יהדות עדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יהדות עדן, היא הקהילה היהודית שחיה בעיר הנמל עדן, כיום בתימן, על חוף הים האדום ובירתה לשעבר של דרום תימן. בין השנים 19371963 הייתה עדן קולוניה בריטית, ולפני כן, בין השנים 1839–1937 – פרובינציה של הראג' הבריטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים גרו בעדן משנת 200 לאחר הספירה. חפירות בבית שערים מספקות הוכחה שיהודים גרו בעדן בתקופת המשנה (המאה השנייה והשלישית). במקום התגלה אולם המכיל קברים של יהודים מממלכת חמיר שהובאו לקבורה בישראל. ממאה ה-10 השתמשו יהודי תימן בניקוד הבבלי. שיטת ניקוד זו שימשה עד לפני כמה עשרות שנים את יהודי תימן בלבד, ומהווה הוכחה ליחסים הקרובים ששררו בין יהודי בבל ליהודי תימן. כמו כן, יהודי תימן החזיקו בגרסתו המתורגמת לערבית של התנ"ך שנכתבה על ידי רבי סעדיה גאון. במסמכי גניזת קהיר נמצאו התכתבויות מן המאה ה-10 בין סוחרים יהודים מהעיר עדן לעמיתיהם במצרים. באותה תקופה עדן החלה לפרוח כמרכז סחר בין הים התיכון, הודו והמזרח הרחוק. יהודי עדן עסקו במסחר בינלאומי, וכתוצאה מכך יכלו לתמוך פיננסית בישיבות בבל, מצרים וארץ ישראל. מהמאה ה-10 עד המאה ה-13 הפכה עדן למרכז החיים היהודיים בתימן. מנהיגי הקהילה גרו בעדן ומשם הובילו את הקהילה היהודית בתימן. השפעת המנהיגים פשטה לאורך חצי האי ערב והגיעה עד פרס ובבל[דרוש מקור].

במאה ה-15, סיפר רבי עובדיה מברטנורא, שלירושלים הגיעו יהודים מארץ עדן, "נוטים אל השחרות מעט, ואין להם ספרי תלמוד כי אם רב אלפס ופירושים עליו והרמב"ם, וכולם מגדולם ועד קטנם בקיאים בהרמב"ם כי אינם עוסקים אלא בו"[1].

מאז הכיבוש הבריטי של עדן בשנת 1839 ועד 1967 שלטה בקהילה משפחת הסוחרים בעלי העוצמה הכלכלית הרבה, מנחם משה[2]. במחצית הראשונה של המאה ה-20 סבלה לעתים הקהילה מאלימות והתנכלות, כגון בשנת 1932, לאחר שיהודי הואשם בחילול מסגד, ועשרות יהודים הותקפו וחנויות רבות נבזזו. האירועים האלימים החמורים ביותר כנגד הקהילה במאה ה-20 היו פרעות עדן שהתחוללו בעיר לאחר כ"ט בנובמבר 1947. לאחר הפרעות אוכלוסיית היהודים בעדן היגרה משם בין 1947 - 1967, רובם גרים בבריטניה ובישראל וגם במדינות אחרות.

בתי כנסת בעדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מלחמת העולם השנייה היו בעדן שבעה בתי כנסת. ב-1858 נבנה בית הכנסת הגדול של עדן - "מגן אברהם". שהיה גדול דיו להכיל כ-2,000 מתפללים. ישיבה שנקראה "התורה והמצוה" נבנתה גם כן סמוך לבית הכנסת. בישיבה נלמדו התלמוד הבבלי, השולחן ערוך, הזוהר, תיקון חצות, תהלים ועין יעקב של רבי יעקב בן חביב ועוד. השיעורים בישיבה התקיימו במשך עשרים וארבע שעות רצופות, על ידי משמרות מתחלפות.

בנוסף לבית הכנסת הגדול שכנו גם בתי כנסת קטנים יותר. הידועים שבהם הם בית הכנסת "אל-פרחי" הקרוי על שמו של ספר תורה תימני מקודש שנכתב במאה ה-17, ובית הכנסת "שמואל נסים" ששירת כתלמוד תורה לבנים עד תחילת שנות ה-40 של המאה ה-20.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדן הייתה המקום היחידי בתימן שפעל בו בית דפוס. הודפסו בו ספרים ופמפלטים בענייני יהדות בעברית ובערבית יהודית.

בית הכנסת העדני המרכזי בלונדון נקרא על שם הספר "נחלת יוסף" (1906). ספר זה נכתב על ידי רבי שמואל בן יוסף, נכדו של הדיין השלישי של עדן 'מארי' ישועה. ספר זה כולל ידיעות וחכמות של העולם הגדול, פרקי ביוגרפיה של המחבר ומשפחתו, ובמיוחד הוא מפרט את מנהגי יהדות עדן, שחלקם משתלשלים מיום חתימת התלמוד הירושלמי במאה החמישית לספירה.

