רשות השידור האיראנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תאגיד השידור של הרפובליקה האסלמאית של איראן
صدا و سيمای جمهوری اسلامی ايران
מטה הארגון בטהראן
מטה הארגון בטהראן
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
תקופת הפעילות 1979 (בצורתו הנוכחית) – הווה
מיקום המטה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי רחוב ווליאסר, טהרן, איראן
שליטה בחברה ממשלת איראן
ענפי תעשייה רדיו, טלוויזיה
מוצרים עיקריים שידורי רדיו עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות 40 טריליון ריאל איראני (כ-950 מיליון דולר), נכון ל-2019
עובדים 10,000+
 
https://www.irib.ir
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארגון השידור של הרפובליקה האסלאמית של איראן (IRIB; Islamic Republic of Iran Broadcasting) הוא תאגיד תקשורת איראני הנשלט על ידי המדינה ומחזיק במונופול על שירותי הרדיו והטלוויזיה המקומיים באיראן. הארגון הוא בין ארגוני התקשורת הגדולים באסיה ובאזור האוקיינוס השקט וחבר קבוע באיגוד השידור של Asia-Pacific .[1][2] העומד בראש הרשות ממונה ישירות על ידי המנהיג העליון, האייתוללה עלי ח'אמנאי. [3]

מהיבטים רבים, שידורי הרדיו והטלוויזיה הנשלטים על ידי הארגון נחשבים למשפיעים והמקיפים ביותר באיראן. נשיא איראן, עלי ח'מנאי כינה את שידורי הרדיו והטלוויזיה במדינה "המרכז החשוב ביותר של הדרכה אינטלקטואלית".

הארגון נקרא בעבר ארגון הרדיו והטלוויזיה האיראני הלאומי (NIRT; National Iranian Radio and Television) עד המהפכה האיראנית של 1979.

לארגון יותר מ-30,000 עובדים נכון להערכה מסוף 2015, וסניפים ב-20 מדינות ברחבי העולם, כולל צרפת, בלגיה, גיאנה, מלזיה, לבנון, בריטניה, ארצות הברית. הארגון מציע שירותי רדיו וטלוויזיה מקומיים וזרים, ומשדר 20 ערוצי טלוויזיה מקומיים, ארבעה ערוצי טלוויזיה בינלאומיים לחדשות, שישה ערוצי טלוויזיה בלוויין לקהל בינלאומי, וכ-30 ערוצי טלוויזיה פרובינציאליים זמינים ברחבי איראן, שמחציתם משודרים בשפות בעלות מעמד של מיעוט באיראן, למשל אזרבייג'נית וכורדית, כמו גם המבטאים או הניבים המקומיים של פרסית.

הארגון מפרסם גם את העיתון בשפה הפרסית Jam-e Jam,[4] והוא הבעלים של חברת הפקת הסרטים Sima Film, שמארגנת פסטיבלי סרטים, מוזיקה ואמנות, וכן הבעלים של חברות נוספות בתחום התקשורת באיראן.

תקציב הארגון גדל לאורך השנים ונכון לשנת 1402 הפרסית (2023) הוא עמד על כ-8 טריליון ריאל איראני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני המהפכה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 באפריל 1940, רדיו איראן נפתח רשמית על ידי מוחמד רזה פהלווי - השאה דאז של איראן - עם איסה סדיג' כראש החברה הראשון. [5] הערוץ שידר תוכניות של חמש שעות כולל חדשות, מוזיקה מסורתית ומערבית, תוכניות דת וספורט וכן תוכניות המוקדשות לדיון כלכלי ופוליטי. על פי הערכות מהמרכז הסטטיסטי של איראן, בשנת 1976 לכ-76% מהאוכלוסייה העירונית ול-45% מהאוכלוסייה הכפרית הייתה גישה לרדיו.

