לדלג לתוכן

כריס רוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריס רוק
Chris Rock
לידה 7 בפברואר 1965 (בן 61)
ארצות הבריתארצות הברית אנדרוז, דרום קרוליינה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Christopher Julius Rock III עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית ספר תיכון ג'יימס מדיסון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Malaak Compton (1996–2016 (כ־20 שנה)) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים זהרה סוואנה רוק, לולה סימון רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס האמי לבידור בפריים-טיים על כתיבה יוצאת מן הכלל לספיישל וראייטי
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
  • פרס לנט-פונטיין להרכב הטוב ביותר (2011)
  • פרס אמי לבידור בפריים טיים לכתיבה לתוכנית קומית או מוזיקלית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.chrisrock.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כריסטופר ג'וליוס "כריס" רוק השלישי (באנגלית: Christopher Julius "Chris" Rock III; נולד ב-7 בפברואר 1965) הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה, קומיקאי, סטנדאפיסט, מדבב, תסריטאי, במאי ומפיק קולנוע אמריקאי.

רוק החל את דרכו בסטנד-אפ בסדרת המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" ולאחר מכן המשיך להופיע בסרטים ובסיטקומים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר ג'וליוס רוק נולד באנדרוז, קרוליינה הדרומית שבארצות הברית, למשפחה אפרו-אמריקאית מרקע נוצרי. זמן קצר אחרי לידתו עברו הוריו לשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק. כעבור מספר שנים, הם עברו להתגורר באזור מעמד הפועלים בשכונת בדפורד-סטייבסנט שבברוקלין. אמו, רוזלי (לבית טינגמן), הייתה מורה ועובדת סוציאלית בתחום של בריאות הנפש. אביו, ג'וליוס רוק, היה נהג משאית ושליח עיתונים.

רוק התחנך בבתי ספר בברוקלין, ניו יורק, שם סבל בריונות ואלימות בפרט מצד תלמידים לבנים. ככל שהתבגר הבריונות החמירה, והוריו של רוק הוציאו אותו מבית הספר התיכון ג'יימס מדיסון. הוא נשר לחלוטין מהתיכון, ורק מאוחר יותר קיבל את תעודת הבגרות שלו. רוק עבד אז בעבודות מזדמנות במסעדות מזון מהיר שונות.

אביו של רוק, ג'וליוס מת בשנת 1988 לאחר ניתוח כיב פפטי שהסתבך. שלושה מאחיו הצעירים של רוק, טוני, קני וג'ורדן עובדים גם הם בתחום הבידור. אחיו-למחצה הגדול צ'ארלס מת בשנת 2006 מהשפעות של אלכוהוליזם. רוק אמר שהוא הושפע מסגנון ההופעה של סבו, אלן רוק, מיסיונר במקצועו. סבא רבא של רוק, ג'וליוס סיזר טינגמן, היה עבד במשך 21 שנה לפני ששירת במלחמת האזרחים האמריקנית כחלק מהכוחות הצבעוניים של ארצות הברית. במהלך שנות ה-40 עבר סבו של אביו של רוק מקרוליינה הדרומית לניו יורק כדי להיות נהג מונית ומטיף דת.

בתוכנית העוסקת באפרו-אמריקאים בשם "African American Lives 2" ב-2008 של ערוץ PBS, נערך מחקר מקיף על המוצא האתני של משפחתו ואף נערכה לרוק בדיקת DNA גנאלוגית, שגילתה כי מוצאם האפריקאי הוא בעיקר משבט האודֶמה שבקמרון.[1]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוק החל לעשות סטנד-אפ בשנת 1984 במועדון הסטנדאפ "Catch a Rising Star" בניו יורק. בהמשך הוא זכה לתפקיד בסרט "אני אתפוס אותך פראייר" ב-1988 ולתפקיד בסדרת הטלוויזיה "מיאמי מחלק מוסר" ב-1987. באחד ממופעי הסטנד-אפ שלו צפה בו אדי מרפי, בין השניים נרקמה חברות בה מרפי חנך והיווה מנטור עבור הקומיקאי הצעיר. בעקבות הקשר הוענק לרוק תפקידו הקולנועי הראשון בסרט "השוטר מבוורלי הילס 2" בשנת 1987.

