
| סוגה | דרמה משטרתית / דרמת פשע |
|---|---|
| יוצרים | פול אטנסיו |
| שחקנים | ראו טבלה |
| ארץ מקור |
 ארצות הברית |
| שפות |
אנגלית  |
| מספר עונות | 7 |
| מספר פרקים |
122 סרט טלוויזיה |
| הפקה | |
| מוזיקה |
ג'ף רונה |
| אורך פרק | 43 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | NBC |
| רשת שידור בישראל |
הערוץ הראשון ערוץ 2 +yes AXN |
| תקופת שידור מקורית | 31 בינואר 1993 – 21 במאי 1999 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
רצח מאדום לשחור (במקור: "Homicide: Life on the street" - "רצח: חיים ברחוב") היא סדרת דרמה משטרתית מוערכת העוקבת אחרי מחלק רצח במשטרת בולטימור, ארצות הברית. הסדרה שודרה בין השנים 1993 ו-1999 ברשת NBC, ובעקבותיה גם הופק סרט טלוויזיה (ששודר מספר חודשים לאחר ירידת הסדרה מהאוויר). הסדרה מבוססת על ספרו של דייוויד סיימון, Homicide: A Year on the Killing Streets. בישראל היא שודרה בעבר בערוץ הראשון, ערוץ 2, +yes ו-AXN.
רקע ומידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסדרה פותחה במקור בידי פול אטנסיו, ביחד עם בארי לווינסון כמפיק, וטום פונטנה כבמאי (השניים האחרונים שיתפו פעולה בעוד סדרה שזכתה להצלחה גדולה, אוז).
אחד המאפיינים הבולטים של "רצח מאדום לשחור" היא העומק של הדמויות והדיאלוגים ביניהן. הסדרה מציגה מבט ריאליסטי ומפוכח על חייהם של בלשי מחלק הרצח בתחנת משטרה הממוקמת בבולטימור. היא מראה תמונה חשופה וקרה של המציאות, ועל הקשיים השונים המתעוררים בפני החוקרים בעת פיענוח מקרי הרצח השונים. בניגוד למרבית סדרות וסרטי המשטרה, המציגים את האלמנטים הטכניים בפיענוח הרצח, סדרה זו עוסקת רבות בהגות ורוחניות. הבלשים דנים במקרה העומד לפניהם לא רק מהפן המקצועי, אלא גם מהפן האישי - הם חושפים את דעתם על המצבים אליהם נקלעו הנרצחים או הקרובים להם, ודנים בהשפעה של המראות אליהם נחשפו בעבודתם על חייהם האישיים.
חלק מהמאפיינים הייחודיים של הסדרה נבעו מהבימוי והעריכה: הסדרה צולמה בבולטימור, וכך חלק מאווירת העיר הפכה לחוויה שמועברת לצופה. במרבית הפרקים שולבה מוזיקת רקע המתאימה למצב העלילה, ולעיתים חיתוכי-תמונה תזזיתיים עזרו להבהיר את הלחץ בו נתונים הבלשים בעת החקירה. חלקים גדולים מהסדרה צולמו במצלמה נישאת תוך כדי תנועה, דבר שהפך את הצילום לריאליסטי יותר, ועזר להעביר את התחושות של הדמויות בעת היציאה מהמשרד לחקירה בשטח. עוד אלמנט ייחודי לסדרה הוא חזרה מהירה על סצנה קצרה 3 פעמים ברציפות, לצורך הדגשה של משפטי המפתח בעלילה. להבדיל מסדרות משטרה אחרות, ברצח מאדום לשחור, תיק הרצח הנחקר בפרק לא תמיד מהווה את מרכז העלילה. כך לדוגמה אחד הפרקים הבלתי נשכחים בסדרה מתאר משמרת לילה שבה לא קורה אף אירוע רצח.
