קו פרשת המים של אמריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קו פרשת המים של אמריקהאנגלית: Continental Divide of the Americas) הוא קו פרשת המים הראשי ביבשת העל של אמריקה. קו פרשת מים זה עובר לאורך הפסגות הגבוהות בהרי הרוקי באמריקה הצפונית והרי האנדים בדרומית. ממזרח לקו זה זורמים כל הנחלים מזרחה אל האוקיינוס האטלנטי או צפונה אל אוקיינוס הקרח הצפוני, וממערב לו זורמים כל הנחלים אל האוקיינוס השקט. הגדרה זו פשטנית במקצת כי באמריקה הצפונית חלק מהנחלים הזורמים מערבה מסתיימים באגנים סגורים, דוגמת האגן הגדול בארצות הברית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו פרשת המים ברכס פרונט (Front Range) של הרי הרוקי צפונית למרכז קולורדו, צילום מתחנת החלל הבינלאומית ב-28 באוקטובר 2008

קו פרשת המים של אמריקה מתחיל בכף הנסיך מוויילס באלסקה, הנקודה המערבית ביותר ביבשת העל של אמריקה. קו פרשת המים חוצה את צפון אלסקה לתוך טריטוריית יוקון, אחת מהטריטוריות של קנדה, ואז מתפתל לסירוגין דרומה לתוך קולומביה הבריטית דרך הרי קסיאר (Cassiar Mountains), הרי אומינקה (Omineca Mountains) ורמת נצ'אקו (Nechako Plateau) לאגם סאמיט (Summit Lake), צפונית לעיר פרינס ג'ורג' ומעט דרומית ליישוב הקטן מקלאוד לייק (McLeod Lake). משם קו פרשת המים חוצה את רמת מקגרגור (McGregor Plateau) עד לשדרה של הרי הרוקי, כשהוא עובר לאורך הפסגות המרכזיות של הרי הרוקי הקנדיים בכיוון דרום-מערב אל קו האורך 120°, ומשם הוא מהווה את קו הגבול בין דרום קולומביה הבריטית ודרום אלברטה.

פסגת גרייס, הנקודה הגבוהה ביותר בקו פרשת המים של אמריקה באמריקה הצפונית

קו פרשת המים חוצה לתוך ארצות הברית בצפון מערב מונטנה בגבול שבין הפארק הלאומי ווטרטון לייקס (Waterton Lakes National Park) והפארק הלאומי גליישר. בקנדה מהווה הקו את הגבול המערבי של הפארק הלאומי ווטרטון לייקס, ובארצות הברית הוא חוצה את הפארק הלאומי גליישר. דרומה משם, מהווה קו פרשת המים את עמוד השדרה של רכס פרונט בהרי הרוקי (Front Range), בשטח הפתוח על שם בוב מרשל (Bob Marshall Wilderness), נמשך דרומה אל הלנה וביוט (Butte), ואז מערבה דרך היישוב דיווייד הקרוי על שם קו פרשת המים (באנגלית Divide) דרך השטח הפתוח אנקונדה-פונטלר (Anaconda-Pintler Wilderness) אל רכס ביטררוט (Bitterroot Range), שם הוא מהווה את השליש המזרחי של הגבול בין מונטנה לאיידהו. קו פרשת המים חוצה את הגבול למדינת ויומינג בתוך הפארק הלאומי ילוסטון וממשיך דרומית מזרחית לתוך קולורדו שבה הוא מגיע לנקודה הגבוהה ביותר של קו פרשת המים ביבשת אמריקה הצפונית, רכס גרייס (Grays Peak), בגובה 4,352 מטרים. קו פרשת המים חוצה את כביש 160 של ארצות הברית בדרום קולורדו במעבר וולף קריק (Wolf Creek Pass), שבו קו מסמן את קו פרשת המים. הקו ממשיך דרומה לתוך מערב ניו מקסיקו, עובר דרך הגבול המערבי של המישורים הסגורים של סן אגוסטין (San Agustin). אף שקו פרשת המים של אמריקה מייצג אוסף של נקודות גבוהות בין אגני ניקוז, הוא לא תמיד זהה לרכס ולפסגות הגבוהים ביותר בכל מדינה או פרובינציה.