סאטרדיי נייט לייב ולאחר מכן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הצטרף רוק לחבר צוות הקאסט בתוכנית המערכונים הפופולרית "סאטרדיי נייט לייב". הוא וצוות השחקנים החדש כריס פארלי, אדם סנדלר, רוב שניידר ודייוויד ספייד התפרסמו בתור "הילדים הרעים של ה-SNL". בשנת 1991 הוא הוציא את אלבום הקומדיה הראשון שלו, Born Suspect, וגם זכה לשבחים על תפקידו כמכור לקראק בסרט "עיר החטאים". השתתפותו ב-SNL העניקה לרוק חשיפה לאומית.

עם תכנונים לעזוב את "סאטרדיי נייט לייב" אחרי עונת 93–1992, כשהוא פוטר מהתכנית. בסתיו של 1993 הוא הופיע בשישה פרקים של תוכנית המערכונים האפרו-אמריקאית "לחיות בצבעים" ברשת FOX ככוכב אורח. התכנית בוטלה חודש לאחר מכן. באותה שנה כיכב רוק בקומדיה דלת התקציב "סי.בי. 4" שגם כתב לה את התסריט. הקומדיה הרוויחה באולמות הקולנוע 18 מיליון דולר לעומת תקציב שעמד על סך של 6 מיליון דולר.

בשנת 2012 שיחק בתפקיד ראשי בדרמה הרומנטית "למה לצפות כשאתם מצפים" לצד ג'ניפר לופז וקמרון דיאז.

בשנת 2015 התארח בעונה השנייה של סדרת הדרמה "אימפריה" בתפקיד העבריין פרנק גאתרס, בכיכובם של טרנס הווארד וטראג'י פ. הנסון.

רוק הנחה את טקס פרסי אוסקר ה-77 בשנת 2005 ואת הטקס ה-88 שנערך ב-28 בפברואר 2016. הוא אף הנחה את טקס פרסי ה-BET ה-14 שנערך ב-2014. רוק הנחה גם את טקס פרסי הווידאו-קליפים של MTV בשנים 1997, 1999 ו-2003.

בשנת 2022, במהלך טקס האוסקר אותו הנחה, אירעה תקרית הסטירה של ויל סמית'–כריס רוק, בה השחקן ויל סמית' סטר לרוק לאחר שסיפר בדיחה על חשבון אשתו של סמית', ג'יידה סמית'.

עבודת בימוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 ביים רוק את סרטו הראשון "ראש המדינה", סרט קומדיה אותו גם כתב והפיק וכיכב בתפקיד הראשי לצד ברני מק. הסרט גרף רווח של 38.6 מיליון דולר לעומת תקציב של 35 מיליון דולר.

בשנת 2007 חזר רוק שוב לכיסא התסריטאי וביים את סרטו השני, קומדיה רומנטית בשם "אני חושב שאני אוהב את אשתי"; הוא אף כיכב כשחקן הראשי של הסרט, לצידם של קרי וושינגטון, ג'ינה טורס וסטיב בושמי. הסרט הוא רימייק לסרט צרפתי של הבמאי אריק רוהמר משנת 1972.

בשנת 2014 ביים וכתב את סרטו השלישי "טופ פייב", בהשתתפותם של רוזריו דוסון, קווין הארט, לזלי ג'ונס ודאג סטנהופ.

סטנד-אפ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במופעיו רוק מתקיף את נושאים בוערים בחברה האמריקנית: פיקוח על נשק, מתח בין גזעי, נישואים חד מיניים, מדיניות ה"אפס סובלנות" בנושא הסמים ועוד. רוק עורר את זעמם של מספר קבוצות אפרו-אמריקניות בארצות הברית עקב השימוש הנרחב שלו במילת הגנאי "ניגר" ומתיחת ביקורת על החברה האפרו-אמריקנית.

חדשנותו של רוק היא בכך שעמדת הביקורת שהוא מותח על מצב החברה האפרו האמריקאית אינה מייחסת את רוב האשמה לחברה האמריקאית הלבנה כפי שעושים קומיקאים שחורים אחרים דוגמת דייב שאפל. אחד הקטעים המוכרים של רוק הוא מתוך הופעת Bring the pain, ובו הוא מבדיל לכאורה בין אפרו אמריקאים "שחורים" ל"כושים". במהלך הקטע הוא מבקר את שולי החברה האפרו האמריקאית על הזנחת ילדיהם, ביצוע פשעים ובורות.

