שבט בני קורייט'ה
בַּנוּ קורייט'ה (بني قريظة; بنو قريظة, תעתיק מדויק: בנו קריט'ה[1]) היה שבט כהנים יהודי שחיו בצפון חצי האי ערב עד המאה השביעית, ונכחד בקרב השוחה.
תולדות השבט
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי שבט בני קורייט'ה היו שבט כהנים יהודי שחיו בצפון חצי האי ערב עד המאה השביעית, בנווה המדבר ית'ריב (לימים, העיר אל-מדינה). בעיר חיו שני שבטים יהודים נוספים - שבט בני נדיר ושבט בני קינוקאע.
ישנן מסורות התומכות במועדים שונים ליסודן של קהילות יהדות חצי האי ערב באיזור המוכר כיום כצפון ערב הסעודית התיישבות שקדמה להתפשטות דרומא עד שבא, חמייר וחצרמוות (חבל ארץ). המוקדמת, המובאת על ידי ישראל בן-זאב בספרו "היהודים בערב", מרחיקה את האירוע לימי 'ישראל האובדים', סוברת כי היו משבטי ישראל שנדדו לחצי האי כשבטים נפרדים עוד בטרם התלכדו לאומה הישראלית, ימי נדודי בני ישראל במדבר.[דרושה הבהרה] מסורת אחרת מאחרת את התיישבות היהודים לתקופת נבונאיד המלך הבבלי בן המאה השישית לפני הספירה שכבש את תימא והתיישב בה ולצידו מחילותיו היהודאים (בדומה ל'חילא יהודיא', חיל מצב יהודי באי יב) אם מקרב גולי בבל או שארית הפליטה בממלכת יהודה לאחר חורבן בית המקדש הראשון.[2] מסורת שלישית קובעת את המרד הגדול ברומאים כמועד הגעת פליטי המלחמה מיהודה לחצי האי. היהודים הביאו לארץ הנוד והמרעה חקלאות לצד ישוב קבע, והערך המוסף מהן, בתרבות, בכלכלה ובפוליטיקה המקומית.
במאה החמישית לספירה הגיעו לאזור מתימן שני שבטים אחרים - בנו אוס (بنو أوس, Banu Aws)[3] ובנו ח'זרג' (بنو الخزرج, Banu Khazraj) - ותפסו מקום דומיננטי באזור. בעת ששני שבטים אלה הסתכסכו בינם לבין עצמם, השבטים היהודים במדינה כרתו בריתות עם שני הצדדים ובנו קורייט'ה עם בנו נדיר כרתו ברית עם שבט האוס.
קרב השוחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 622 הגיע לית'ריב ממכה נביא האסלאם מוחמד, וארגן ברית בין הצדדים הניצים. אחר כך גבר המתח בין האוכלוסייה המוסלמית הפורחת לבין האוכלוסייה היהודית. בשנת 627 שבטו של מוחמד, קורייש, צר על העיר עם בעלי בריתו, בקרב שנקרא "קרב השוחה" (غزوة الخندق, The Battle of the Trench). בני שבט בנו קורייט'ה קיימו משא ומתן עם מטילי המצור, ללא תועלת, ובסופו של דבר הם נאלצו להיכנע למוסלמים. המוסלמים, תחת פיקודו של מוחמד, הרגו כמעט את כל הגברים, בין 400 ל-900 איש, בעריפת ראש, מלבד כמה מן הגברים, שהתאסלמו. כ-1,000 נשים וילדים מבני השבט נשבו, אולצו להתאסלם ונמכרו לעבדות.
אמינותו ההיסטורית של האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים היו חוקרי אסלאם שהטילו ספקות בקיומו של האירוע או במניין ההרוגים. לדבריהם, המקור העיקרי לסיפור הוא כתביו של ההיסטוריון אבן אסחאק, שהסתמך על עדויותיהם של צאצאי בני קורייט'ה, ואלה כנראה הגזימו בתיאוריהם. ההיסטוריון אבן חג'ר אל-עסקלאני התייחס לסיפור בספקנות, והאימאם מאלכ אבן אנס הגדיר אותו כשקר מוחלט, שמטרתו היא הכפשת היהודים. חוקרים נוספים הצליבו את תיאור האירוע עם מקורות נוספים ומצאו בו סתירות רבות.
בין החוקרים המודרניים המטילים ספק באמינותו ההיסטורית של האירוע נמנים פטרישה קרון ומייקל קוק.
ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדרש אור האפילה התימני, שחובר בתימן כ-700 שנה אחר האירוע, נכתב על הפסוק "וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם" (דברים ד', כ"ז): ”כמו שאירע לנו היום בגלות, מֵחָרְבַּן לחלח וחבור ונהר גוזן, שהרגם משוגע [כינוי יהודי למוחמד] וחבריו, והחריבו עריהם. ואשר נשארו, יצאו אל ארץ התימן ובנו ערים ושָׁכְנו בהן. וגם עד שם רדפום אנשי דת משוגע והחריבום והשמידום, וכלו ואבדו הם ואוצרותיהם בעוונותם ובעוונות אבותם שבידם”[4], כלומר, לדבריו השבטים היהודיים שנהרגו בידי מוחמד ואנשיו היו מצאצאי עשרת השבטים שגלו לשם, ולאחר טביחתם בידי מוחמד נדדו רבים מהם לתימן.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוחמי קורייטה היוו השראה לשאול טשרניחובסקי בבלדה "הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה"[5] בה הוא מעלה על נס את גבורת הלוחמים דרך סיפורו של זביר בן באטא, שבוי יהודי שהוצעה לו חנינה לאחר הקרב בעקבות התערבות מוסלמי שזביר הציל את חייו. משנודע לזביר כי מנהיגי שבטו נהרגו כולם סירב להצעת החנינה[6]. הבלדה היא דיאלוג בין היהודי לשובהו המוסלמי המשדל אותו לצאת לחופשי ואילו היהודי שואל על מנהיגי שבטו ובסופו של דבר בוחר במוות.
וּבֶן אַחְטַב אַיֵּהוּ
הַנַּעֲרָץ בְּסַעֲרוֹת-קְרָב?
הַאִם לִגְוֹעַ תַּמּוּ
נְדִיבֵי "עַם-הַכְּתָב"?
נָמוֹגוּ אָהֳלֵי קֵדָר
פֶּן יֹאמַר" בָּאָה עֵת
לְהָרִיק לַהַט חֶרֶב.
–"גַּם בֶּן-אַחְטַב כְּבָר מֵת!"–וְעֻזִּיאֵל בֶּן סַמַּיִל,
נָא, הַעוֹדֶנּוּ חָי?
דָּם חַרְבּוֹ הֵן רָוָתָה,
לֹא אַמְרוּ חִצָּיו דָּי!מִדַּהֲרוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו
מְשַׂנְאֵיהוּ דִּבְּרוּ רְתֵת,
וְלֹא קָמָה בָּם עוֹד רוּחַ...
– "גַּם בֶּן סַמַּיִל מֵת!"— "האחרון לבני קוריטא"
לפי אברהם שלונסקי לוחמי קורייטה מייצגים עבור טשרניחובסקי דגם לדמות של יהודי הנטוע, משולב ונאבק בעולם ואינו פרוש ומובדל ממנו בעולם רוחני מנותק[7].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "חיי מוחמד" (תרגום ועיבוד של ה"סירה אלנבויה מאת המחבר הערבי הקלאסי אבן-האשם), יוסף יואל ריבלין, 2007
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה גיל, בני החזיר ובני הקוף, באתר הארץ, 9 במאי 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ בנו מלשון "בני"
- ↑ יצחק בן־צבי, "נידחי ישראל", ירושלים תשכ"ו, עמ' 62-24 בפרויקט בן-יהודה
- ↑ מקורות שונים טוענים שגם הם היו יהודים.
- ↑ פרשת ואתחנן, דף תע"ה
- ↑ שאול טשרניחובסקי, הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה, פרויקט בן יהודה
- ↑ חיים זאב הירשברג, ישראל בערב: קורות היהודים מחמיר וחג'אז מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב, מוסד ביאליק, 1946, עמ' 146
- ↑ אברהם שלונסקי, אורלוגין: במה לדברי ספרות, מהדורה 9, ספריית פועלים, 1953
| יהדות חצי האי ערב | ||
|---|---|---|
| שבטים יהודים בחצי האי ערב | שבט בני קוריט'ה • שבט בני קינוקאע • שבט בני נצ'יר |  |
| שבטים ערבים שהתגיירו בקדם-אסלאם | שבט בני אל-חארת' • חמיר • בני עוף • בני שוטייבה | |
| קהילות יהודיות בחצי האי ערב | איחוד האמירויות • בחריין • כווית • עדן • עומאן • ערב הסעודית • תימן | |