הטלוויזיה האיראנית הלאומית נפתחה רשמית ב-21 במרץ 1967 כדי ליצור את ארגון הרדיו והטלוויזיה האיראני הלאומי (הצורה הקודמת של רשות השידור) . באותה תקופה עמד ציוד חומרה מתאים לרשות משרד הדואר, הטלגרף והטלפון, והמדיה של הארגון הופקה על ידי מחלקת הפרסום וההוצאה לאור. בשנים מאוחרות יותר, העלייה בביקוש לרדיו ולטלוויזיה ברחבי איראן גרמה ליצירת ישות משולבת, ומשנת 1971 כל המתקנים ניתנו לארגון זה. השאה מינה באופן אישי את רזא גותבי לראש הארגון ומשך התוכניות עלה במהירות. בתום המהפכה שני ערוצי טלוויזיה (תוכנית ראשונה ותוכנית שנייה) היו פעילים ועם הרחבת המתקנים, יותר מ-95% מהאוכלוסייה העירונית וכ-75% מאוכלוסיית המדינה יכלו לקבל שידורי טלוויזיה. לפני המהפכה, כ-40% מתוכניות הטלוויזיה היו זרות וגם תוכניות מיובאות ופנימיות עוצבו בדרך כלל מתוכניות זרות.

במהלך המהפכה, כאשר ע'ולאם רזא אזהארי הפך לראש ממשלת איראן, טוראג' פרזמנד נבחר לראש ארגון ארגון הרדיו והטלוויזיה האיראני הלאומי לאחר רזא גותבי . [6]

לאחר המהפכה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון זה התרחב מאוד לאחר מהפכת 1979 ובנוסף לערוצי השידור הפנימיים והגלובליים, הוא מועיל ליותר ממאה בסיסי מידע אלקטרוניים ולמדיה כתובה.

סמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלו של הארגון כולל את סמל איראן למעלה ושתי מילים בערבית ; גופן שיעי משמש ליצירת הסמל. כאשר הסמל נוצר בתחילת המהפכה, זה היה סימן של "להגיד לא" למדינות המערב והמזרח או במיוחד לארצות הברית וברית המועצות. שתי המילים האלה באמצע מתחברות כמו ערוץ ויש סמל של עין במפגש ביניהן. בתחתית הסמל, הביטוי "הרפובליקה האיסלאמית של איראן" כתוב בגופן Nastaliq בשפה הפרסית.

מקום רשות השידור באזרחות איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סעיף 175 של החוקה האיראנית ,

  1. יש להבטיח את חופש הביטוי והפצת המחשבות ברדיו ובטלוויזיה של הרפובליקה האסלאמית של איראן בהתאם לקריטריונים האסלאמיים ולטובת האינטרסים של המדינה.
  2. מינויו ופיטוריו של ראש רשות השידור האיראנית הוא בידי המנהיג. מועצה המורכבת משני נציגים מטעם הנשיא, מראש הרשות השופטת, מהאסיפה המייעצת האסלאמית, ומהפרלמנט האיראני תפקח על תפקודו של ארגון זה.
  3. המדיניות ואופן ניהול הארגון והפיקוח עליו ייקבעו בחוק.
השער הצפון מזרחי של רשות השידור לאורך רחוב וליאסר, טהראן

עוד מציינת החוקה כי מנהל הארגון נבחר ישירות על ידי המנהיג העליון למשך חמש שנים, וראש הרשות השופטת, הנשיא והאסיפה המייעצת האסלאמית מפקחים על הארגון.[7]

מנהלים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנכ"ל הנוכחי של IRIB הוא פיימן ג'בלי, שמונה על ידי המנהיג העליון של איראן ב-2021.

# נָשִׂיא שנים זמן ניהול
1 רזא גטבי 1966–1979 13 שנים
2 צאדק גודבזאדה 1979 1 שנה
— מוחמד מוסאווי חויניה
וועדות ממלאות אחרות 		1979–1981 2 שנים
3 מוחמד האשמי רפסנג'אני 1981–1994 12 שנים
4 עלי לריג'אני 1994–2004 10 שנים
5 עזתוללה זרגאמי 2004–2014 10 שנים
6 מוחמד סרפרז 2014–2016 2 שנים
7 עבדולאלי עלי-אסגרי 2016–2021 5 שנים
8 פיימן ג'בלי 2021-הווה בפוסט