רוק הופיע בספיישל סטנד-אפ משלו לרשת HBO. הוא מיודד עם הקומיקאי ג'רי סיינפלד.

רוק הופיע בישראל במופע סטנדאפ שנערך ב-9 בינואר 2018 בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב.[2]

השקפות פוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס רוק מאוד מעורה בפוליטיקה האמריקאית. בהופעות הסטנד-אפ שלו הוא קורא לציבור לא להיסחף אחר מפלגה אחת, אלא לפעול על פי שיקול דעתם האישי. כמו כן, הוא מתנגד למלחמה בעיראק בטענה ש"אם עיראק הייתה כל כך מסוכנת, היא לא הייתה נכבשת בשבועיים".

רוק תמך במועמד הדמוקרטי ברק אובמה ואף הרבה לאזכר אותו בהופעותיו. באחד הנאומים הזכורים שבהם, בתיאטרון האפולו שבהארלם, רוק הציג את אובמה בפני תומכיו ונאם נאום קשה והומוריסטי שבו האשים את ממשל ג'ורג' ווקר בוש בגזענות ואפליה.

רוק הציג את דעתו על החשיבות של נשיא אמריקאי אפרו-אמריקאי, בסרטו "ראש המדינה".

אקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי חודש אוקטובר 2023, רוק, יחד עם עוד מאות שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד חתמו על מכתב פתוח לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. הם הפצירו בו וקראו לשחרור בני הערובה החטופים היהודים והישראלים המוחזקים על ידי ארגון הטרור הפלסטיני חמאס, בעקבות טבח שבעה באוקטובר (2023). הקמפיין שהושק לצד המכתב נקרא #NoHostageLeftBehind והמכתב מדגיש את הרצון לחופש הן לישראלים והן לפלסטינים לחיות בשלום, ומגנה את האלימות הברוטלית של ארגון הטרור, ומדגיש שצריך לשים קץ לחמאס שקיים כבר כ-35 שנה ובפרט לאחר כ-17 שנה שמשטר האימים שלו שולט ברצועת עזה.[3]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת הספיישלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Born suspect – 1992
  • 1996 – Bring the pain
  • 1999 – Bigger and blacker
  • 2004 – Never scared
  • 2008 – Kill The Messenger
  • 2015 – Amy Schumer: Live at the Apollo - במאי
  • 2018 – Tamborine

