סעד א-שאזלי
 | |
| סעד א-שאזלי במהלך מלחמת יום הכיפורים | |
| לידה |
1 באפריל 1922 שוברטנה, ממלכת מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 2011 (בגיל 88) קהיר, מצרים  |
| מקום קבורה |
קהיר  |
| מדינה |
מצרים |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית המצרית |
| השתייכות |
צבא מצרים |
| דרגה |
לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שגריר מצרים בבריטניה ובפורטוגל | |
  | |
סעד א-שאזלי (בערבית: سعد الشاذلي; תעתיק מדויק: סעד אלשאד'לי; 1 באפריל 1922 – 10 בפברואר 2011) היה רמטכ"ל צבא מצרים בזמן מלחמת יום הכיפורים. תכנן והוציא לפועל את מבצע בדר.
תחילת הקריירה הצבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שאזלי נולד בשוברטנה שבמחוז אל-ע'רביה[1]. ב-1954 הקים את גדוד הצנחנים הראשון בצבא המצרי והיה מפקדו הראשון. בראשית שנות השישים פיקד על הכוח המצרי שנשלח לסייע מטעם האו"ם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בשנת 1962 היה נספח צבאי בלונדון[2][3]. עוד לפני מלחמת ששת הימים יצא שמו של שאזלי למרחוק כמפקד משכמו ומעלה. גם נטען כי הוא שחצן ונוהג בתאטרליות. הוא פיקד על כוח אוגדתי מיוחד שנקרא "מג'מועת שאזלי" (מג'מוע - כוח משולב של רגלים ושריון) ונפרש בתקופת ההמתנה, תחילה באזור אל עריש, ומאוחר יותר כתוצאה ממבצע ההונאה של צה"ל, עבר דרומה ונפרש באזור ואדי קוריה בין נח'ל וכונתילה. לאחר שצה"ל הבקיע את מתחמי אום-כתף ואבו עגילה והתקדם עד ביר חסנה, בודד הכוח של שאזלי במזרח סיני ובשל חשש לכיתור נסוג במהירות לעבר מעבר המיתלה תוך שהוא סופג אבדות כבדות בקרב שריון בשריון מול גדוד 129 של חטיבה 8. שאזלי מילט מערבה את יתרת כוחו ובכך קלקל את שמו הטוב בקרב הקצונה הישראלית שאף נטתה לזלזל בו לאחר המלחמה. (אברהם אדן מעיד כי לאחר מלחמת יום הכיפורים, עיין בפקודות מבצעיות שכתב שאזלי ונתפסו במפקדת הארמייה השלישית והתרשם מאוד מכישרונו הצבאי)[4].
בתקופת מלחמת ההתשה, לאחר שסדרת פשיטות ישראליות על חופה המערבי של התעלה, וביניהן מבצע תרנגול 53 נתפסו ככישלון מצרי, מונה שאזלי למפקד מרחב ים סוף המצרי[5]
רמטכ"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 במאי 1971 התמנה שאזלי לרמטכ"ל צבא מצרים[6]. בתפקיד זה היה אחראי לפעול על פי הנחיית הנשיא אנואר סאדאת לבניית הכוח המצרי לקראת ההתקפה במלחמת יום הכיפורים. התוצאה הייתה "הנחיית רמטכ"ל מס' 41" שהיוותה את התוכנית האופרטיבית ללחימת הצבא המצרי בשעותיה הראשונות של המלחמה.
שאזלי היה הוגה הרעיון למתקפה מוגבלת שנתקבלה לתוכנית של מלחמת יום הכיפורים, לאור ההכרה בעליונות הצבאית הישראלית[7]. תוכניתו של שאזלי שיצאה לפועל, הייתה הברחת והעברת כלי נשק, ציוד לחימה ואספקה רבים, בחסות הלילות לעבר החזית המצרית, בערמה ובלי ששמו לב לכך בצד הישראלי. כך שאזלי בעצם בנה את כוחו הרב של צבאו והכין אותו לצליחת התעלה ולחימה ביתר שאת.
