מריאם רג'אווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריאם רג'אווי
אין תמונה חופשית
לידה 4 בדצמבר 1953 (בת 66)
טהראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה SUT עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מוג'אהדין ח'לק עריכת הנתון בוויקינתונים
www.maryam-rajavi.com/en/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מריאם רג'אוויפרסית: مریم رجوی; נולדה בשם مریم قجر عضدانلو ב-4 בדצמבר 1953) היא פוליטיקאית איראנית המכהנת כמנהיגת תנועת מוג'אהדין ח'לק, ארגון החותר תחת ממשלת איראן במטרה להפילה מהשלטון. רג'אווי היא גם הנשיאה הנבחרת של המועצה הלאומית העליונה להתנגדות באיראן (NCRI), אשר נוסדה ב-1993. היא נשואה למסעוד רג'אווי; השניים מכהנים יחד כמנהיגי תנועת מוג'אהדין ח'לק.[1]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רג'ווי נולדה ב-4 בדצמבר 1953 בטהראן בירת איראן.[2] היא גדלה שם כבת של עובד מדינה מהמעמד הבינוני, צאצא לשושלת הקג'ארית.[3] היא למדה באוניברסיטת שריף לטכנולוגיה, והיא בעלת תואר B.S. במטלורגיה.[4]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רג'ווי הצהירה כי האקטיביזם הפוליטי שלה התחיל כשהייתה בת עשרים ושתיים בעקבות מות אחותה נרג'ס בידי המשטרה החשאית של השאה מוחמד רזא שאה פהלווי,[3] אז היא הפכה לחברה במוג'אהדין ח'לק, והחלה את הקריירה הפוליטית שלה. היא גויסה על ידי מסעוד רג'אווי, לתוך מבנה הפיקוד שלו, במסגרת מבצע "אור נצחי", שבו היו יותר נשים מגברים, במה שמציב זאת כהפיכה חוקתית.[5]

רג'ווי שימשה כמארגנת תנועת הסטודנטים נגד השאה בשנות השבעים. ב -1979, היא הפכה לפקידה של המחלקה החברתית של המוג'הדין ח'לק, שם שירתה עד 1981. רג'אווי הייתה מועמדת לפרלמנט ב-1980. ב-1985 היא הפכה למנהיגה המשותפת של המוג'הדין ח'לק, ושימשה בתפקיד זה עד 1989, כאשר הפכה למזכירה הכללית עד 1993.[6]

ב -1982 עברה רג'אווי להתגורר בפריז, שם שוכן המטה המדיני של המג'אהדין ח'לק, שנחשבו באותה עת לאופוזיציה העיקרית למשטר האיראני.[7]

ב-2003 פשטה המשטרה הצרפתית על משרדיה של רג'אווי. כתוצאה מכך, היא נעצרה, ונכסי המועצה הלאומית העליונה להתנגדות באיראן הוקפאו על ידי ממשלת צרפת.[8]

ב-12 בנובמבר 2014, בעקבות עתירה לבית משפט שהוגשה בידי פוליטיקאים ממפלגת הליברל-דמוקרטים כתוצאה מהחלטת שרת הפנים דאז תרזה מיי לאסור את כניסתה של רג'אווי למדינה, חזר בית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת על החלטתו לאסור את כניסתה לאחר שהחלטה זו הוצגה לראשונה ב-1997.[9]

בהצהרה שגינתה את תקיפות המדינה האסלאמית במתקפת הטרור בטהראן, אמרה רג'אווי כי "ההתנהלות של המדינה האסלאמית מועילה בבירור למנהיג העליון של המשטר האיראני ח'מינאי, אשר מברך אותה בלב שלם בתור הזדמנות להתגבר על המבוי הסתום והבידוד האזוריים והבינלאומיים של משטרו".[10]