למרות (וייתכן שבשל כך) שנחשבה לסדרה איכותית, הרייטינג בתחילת דרכה של הסדרה היה מאכזב, והיא עמדה בסכנת ביטול. לאחר שזכתה בשני פרסי אמי (פונטנה ככותב, לווינסון כבמאי), ולאור הצלחת סדרה משטרתית נוספת שפרחה באותה תקופה, NYPD, השתכנעו ב-NBC לתת לסדרה הזדמנות נוספת. העונה הראשונה כללה 9 פרקים, בעוד העונה השנייה כללה 4 פרקים בלבד (שיא שלילי עבור NBC, אותו היא חולקת עם סדרה מוערכת נוספת, סיינפלד). במטרה להעלות את הרייטינג, החלה הסדרה לבצע מספר שינויים, הן קוסמטיים והן עלילתיים. מספר שחקנים הוחלפו, ביניהם ג'ון פוליטו (הבלש סטיב קרוסטי), שנחשב לא פוטוגני. בנוסף, הוספו לעלילה מספר אירועים שנמשכו לאורך מרבית העונה. לעיתים, השינויים יצרו אי בהירות בעלילה, כגון הסיבות שהובילו לגורלו הטראגי של קרוסטי. למרות זאת, הסדרה זכתה להערכה עצומה בקרב המבקרים, שזיכו אותה במספר פרסים חשובים שנה אחר שנה.
קודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מהקסם של הסדרה הם קודים עלילתיים שנקבעו על ידי היוצרים והדמויות בסדרה:
- מאדום לשחור - במרכז חדר החקירות עומד לוח ובו רשומים כל הבלשים, ומתחת לשם של כל אחד מהם ישנם המקרים בהם הוא טיפל. המקרים שפתוחים מסומנים באדום, המקרים המפוענחים מסומנים בשחור. בהמשך הסדרה התווסף צבע נוסף, כחול, המציין פיענוח של רצח היסטורי.
- צלצול הטלפון והבלש הראשי - ברוב החקירות הבלשים עובדים בזוגות, אך לכל תיק רצח אחד מהזוג נקבע כאחראי (primary detective). הבלש האחראי נקבע לפי מי קיבל את הקריאה של הרצח: כלומר מי הרים את שפופרת הטלפון כאשר התקבל הצלצול המודיע על הרצח. כך לדוגמה בפרק השני הבלש הטרי ביותר במחלקה באותה עת (בייליס), הופך לבלש האחראי על תיק רצח מרכזי, וצריך למעשה לפקד על שאר הבלשים הוותיקים במחלקה שמתגייסים לעזור לו.
- הקופסה - כך נקרא חדר החקירות של המחלקה. נושא מרכזי שבו מתעסקת הסדרה היא האופן שבו הבלשים מצליחים לסחוט הודאות ברצח מנאשמים, במיוחד כאשר אין מספיק עדויות להעמיד אותם לדין ללא הודאה בפשע.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצח מאדום לשחור מגוללת את סיפורו של מחלק רצח במשטרת בולטימור. כל פרק עוסק בפרשיית רצח אחת או יותר, ומציג את השתלשלות החקירה. לעיתים חורגת עלילה מסוימת ונמשכת על פני מספר פרקים, במיוחד בעונות המאוחרות יותר. כל רצח נרשם תחת שמו של הבלש האחראי על הלוח בצבע אדום, ולאחר פיענוחו מוחלף הצבע לשחור (תיקים ישנים שפוענחו נרשמים בצבע כחול, אך אלו נדירים, מטבע הדברים).
הסדרה מתחילה עם הגעתו של הבלש טים בייליס למחלק הרצח. מפקד היחידה, אל ג'יארדלו מצוות אותו יחד עם בלש ותיק, פרנק פמבלטון, הנחשב לחוקר מבריק אך מטיל מורא, שמעדיף לעבוד לבדו. ביליס מתקשה להתחבר בתחילה לפמבלטון, ובנוסף גם מקבל תיק קשה במיוחד לפיצוח: הרצח של הילדה עדינה ווטסון. התיק נחשב לבעל חשיבות גבוהה בשל הפרופיל הציבורי הגבוה שקיבל והלחץ שמופעל על ידי מפקדי המשטרה, אך התיק לא מפוענח. למעשה, תיק זה רודף את ביליס בכל שנותיו במחלק הרצח, הן משום שלא פענח אותו, והן בשל סיבות אישיות שנחשפות שנים אחר כך.
