יהדות עומאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עומאן
מפת עומאן

יהדות עומאן הייתה קהילה יהודית שהתקיימה במשך מאות שנים, והיא אינה קיימת כיום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים כי קבר איוב (אנ') ממוקם בג'בל דוהפר הנמצא 45 קילומטרים מעיר הנמל סלאלה.[1]

קבר איוב

יצחק בן יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בעומאן תועדה על ידי יצחק בן יהודה, סוחר שחי במאה ה-9. יצחק התגורר בסוחאר, והפליג לסין בין השנים 882 ל-912. הוא חזר לסוחאר והפליג שוב לסין, אך ספינתו נתפסה והוא נרצח בנמל סומטרה.

בנימין מטודלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המסלול[2]

מסע שנערך על ידי רבי בנימין מטודלה בשנים 1165 עד 1173 חצה חלק מהאזורים הנמצאים כיום באזור הגאוגרפי של עומאן. הטיול שלו התחיל כעלייה לרגל לארץ ישראל.

אחת העיירות הידועות שעליהן דיווח בנימין מטודלה כבעלת קהילה יהודית הייתה מסקט שבעומאן.

במאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-19, תיעד הסגן הבריטי ג'יימס ריימונד וולסטד (אנ') את יהודי מוסקט בזיכרונותיו. הוא מזכיר שיש "כמה יהודים במסקט, שברובם הגיעו לשם ב-1828, עת גורשו מבגדאד...". הוא גם מציין שיהודים לא הופלו כלל לרעה בעומאן, בניגוד למדינות ערביות אחרות. יהודי מסקט הועסקו בעיקר בייצור תכשיטי כסף, בנקאות ומכירת משקאות חריפים. למרות היעדר הרדיפות בעומאן, הקהילה נכחדה לפני שנת 1900. במהלך מלחמת העולם השנייה, חייל אמריקאי יהודי, עמנואל גליק, נתקל בקהילה קטנה של יהודים עומאנים במסקט, אך קהילה זו כללה בעיקר מהגרים חדשים מתימן.

הקשר עם יהדות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – יחסי ישראל–עומאן

עומאנים מנהלת קשר עם מנהיגים יהודים אמריקאים וישראלים. הוועד היהודי-האמריקאי אירח מפגש שבו: "מנהיגים ישראלים ועומאנים התכנסו לחגוג עשור למרכז לחקר ההתפלה במזרח התיכון, אחד מסיפורי ההצלחה של המאמצים להעמקת שיתוף הפעולה הערבי-ישראלי. בין הדוברים ניתן למצוא את סעיד בדר, מזכ"ל משרד החוץ של עומאן (אנ'), שרת החוץ הישראלית לשעבר ציפי לבני וצ'ארלס לוסון ממחלקת המדינה של ארצות הברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא תאמינו איפה איוב קבור: בקהילה שנכחדה בעומאן, באתר tv2000
  2. ^ "PDF: The Itinerary of Benjamin of Tudela trans. Nathan Marcus Adler. 1907: Includes map of route (p. 2) and commentary" (PDF). teachittome.com.