קיימת מחלוקת גרסאות ביחס להדחתו של שאזלי מתפקידו. שאזלי עצמו טוען בספרו כי הוא הודח בחודש דצמבר, במהלך שהוסבר על ידי הנשיא, סאדאת, על רקע החיכוכים הרבים בינו לבין שר המלחמה דאז, אחמד איסמעיל עלי[8]. באותו ספר הוא גם מציין כי בשלב מסוים סאדאת החל לטעון כי שאזלי הודח כבר ב-19 באוקטובר, על רקע הצלחת המהלכים הישראליים[9]. גם מספרו של שאזלי ברור כי השאלה המרכזית שעמדה ברקע ההדחה היא חיפוש אחראים להצלחת מבצע צליחת התעלה הישראלי ובאמצעותו כיתור הארמייה השלישית. שאזלי טוען כי האחריות על מאורעות אלו מונחת דווקא על כתפיהם של עלי וסאדאת[10]. טענה נוספת היא כי שאזלי הודח בשל כך שניסה לארגן את הכוח המצרי בצד המערבי של תעלת סואץ, בעוד שמטעמים פוליטיים העדיף הנשיא סאדאת את כוחותיו מכותרים בסיני. כן נטען כי עוד ב-14 באוקטובר החלו החיכוכים בינו ובין סאדאת, כאשר קיבל הוראה להתקדם מעבר לראשי הגשר המבוססים בצד המזרחי של התעלה, על מנת להפחית את הלחץ הישראלי בחזית הסורית שבה היה צבא סוריה במצב קשה. התקפה זו כשלה ובה נגרמו לצבא המצרי אבדות כבדות[5].
על פי היסטוריונים צבאיים הפגין שאזלי בתפקיד הרמטכ"ל מקוריות וחדשנות, כמו גם תכנון מפורט ומדוקדק, שהיה בין הגורמים העיקריים שתרמו להישגי הצבא המצרי בתחילת המלחמה[5].
שגריר מצרים בבריטניה ובפורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1974 דווח על מינוי שאזלי לשגריר מצרים בבריטניה[11]. כנגד המינוי עלו מחאות של יהודים ומצד ישראל בטענה שחיילים מצרים תחת פיקודו של שאזלי הרגו שבויים ישראלים וכי שאזלי יצר קשרים עם נאצים בעת היותו נספח צבאי בלונדון[2].
באמצע 1975 מונה שאזלי לשגריר מצרים בפורטוגל[12]. ביוני 1978 הפיץ לעיתונאים הודעה בו גינה את המשטר במצרים כמשטר רודני ויצא נגד הקטנת צבא מצרים[13]. בעקבות הדברים פוטר שאזלי מתפקידו ונדרש לשוב למצרים. שאזלי סירב לשוב מבלי לקבל ערובות לכך שלא ייענש[14] ועבר לאלג'יריה, בה שימש כיועץ לאש"ף[15]. באותה תקופה חזה שאזלי התמוטטות קרובה של המשטר במצרים בהפיכה צבאית.
שאזלי גם התבטא בפומבי נגד הסכמי קמפ דייוויד[16][17]. אחרי שפרסם, ללא אישור, את ספרו על מלחמת יום הכיפורים, נשפט בהיעדרו על גילוי סודות צבאיים ונדון ל-3 שנות מאסר, אותן ריצה עם שובו למצרים ב-1992. התגורר בקהיר עד מותו[1].
ספרו "צליחת התעלה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר "צליחת התעלה" נכתב ופורסם בסוף 1978, לאחר פיטוריו[18] כמסה אפולוגטית אל מול הטענות של הממסד המצרי נגדו.[19] הוא תיאר את ההכנות למלחמת יום הכיפורים, את מהלכה ואת המאורעות שאחריה. הוא תיאר את יחסיו הבעייתיים עם שר המלחמה עלי, ואת אי האמון שלו בסאדאת.[19] סוגיה מרכזית שעולה בספר היא המחלוקת בין שאזלי לבין עלי וסאדאת בשאלת מטרות המלחמה.