לאחר מכן, בעונה השלישית, מתמודדת המחלקה עם היעלמותו והירצחו של הבלש סטיב קרוסטי. זמן קצר לאחר מכן נוחתת על המחלקה עוד מכה, בדמות פציעתם של 3 בלשים, בשעה שניסו לעצור חשוד. לאחר שהם כמעט מתים, מבינים חבריהם כמה חייהם שבריריים, ומהרהרים בכך בעודם מנסים לעצור את החשודים. במקביל מתפתחת דמותה של מייגן ראסרט, בלשית במחלק הרצח שקודמה לתפקיד מנהלת משמרת, ולאחר מכן קודמה שוב לתפקיד קפטן, מפקדתו של ג'יארדלו. לאחר שהתעמתה עם מפקדיה לא אחת (רובם נראים כפוליטיקאים, המעדיפים את טובת מפקדיהם על פני טובת פקודיהם ומחלק הרצח), היא מורדת חזרה עד לתפקיד בלשית, ואת תפקידה נוטל רוג'ר גפני, לשעבר בלש חסר יכולת, הניחן בעיקר בצרות אופקים וגזענות סמויה. הוא מקודם במקום ג'יארדלו, הוותיק ומוכשר ממנו, בשל נטייתו של ג'יארדלו "לעשות את הדבר הנכון", כלומר להתעמת עם מפקדיו ואף להדליף פרטים לעיתונות כדי לקדם את החקירות או למנוע מהלכים פוליטיים על חשבון המחלק. לכן, מעוכב קידומו שוב ושוב, ומינויו של גפני נראה כמהלך המכוון לפגוע בג'יארדלו - המפכ"ל האריס עשה זאת משום שג'יארדלו סירב "להחזיר טובה" להאריס, שעזר לו במאבקו מול שוטר גזען שמונה כשותף של ג'יארדלו בשנות ה-60'.
בעונה הרביעית מצטרפות מספר דמויות חדשות, בהן דמותו של הבלש מייק קלרמן, שעבר ממחלקת ההצתות. בעונה זו מתחילה עלילה ארוכה חוצת פרקים ועונות הנוגעת ל"ארכי-פושע" לותר מהוני, שמצליח להתל שוב ושוב במשטרה ולהמשיך בלא פגע במעלליו. לבעיה זו עושה קלרמן סוף, לאחר שהוא יורה במהוני בסלון ביתו. מהוני היה חמוש ואף איים להרוג את שותפו של קלרמן, מלדריק לואיס, אולם התכוון להוריד את נשקו בשעה שקלרמן יורה בו. הפרטים על שאירע בדירה מתגלים רק זמן רב מאוחר יותר.
אירוע נוסף שקורה בתקופה זו הוא השבץ שעובר פמבלטון. פמבלטון, הבלש הבכיר והמצליח במחלקה, מתמוטט במהלך חקירה. עוברים חודשים רבים עד שהוא שב לעצמו.
בעונה השישית מושעה הבלש לואיס, לאחר שסטר לאחותו של מהוני, ג'ורג'יה ריי מהוני. בעת ההשהייה הוא צד את חברי הארגון של מהוני, ויוצר מלחמת כנופיות גדולה. את סוף העונה השישית חותם פרק כפול בו מסתיימת פרשת קלרמן-מהוני. ג'וניור באנק, אחיינו של מהוני, נעצר בידי הבלשים, ובשעה שחיכה ללא השגחה בתחנה שולף אקדח מאחת המגירות ויורה לכל עבר. הוא מספיק להרוג שלושה שוטרים ולפצוע מספר בלשים, לפני שנעצר. לאחר הירי עוזב פמבלטון את המחלקה, לא לפני שהוא ובלש אחר פלסון חוקרים את קלרמן (בהוראת פקד ג'יארדלו), שמודה לבסוף בירי הלא מוצדק שהרג את מהוני, כפי שחשדו מרבית הבלשים לאורך זמן רב. קלרמן מתפטר מהמשטרה, והופך לבלש פרטי.
