שדה הקרח קולומביה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
אלברטה  |
| קואורדינטות | 52°09′26″N 117°18′50″W / 52.157222222222°N 117.31388888889°W |
  | |
שדה הקרח קולומביה (באנגלית: Columbia Icefield) הוא שדה הקרח הגדול ביותר בהרי הרוקי של צפון אמריקה. שדה הקרח ממוקם בהרי הרוקי הקנדיים בגבול בין פרובינציית קולומביה הבריטית ופרובינציית אלברטה, בקנדה.
שדה הקרח ממוקם בחלקו בקצהו הצפון מערבי של הפארק הלאומי באנף, ובקצהו הדרומי של הפארק הלאומי ג'ספר.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה הקרח ממוקם על קו פרשת המים של אמריקה. שטחו 850 קמ"ר[1], עומקו משתנה בין 100 מטרים ל-365 מטרים. נופלים על שדה הקרח 7 מטרים של שלג מדי שנה.
הרים בשטח שדה הקרח[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה מהגבוהים בהרי הרוקי הקנדיים ממוקמים בקצות שדה הקרח:
- הר אנדרומדה - 3,450 מטרים;
- הר אתבסקה - 3,491 מטרים;
- הר ברייס - 3,507 מטרים;
- הר קאסלגארד - 3,090 מטרים;
- הר קולומביה - 3,747 מטרים;
- הר המלך אדוארד - 3,490 מטרים;
- הר קיצ'נר - 3,505 מטרים;
- פסגת התאום הצפוני - 3,684 מטרים;
- פסגת התאום הדרומי - 3,566 מטרים;
- כיפת השלג - 3,456 מטרים;
- פסגת סטוטפילד - 3,450 מטרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה הקרח נוצר בתקופת הקרח האילינויסאנית (Illinoisan) (בין 238,000 ל-126,000 לפנה"ס). שדה הקרח הגיע לשיא גודלו בתקופה הויסקונסיאנית (Wisconsinan) (בין 73,000 ל-62,000 לפנה"ס). הגידול הבא של שדה הקרח התרחש בתקופה הויסקונסיאני המאוחרת, בין 18,000 ל 9,000 לפנה"ס.
הגדול האחרון בשטחו של שדה הקרח אירע במהלך עידן הקרח הקטן, בשנים 1200 עד 1900 לספירה. בסביבות שנת 1800 הגיע קרחון אתבסקה לשיא גודלו, לאחר מכן קטן וגדל חליפות עד שנת 1840, מאז הוא החל בנסיגה הנמשכת עד ימינו.
שדה הקרח קולומביה היה אחד האתרים הגאולוגיים הגדולים האחרונים שהתגלו במערב קנדה, בשל אזורו המבודד ובשל תנאי מזג האוויר הקשים באזורו.
באפריל 1827, הבוטנאי הסקוטי דייוויד דאגלס חצה את מעבר אתבסקה - מסלול מסחר חשוב הנמצא מצפון לשדה הקרח, טיפס על הר סמוך וטען כי אותו הר מגיע לגובה של 6,000 מטרים.
בקיץ 1884, הגאולוג פרופסור ארתור פילמון קולמן, חקר את קו פרשת המים של אמריקה, בין באנף לג'ספר, וחיפש את ההר הגבוה שדאגלס תיאר. קולמן לא הצליח למצוא את ההר, אך גילה את העמק שיהפוך לימים לכביש המהיר אייספילד.
ביולי 1898, מגלה הארצות הבריטי נורמן ג'יי קולי וכן יוס סטוטפילד והרמן וולי חיפשו את פסגת דאגלס יחד עם מורה הדרך מאזור באנף - ביל פיטו. בבוקר של ה-18 באוגוסט, קולי ווולי טיפסו על צידו המזרח של הר אתבסקה, ומפסגתו גילו את שדה הקרח האדיר הנשקף עד האופק.
קולי כתב מאוחר יותר:
The view that lay before us in the evening light was one that does not often fall to the lot of modern mountaineers. A new world was spread at our feet: to the westward stretched a vast ice-field probably never before seen by the human eye, and surrounded by entirely unknown, unnamed and unclimbed peaks
— נורמן ג'יי. קולי
תרגום:
הנוף הנשקף לעינינו באור בין הערביים הוא נוף שלעיתים נדירות זוכים לראותו מטפסי ההרים המודרניים. עולם חדש היה מונח לרגלינו: מערבה השתרע שדה קרח אדיר, אשר ככל הנראה לא נצפה מעולם על ידי בן אדם, המוקף על ידי פסגות שהן לא ידועות, ללא שם, ושלא טיפסו עליהן מעולם.
— נורמן ג'יי. קולי
קרחונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
את שדה הקרח מזינים שמונה קרחונים עיקריים ובהם:
ניתן לראות את שדה הקרח מהכביש המהיר אייספילדס. בחודשי הקיץ מטיילים עולים על הקרחון באמצעות אוטובסי קרח ייעודיים. בחודשי החורף שדה הקרח קולומביה משמש כאתר סקי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הרפתקאת הקרחונים בשדה הקרח קולומביה
- תמונות של שדה הקרח ותיאורי טיפוס על שדה הקרח
- שדה הקרח קולומביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