במניפסט בן עשר נקודות שפורסם על ידי מריאם רג'ווי, מוצגת תוכנית לשינוי באיראן. היא מציינת את מחויבותה להצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם ולכלים בינלאומיים אחרים. היא קוראת לביטול עונש המוות, ליצירת מערכת משפטית מודרנית ולעצמאות השופטים. רג'אווי תומכת בהפסקת המימון של טהראן לחמאס, חזבאללה וקבוצות מיליטנטיות אחרות, וכן במחויבות לדו-קיום בשלום, וליחסים עם כל המדינות וכיבוד תקנון האומות המיוחדות הבינלאומיות.[11]

רג'אווי הציגה לראשונה את תוכניתה במועצת אירופה ב-2006; תוכניתה תומכת בשוויון מגדרי מלא בזכויות פוליטיות וחברתיות, ובמיוחד מחויבת לשותפות שווה של נשים בהנהגה הפוליטית. תוכניתה בת 10 הנקודות לעתידה של איראן קובעת כי כל צורה של אפליה נגד נשים תבוטל וכי נשים תהיינה זכאיות לבחור את בגדיהן באופן חופשי. התוכנית מציעה לבטל עונשים אכזריים ומשפילים.[12]

העמדות לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונתה של מריאם רג'ווי בהפגנת תמיכה מול מטה האו"ם בז'נבה

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 היא נעצרה על ידי משטרת פריז לצד כ-150 חברי המוג'אהדין ח'לק על "התכוננות לבצע או לממן פעולות טרור".[13] עשרים וארבעה אוהדי המוג'אהדין ח'לק הושמו תחת חקירה, כולל מריאם רג'אווי, בעוון "התקשרות עם עבריינים ביחס למבצע טרור". החקירה איבדה את המומנטום, ורבים מההגבלות על תנועת החשודים הוסרו ב-2006 והותירו תשעה אנשים לחקירה על איסור הלבנת הון. בשנת 2014, כל ההאשמות בוטלו.[14]

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 2010 הוציא בית הדין הפלילי העיראקי העליון צו מעצר ל-39 חברי המוג'אהדין ח'לק, בגין פשעים נגד האנושות תוך כדי דיכוי ההתקוממות בעיראק בשנת 1991.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Profile: Maryam Rajavi, BBC News. Retrieved 24 February 2017
  2. ^ A glimpse at the life of Maryam Rajavi, Maryam-rajavi.com. Archived from the original on 25 October 2011. Retrieved 7 November 2013
  3. ^ 3.0 3.1 Exiled Iranians Try to Foment Revolution From France, באתר הניו יורק טיימס, 7 בנובמבר 2012
  4. ^ Maryam Rajavi The Huffington Post. Retrieved, 22 באוקטובר 2013
  5. ^ The Cult of Rajavi, באתר הניו יורק טיימס, 13 ביולי 2003
  6. ^ "JUDGMENT R (on the application of Lord Carlile of Berriew QC and others) v Secretary of State for the Home Department", (PDF). [2014] UKSC 60. Supreme Court of the United Kingdom. 2014. Retrieved 13 July 2017
  7. ^ A Brief Biography of Maryam Rajavi, Retrieved 10 February 2015
  8. ^ Iran's Armed Opposition Wins a Battle — In Court, באתר מגזין טיים, 14 בדצמבר 2006
  9. ^ Parliamentarians lose Maryam Rajavi court battle, באתר הטיימס, 12 בנובמבר 2014
  10. ^ Just because ISIS attacked Iran doesn't mean Iran isn't supporting terrorism, June 12, 2017. Retrieved June 13, 2017
  11. ^ Iran: Human Rights Debate in the UK House of Lords, House of Lord Hansard, December 08, 2016, This article contains quotations from this source, which is available under the Open Government Licence v3.0. © Crown copyright
  12. ^ Human Rights in Iran, Debate in the UK House of Commons, House of Commons Hansard, June 28, 2016, This article contains quotations from this source, which is available under the Open Government Licence v3.0. © Crown copyright.
  13. ^ Paris police target Iranian groups, BBC. 17 June 2003. Retrieved 28 December 2016.
  14. ^ France drops case against Iranian dissidents after 11-year probe, Reuters. Retrieved 28 December 2016
  15. ^ Muhanad Mohammed (11 July 2010). Rania El Gamal; David Stamp, edIraqi court seeks arrest of Iranian exiles, Retrieved 28 December 2016