העונה השביעית, לאחר שמספר גדול של דמויות עוזב את הסדרה ונוספו כמה חדשות, מתמקדת רבות בדמותו של בייליס. בייליס מחפש את זהותו (בעיקר המינית) לאחר החוויה שעבר בעת שנורה. הוא מתנסה ביחסים בי-סקסואליים, והופך לבודהיסט. חוש הצדק המפותח שלו בא לידי ביטוי כשהוציא להורג את לוק ריילנד, רוצח סדרתי שמצלם את אקט הרצח מעל גבי אתר אינטרנט (הדבר התגלה רק מאוחר יותר, בסרט הטלוויזיה ששודר לאחר ירידת הסדרה). עונה זו גם כללה את מייקל ג'יארדלו, בנו של אל, סוכן FBI שחוזר לגור לצד אביו, ומשרת כסוכן המקשר בין ה-FBI למשטרת בולטימור.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציר זמן לדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שחקן | דמות | עונה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | ||||
| דניאל בולדווין | בו פלטון | |||||||||
| נד ביטי | סטן בולנדר | |||||||||
| ריצ'רד בלזר | ג'ון מאנץ' | |||||||||
| אנדרה בראואר | פרנק פמבלטון | |||||||||
| קלארק ג'ונסון | מלדריק לואיס | |||||||||
| יפת קוטו | אל ג'יארדלו | |||||||||
| מליסה לאו | קיי האוורד | |||||||||
| ג'ון פוליטו | סטיב קרוסטי | |||||||||
| קייל סקור | טים בייליס | |||||||||
| איזבלה הופמן | מייגן ראסרט | |||||||||
| ריד דיימונד | מייק קלרמן | |||||||||
| מקס פלריץ | ג. ה. ברודי | |||||||||
| פיטר גרטי | סטוארט גרטי | |||||||||
| מישל פורבס | ג'וליאנה קוקס | |||||||||
| ג'ון סדה | פול פלסון | |||||||||
| טוני לואיס | טרי סטייברס | |||||||||
| קיילי תורן | לורה באלרד | |||||||||
| ג'יאנקרלו אספוזיטו | מייקל ג'יארדלו | |||||||||
| מייקל מישל | רנה שפרד | |||||||||
| דמות קבועה | דמות חוזרת/אורח | |||||||||
הופעות אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסדרה הופיעו מספר גדול של שחקנים אורחים, בעיקר בתור קרובי משפחה של קורבנות או חשודים. מספר הופעות הראויות לציון של מפורסמים בסדרה:
- וינסנט ד'אונופריו (בהופעה בלתי נשכחת כבחור שמופל מרציף הרכבת התחתית ונלכד תחת קרון הרכבת)
- ג'יימס ארל ג'ונס
- רובין ויליאמס
- סטיב בושמי (אשר מאוחר יותר גם ביים פרק בסדרה)
- מרשה גיי הארדן
- לילי טומלין
- כריס רוק
- ג'רי סטילר
- דייוויד מורס
- טרי או'קווין
- פול ג'יאמטי
- אידי פאלקו
- ג'ייק ג'ילנהול
- אלייז'ה ווד (שאף היה מועמד לזכייה בפרס לשחקן האורח המצטיין)
- ג'יי לנו
ועוד.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס מבקרי הטלוויזיה לסדרת הדרמה הטובה בשנים 1996, 1997, 1998
- פרס פיבודי לסדרת הדרמה הטובה בשנים 1993, 1995, 1997
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"רצח מאדום לשחור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"רצח מאדום לשחור", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "רצח מאדום לשחור", באתר Metacritic (באנגלית)
"רצח מאדום לשחור", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