מדרש הגדול שנכתב על ידי דוד בר עמרם אל-עדני במאה ה-13, הוא קובץ של כל מדרשי האגדה שנכתבו על התורה ונאספו משני התלמודים ומדרשים קדומים יותר. בנוסף, הוא מצטט מתרגומי התנ"ך ומכתבים קבליים ובכך הוא מייחד עצמו ממגוון אוספי המדרשים.

תחת החסות הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הבריטית החלה להתרחב למזרח התיכון באמצע המאה ה-19. היהודים בעדן נהנו יותר משמעותית מהחיים תחת השלטון הבריטי לעומת השלטון המוסלמי, עובדה שמשכה מהגרים יהודים משאר חלקי תימן אל עדן. לאחר 1838 היו בעדן עצמה כ-5,000 יהודים ובפרברים שנהנו מחסות בריטית חיו כ-2,000 יהודים נוספים. קהילה של יהודים משאר חלקי תימן התפתחה במאה ה-19 במושבה הבריטית עדן בעודם מחכים לאישורי עלייה לישראל. אלו, השתלבו בחיי הקהילה ועשו חיל במסחר ובשירות הציבורי, הודות לגישה הליברלית של השלטון הבריטי. רוב יהודי עדן קיבלו אזרחות בריטית והם ראו את עצמם כנתינים בריטים. ערב מלחמת העולם השנייה חיו כ-10 אלף יהודים בעדן.

שנותיה האחרונות של הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1928 הקימה הסוכנות היהודית סניף בעדן והתחילה פעילות ציונית בעיר זו. כמו כן, הוקם מועדון עברי ציוני-"התקווה" בו קראו עיתונים עבריים, שמעו הרצאות על הציונות, תרמו כסף ל"הסתדרות הציונית העולמית" והתכוננו ליום בו יוכלו לעלות לארץ ישראל. בשנים שלאחר מכן התרחשו פרצי אלימות, די נדירים, כלפי יהודים. ב-1932 התרחשו תקיפות רבות נגד יהודים בעדן, כאשר יהודים רבים נרגמו באבנים ונדקרו על ידי פורעים ערבים. התפרעויות אלו התגמדו לעומת הפרעות שפרצו שלושה ימים לאחר כ"ט בנובמבר, עת החליטו באו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל. ההתפרעויות החלו לאחר האשמה שקרית שהופצה על יהודים שרצחו שתי בנות מקומיות. הפוגרום שפרץ ב-2 בדצמבר 1947, היה קטלני: 82 יהודים נרצחו ו-76 נפצעו; 106 מתוך 170 החנויות היהודיות בעדן, נשדדו. ארבעה בתי כנסת נשרפו ו-220 בתי יהודים נשרפו או נבזזו. שני בתי ספר יהודים, האחד לבנים והאחר לבנות, רוקנו מכל תוכנם. היהודים חשו הקלה בשומעם כי יחידת "המגויסים של הפרוטקטורט של עדן" (Aden Protectorate Levies - APL), יחידה צבאית בריטית שתפקידה היה להגן על שדות התעופה של עדן ולעזור למשטרה האזרחית הוחשו להגנתם, אך חיילי היחידה שהיו ערבים, עצמו עיניהם מפני המתחולל, ואף ירו בעצמם ללא הבחנה אל עבר היהודים והפילו חלק מן הקרבנות. בעקבות פרעות אלו החליטו יהודי עדן לעלות לישראל במסגרת מבצע על כנפי נשרים או להגר לבריטניה. הקהילה התחסלה באופן סופי ב-1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר שעדן קיבלה עצמאות מבריטניה. רציחות, בזיזות והצתות של בתי כנסת הופסקו לבסוף על ידי הבריטים, אך שארית הקהילה היהודית בעדן גמרו אומר לעזוב את העיר. ב-18 ביוני 1967 עזבו אחרוני יהודי עדן, 150 נפש, בטיסת מטוס בריטי חכור. המטוס נחת בשדה התעופה בלוד כמחציתם עלו לישראל והיתר המשיכו לבריטניה[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ahroni, Reuben. The Jews of the British Crown Colony of Aden: History, Culture, and Ethnic Relations (Leiden: Brill, 1994).
  • Tudor Parfitt, The Road to Redemption: The Jews of the Yemen, 1900–1950 (Leiden: Brill, 1996).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב עובדיה מברטנורה, דרכי ציון, פיעטרקוב תרפ"ח, עמ' 27
  2. ^ עליהם ועל השפעתם בקהילה ראו: דני גולדשמיד, "משפחת מנחם משה והשפעתה על זהות קהילת יהודי עדן", בתוך: אהרן גימאני, רצון ערוסי, שאול רגב (עורכים), בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 25-48
  3. ^ מיכה לימורחוסלה גולת יהודי עדן, מעריב, 19 ביוני 1967.