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבידוד של תעשיית הקולנוע האיראנית אילץ יוצרי קולנוע להתמצא מחדש סביב שידורי הטלוויזיה הלאומיים. הרשתות המקושרות לתאגיד מייצרות סרטים אידאולוגיים בהתאם לנורמות המגדריות הבלתי נאורות של המדינה, כאשר נשים מלוהקות בתפקידי עבדות ומכבדות את הגברים, האפוטרופוסים והמגינים שלהם. חלקם אף מקדמים נישואי ילדים ופוליגמיה, שיטות שנדחות על ידי רוב האיראנים. על רקע הסכסוך המתעצם עם ארצות הברית, מערכת הביטחון של איראן התגלתה כיצרנית מרכזית של טלוויזיה וסרטים שוברי קופות, שבמרכזם התעוזה של משמרות המהפכה ושירותי המודיעין שלה. איראן שטופה בגרסאות ביתיות מתוחכמות של "הומלנד", ומשוללת מהקולנוע החתרני, החוקר את עצמו, שאיפשר פעם לחברה לנהל שיחה פומבית עם עצמה על מגדר, תרבות, נישואים וכוח. [8]

טענות להודאות שווא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שפורסם ביוני 2020 על ידי ארגון "הצדק למען איראן" והפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם טען שהטלוויזיה האיראנית שידרה את ההודאות שעלולות להיות בכפייה של 355 עצורים מאז 2010.[9] אסירים לשעבר ציינו שהם הוכו וקיבלו איומים באלימות מינית כאמצעי למסירת עדויות השווא שלהם לשימוש גופי השידור במדינה.[9]

צנזורה של מחנה הרפורמיסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות השידור, יחד עם כלי תקשורת איראניים ממשלתיים אחרים, נוטים לצנזר או להשתיק קולות או דעות של פוליטיקאים רפורמיסטים וכן ללגלג עליהם גם כשהרפורמיסטים בשלטון, שכן רוב הטיית העריכה שלו סגורה יותר בפני האייתוללה והמחנה הפולטי המוביל. [10] [11]

התקיפות האיראניות על ישראל בשנת 2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – התקיפה האיראנית על ישראל (2024)

בשנת 2024, הטלוויזיה הממלכתית האיראנית, במסווה של הרס כביכול בישראל עקב תקיפה של טילים ומזל"טים איראניים, הציגה למעשה צילומים של שריפה בצ'ילה, שצולמה לפני מספר חודשים. [12]

אירועים ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצה לשירותי הרדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בינואר 2022, חדשות באיראן דיווחו על פריצה לכמה תחנות רדיו וטלוויזיה באיראן. לרגע, מספר תחנות רדיו וטלוויזיה תחת רשות השידור האיראנית, כולל ערוץ 1 (IRIB TV1), ערוץ קוראן (IRIB Quran), רדיו פאיאם ורדיו ג'אבאן, נפרצו, ותמונות של מריאם רג'אווי ושל מסעוד רג'עבי, ממנהיגי מוג'אהדין ח'לק, ותמונה של מנהיג איראן עלי ח'מנאי בשחור לבן עם צלב אדום והכיתוב "מוות לח'מנאי, הייל לרגעבי" הוצגו. בנוסף נשמע קול של גבר צועק "ברכות לרג'עבי, מוות לח'מנאי" וקולותיהם של מריאם רג'אווי ושל מסעוד רג'עבי נשמעו למשך כ-10 שניות[13][14].

פריצה לשירותים המקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת פברואר 2022, אתר טלווביון, אתר הסטרימינג המרכזי של איראן, נפרץ. הפעולה בוצעה על ידי קבוצת "הצדק של עלי", ששידרה את המסר "מוות לדיקטטור" וקול שאמר "ח'מנאי מפחד, יסודות המערכת מתערערים"[15].

פריצה לשידורי הטלווזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2022, בזמן ההפגנות באיראן, קבוצת "הצדק של עלי" פרצה לשירותי הטלוויזיה למשך מספר רגעים בזמן שידורי חדשות הערב של שעה 9 בערב. בנוסף, בזמן שידור הנאום של ח'אמנאי הוצגו תמונות של 4 אנשים שנהרגו במהלך ההפגות, ותמונה של ח'אמנאי עם צלב אדום עליה[16].