בשני אירועים מרכזיים שאזלי הציג עצמו כמי שחולק, בשם ההגיון הצבאי על עמדתם. בראשונה - בשאלה שעלתה בין 11 ל-14 באוקטובר - האם על מצרים להמשיך ולפתח את הצלחתה במלחמה עד שלב זה ולהניע כוחות נוספים מעבר לתעלה. זאת, אם כסיוע לסורים ואם כניסיון להגיע עד למעברי הגידי והמיתלה[20]. בעקבות החלטת הדרג המדיני המצרי על המשך התקיפה, מעבר לתוכנית המלחמה על פי שאזלי והכישלון הגדול של המתקפה המצרית ב-14 באוקטובר שחייבה העתקת כוחות מהגדה המערבית של תעלת סואץ אל זו המזרחית ונכשלה כישלון חרוץ, התפנה לדברי שאזלי, השטח ממערב לתעלה לצליחה הישראלית. לאחר מכן, על רקע מהלך הצליחה הישראלי, ביקש שאזלי להסיג כוחות לצד המערבי של התעלה כדי לעצור את מהלך ההבקעה, אך סאדאת ועלי התנגדו בכל תוקף לכל תנועה שכזו[21].
נראה, שניתן לנתח את המחלוקת בין שאזלי לדרג המדיני על רקע הבנת השוני בתפיסת מטרות המלחמה בין הדרגים. בעוד שאזלי מבטא בוויכוח זה את ההגיון הצבאי, התובע מענה ראוי והקצאת עתודה אל מול האפשרויות שניצבות בפני ישראל, נראה כי סאדאת היטיב להבין את ההגיון המדיני שמאחורי תוכנית המלחמה. הימנעותו של סאדאת מאישור נסיגת כוח מצרי כלשהו מן הצד המזרחי של התעלה תאמה את הבנתו (המשותפת עם עלי) כפי שהוא מנסח אותה. נראה שלדידו, על מנת לערער על תורת הביטחון הישראלית, כדי לשנות את מצבו המדיני בצורה שתאפשר את החזרת סיני ואף יותר מכך, עליו להשיג דריסת רגל משמעותית מעבר לתעלה, גם במחיר של הפסדים צבאיים מרחיקי לכת[22].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1980
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעד א-שאזלי, ברשת החברתית Goodreads- האתר של סעד א-שאזלי (אנגלית/ערבית)
- חיים איסרוביץ, מצרים: מת רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים, מעריב, 11 בפברואר 2011
סעד אלדין אלשאזלי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Joseph A. Kechichian, Commander who stuck to his guns, אתר Gulf News , 13 ביוני 2008
- ^ 1 2 לונדון תאשר מינוי שאזלי לשגריר - למרות המחאות, מעריב, 13 בינואר 1974
- ^ צבי לביא, הנשיא החליט שאני צריך להיות דיפלומט, מעריב, 14 במאי 1974
- ^ אברהם אדן, על שתי גדות הסואץ, הוצאת עידנים, 1979, עמ' 168
- ^ 1 2 3 דני אשר, "פרידה מגנרל מצרי", מעריב, 23.2.2011
- ^ גנרל שאזלי - רמטכ"ל מצרים, דבר, 17 במאי 1971
- ^ גנרל צאדק: רק האל לבדו הציל את מצרים, מעריב, 12 באוקטובר 1986
- ^ סעד אלדין אלשאזלי, חציית התעלה (מערכות: 1987) עמ' 218
- ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 220
- ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 178, וכן עמ' 193-194
- ^ שאזלי שגריר מצרים באנגליה, מעריב, 6 בינואר 1974
- ^ שאזלי - שגריר בפורטוגל, דבר, 23 במאי 1975
- ^ גנרל שזילי: רודנות במצרים, דבר, 20 ביוני 1978
- ^ שאזלי: לא אשוב לקאהיר בלי שיובטח שלא איעצר, דבר, 21 ביוני 1978
- ^ מצרים בין שאזלי לתוהמי, דבר, 24 באוקטובר 1978
- ^ הסכם השלום לא יביא ישועה כלכלית למצרים, דבר, 24 בדצמבר 1978
- ^ שאזלי: סאדאת חולה יותר מהיטלר, מעריב, 27 בנובמבר 1978
- ^ גנראל שאזלי מגלה סודות, דבר, 5 בדצמבר 1978
- ^ 1 2 Trevor N. Dupuy, el Shazly: The Crossing of the Suez (Book Review), Middle East Journal; Washington Vol. 35, Iss. 4, (Fall 1981): 641
- ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 176
- ^ א-שאזלי, חציית התעלה, עמ' 186
- ^ אנוואר אלסאדאת, סיפור חיי, (ידיעות אחרונות: 1978), עמ' 250