מועמדויות לפרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה פרס קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה סימוכין
2024 פרס גלובוס הזהב ההופעה הטובה ביותר בסטאנד-טפ טלוויזיוני Selective Outrage מועמדות [4]
פרס אמי האמנותי הכתיבה הטובה ביותר בספיישל וראייטי כריס רוק: זעם סלקטיבי מועמדות [5]
פרס גראמי האלבום הקומדיה הטוב ביותר Selective Outrage מועמדות [6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ^ Goffe, Leslie. "Americans seek their African roots", BBC, June 29, 2009.
  2. ↑ עמי פרידמן, כריס רוק בישראל: כמו סיינפלד, רק עם קללות, באתר ynet, 10 בינואר 2018
  3. ↑ Matt Donnelly, Hollywood Stars and Executives Thank President Biden for Leadership, Call for Release of All Hamas Hostages, Variety, ‏2023-10-23 (באנגלית אמריקאית)
  4. ↑ Horton, Adrian (2024-01-08). "Golden Globes 2024: the full list of winners". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
  5. ↑ Tom Smyth, All the Winners of the Creative Arts Emmys, Vulture, ‏2024-01-07 (באנגלית)
  6. ↑ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com
מנחי טקסי האוסקר
1928‏-1940 דאגלס פיירבנקס וויליאם דמיל (1928) • ויליאם דמיל (1929) • קונרד נייג'ל (1930) • לורנס גרנט (1931) • ליונל ברימור (1932) • ויל רוג'רס (1933) • ארווין קוב (1934) • פרנק קפרה (1935) • ג'ורג' ג'סל (1936) • בוב ברנס (1937) • ללא מנחה (1938) • בוב הופ (1939) • בוב הופ (1940)
1941‏-1960 ללא מנחה (1941) • בוב הופ (1942) • ג'ק בני (1943) • בוב הופ וג'ון קרומוול (1944) • בוב הופ וג'יימס סטיוארט (1945) • ג'ק בני (1946) • ללא מנחה (1947) • רוברט מונטגומרי (1948) • פול דאגלס (1949) • פרד אסטר (1950) • דני קיי (1951) • בוב הופ וקונרד נייג'ל (1952) • דונלד או'קונור ופרדריק מארץ' (1953) • בוב הופ ותלמה ריטר (1954) • ג'רי לואיס, קלודט קולבר וג'וזף מנקייביץ' (1955) • ג'רי לואיס וסלסט הולם (1956) • בוב הופ, דייוויד ניבן, ג'יימס סטיוארט, ג'ק למון ורוזלינד ראסל (1957) • בוב הופ, דייוויד ניבן, טוני רנדל, מורט סול, לורנס אוליבייה וג'רי לואיס (1958) • בוב הופ (1959) • בוב הופ (1960)
1961‏-1980 בוב הופ (1961) • פרנק סינטרה (1962) • ג'ק למון (1963) • בוב הופ (1964) • בוב הופ (1965) • בוב הופ (1966) • בוב הופ (1967) • ללא מנחה (1968) • ללא מנחה (1969) • ללא מנחה (1970) • הלן הייז, אלן קינג, סמי דייוויס ג'וניור וג'ק למון (1971) • קרול ברנט, מייקל קיין, צ'רלטון הסטון ורוק הדסון (1972) • ג'ון יוסטון, ברט ריינולדס, דייוויד ניבן ודיאנה רוס (1973) • סמי דייוויס ג'וניור, בוב הופ, שירלי מקליין ופרנק סינטרה (1974) • גולדי הון, ג'ין קלי, וולטר מתאו ורוברט שו (1975) • וורן בייטי, אלן בורסטין, ג'יין פונדה וריצ'רד פריור (1976) • בוב הופ (1977) • ג'וני קרסון (1978) • ג'וני קרסון (1979) • ג'וני קרסון (1980)
1981‏-2000 ג'וני קרסון (1981) • לייזה מינלי, דאדלי מור, ריצ'רד פריור ו-וולטר מתאו (1982) • ג'וני קרסון (1983) • ג'ק למון (1984) • אלן אלדה, ג'יין פונדה ורובין ויליאמס (1985) • צ'בי צ'ייס, גולדי הון ופול הוגאן (1986) • צ'בי צ'ייס (1987) • ללא מנחה (1988) • בילי קריסטל (1989) • בילי קריסטל (1990) • בילי קריסטל (1991) • בילי קריסטל (1992) • וופי גולדברג (1993) • דייוויד לטרמן (1994) • וופי גולדברג (1995) • בילי קריסטל (1996) • בילי קריסטל (1997) • וופי גולדברג (1998) • בילי קריסטל (1999) • סטיב מרטין (2000)
2001‏-2020 וופי גולדברג (2001) • סטיב מרטין (2002) • בילי קריסטל (2003) • כריס רוק (2004) • ג'ון סטיוארט (2005) אלן דג'נרס (2006) • ג'ון סטיוארט (2007) • יו ג'קמן (2008) • סטיב מרטין ואלק בולדווין (2009) • ג'יימס פרנקו ואן האת'וויי (2010) • בילי קריסטל (2011) • סת' מקפרלן (2012) • אלן דג'נרס (2013) • ניל פטריק האריס (2014) • כריס רוק (2015) • ג'ימי קימל (2016) • ג'ימי קימל (2017) • ללא מנחה (2018) • ללא מנחה (2019) • ללא מנחה (2020)
2021-היום רג'ינה הול, ונדה סייקס ואיימי שומר (2021) • ג'ימי קימל (2022) • ג'ימי קימל (2023) • קונאן או'בריאן (2024) • קונאן או'בריאן (2025)
הקודם:
2014: ג'ון רידלי – "12 שנים של עבדות"		 פרס Black Reel לתסריט (מקורי או מעובד) הטוב ביותר
2015: כריס רוק – "טופ פייב" 		הבא:
2016: ראיין קוגלר ואהרון קובינגטון – "קריד"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כריס_רוק&oldid=43368258"