סנקציות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לצו הביצועי של נשיא ארצות הברית 13628, רשות השידור האיראנית כפופה לסנקציות אמריקאיות על פי חוק הפחתת האיומים של איראן וחוק זכויות האדם בסוריה, המעניק למשרד האוצר את הסמכות לסמן את אלה באיראן המגבילים או מונעים את הזרימה החופשית של מידע לעם האיראני או ממנו. [17]

האיחוד האירופאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות השידור האיראנית הוכנסה לרשימת הישויות המוענקות לסנקציות של האיחוד האירופי בדצמבר 2022 בשל תפקידה בדיכוי הפגנות אמיני. [18] בעקבות הוראה זו, הפסיקה Eutelsat את שידורי הערוצים הבינלאומיים של רשות השידור האיראנית לאזור אירופה באמצעות לווייני Hot Bird ב-21 בדצמבר 2022. [19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "IRIB's Testimony Submitted to The WHO Public Hearings on FCTC" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Can Iran's new TV chief bring IRIB, Rouhani closer?".
  3. ^ Dehghan ht, Saeed Kamali (6 בפברואר 2014). "Rouhanicare: Iran's president promises healthcare for all by 2018". The Guardian. IRIB is independent of the Iranian government and its head is appointed directly by the supreme leader, Ayatollah Ali Khamenei. It is the only legal TV and radio broadcaster inside the country but millions of Iranians watch foreign-based channels via illegal satellite dishes on rooftops. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "IRIB at a glance". Islamic Republic of Iran Broadcasting. 2010. נבדק ב-14 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Sreberny-Mohammadi, Encyclopædia Iranica.
  6. ^ تورج و ایرج؛ فرازمند از نگاه پزشک‌زاد (אורכב 09.06.2016 בארכיון Wayback Machine)، بی‌بی‌سی فارسی
  7. ^ Pahlavi, Pierre (במאי 2012). "Understanding Iran's Media Diplomacy" (PDF). Israel Journal of Foreign Affairs. Israel Council on Foreign Relations. 6 (2): 22. doi:10.1080/23739770.2012.11446499. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-08-12. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Moaveni, Azadeh; Tahmasebi, Sussan (2021). "The Middle-Class Women of Iran Are Disappearing". The International Crisis Group.
  9. ^ 1 2 Gambrell, Jon (25 ביוני 2020). "Report: Iran TV airs 355 coerced confessions over decade". ABC News. Associated Press. נבדק ב-13 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Censorship and Self-Censorship During the Protests". IranWire | خانه (באנגלית). נבדק ב-2021-01-27.
  11. ^ "Censorship and Self-Censorship During the Protests". journalismisnotacrime.com (באנגלית). נבדק ב-2021-01-27.
  12. ^ Iran state TV airs clip of blaze in Chile, claims it shows destruction in Israel
  13. ^ هک چند شبکه رادیو و تلویزیونی جمهوری اسلامی هم‌زمان با پخش تصاویر رهبران مجاهدین خلق, web.archive.org, ‏2022-01-30
  14. ^ حمله سایبری به شبکه‌های رادیو و تلویزیونی جمهوری اسلامی با شعار «مرگ بر خامنه‌ای»؛ مقام صداوسیما: «فوق‌العاده پیچیده‌» بود, web.archive.org, ‏2022-01-30
  15. ^ گروه «عدالت علی» با هک تلوبیون «دهه فجر» را دهه «از سرگیری اعتراضات سراسری» نامید, web.archive.org, ‏2022-02-02
  16. ^ تلویزیون جمهوری اسلامی هنگام پخش سخنان خامنه‌ای هک شد, web.archive.org, ‏2022-10-21
  17. ^ Press Center treasury.gov
  18. ^ "COUNCIL IMPLEMENTING REGULATION (EU) 2022/2428 of 12 December 2022 implementing Regulation (EU) No 359/2011 concerning restrictive measures directed against certain persons, entities and bodies in view of the situation in Iran". europa.eu. Official Journal of the European Union. נבדק ב-22 בדצמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Eutelsat statement on the suspension of broadcasting activities with respect to certain channels in Russia and Iran". Eutelsat (באנגלית). נבדק ב-22 בדצמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשות השידור האיראנית בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רשות_השידור_האיראנית&oldid=38567563"