במקסיקו חוצה קו פרשת המים את המדינות צ'יוואווה, דורנגו, סקטקס, אגואסקליינטס, חליסקו, גואנחואטו, קרטרו, מקסיקו, המחוז הפדרלי, מורלוס, פואבלה, אואחאקה וצ'יאפס. באמריקה המרכזית הוא ממשיך דרך דרום גואטמלה, דרום מערב הונדורס, מערב ניקרגואה, מערב/דרום מערב קוסטה ריקה ודרום פנמה. הנקודה הנמוכה ביותר בקו פרשת המים של אמריקה באמריקה המרכזית נמצאת במיצר ריוואס (Istmo de Rivas) שבניקרגואה בגובה 47 מטרים.

קו פרשת המים נמשך לאמריקה הדרומית, שבה הוא עוקב אחר הפסגות של הרי האנדים, חוצה את מערב קולומביה, מרכז אקוודור, מערב ודרום מערב פרו, ומזרח צ'ילה (בעיקרון זהה לגבולות בין צ'ילה לבוליביה ובין צ'ילה לארגנטינה), ודרומה עד הקצה של פטגוניה וארץ האש.

באמריקה הצפונית קו פרשת מים נוסף שאינו הררי, קו פרשת המים הלורנטיני (Laurentian Divide, או גם קו פרשת המים הצפוני), מבצע הפרדה נוספת בין אזור הניקוז של מפרץ הדסון-אוקיינוס הקרח הצפוני מאזור הניקוז של האוקיינוס האטלנטי. קווי פרשות מים נוספים מפרידים בין אגני הניקוז של הנחלים הזורמים אל הימות הגדולות ונהר סנט לורנס (ובסופו של דבר לאוקיינוס האטלנטי) מאגני הניקוז הזורמים לאוקיינוס האטלנטי דרך מערכת הנחלים מיזורי-מיסיסיפי. קו פרשת מים משני נוסף עובר לאורך הרי האפלצ'ים, והמפריד בין נחלים הזורמים ישירות לאוקיינוס האטלנטי לבין אלו הנשפכים לאוקיינוס בעקיפין דרך נהר המיסיסיפי.

נקודות משולשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסגת טריפל דיווייד
שלט המכריז על קו פרשת המים של אמריקה במעבר לוולנד בקולורדו

פסגת טריפל דיווייד (Triple Divide Peak) בפארק הלאומי גליישר במונטנה היא הנקודה שבה נפגשים שניים מקווי פרשות המים הראשיים של אמריקה הצפונית, קו פרשת המים של אמריקה וקו פרשת המים הלאורנטינית. הנחלים המתחילים מנקודה זו מגיעים לאוקיינוס השקט, או לאוקיינוס האטלנטי דרך מפרץ מקסיקו, או לאוקיינוס הקרח הצפוני דרך מפרץ הדסון. גאולוגים, מטאורולוגים, אוקיינוגרפים וגאוגרפים רבים מתייחסים לנקודה זו כפסגת ההידרולוגיה של אמריקה הצפונית. זה אינו המקום היחיד על פני כדור הארץ שבו נפגשים שני קווי פרשות מים של אוקיינוסים, כלומר שהנחלים מאזור נקודתי אחד זורמים לשלושה אוקיינוסים שונים. מעמד זה של פסגת טריפל דיווייד הוא הסיבה העיקרית מאחורי הכתרת פארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר כ"נזר היבשת" ("Crown of the Continent") של אמריקה הצפונית.[1] המקורות חלוקים בדעה האם מפרץ הדסון הוא חלק מהאוקיינוס האטלנטי או מאוקיינוס הקרח הצפוני. מימי מפרץ הדסון זורמים בעיקר לאוקיינוס האטלנטי ואינם תורמים ישירות לאוקיינוס הקרח הצפוני.[2]

נקודה משולשת נוספת קיימת בקנדה בגבעה הנראית חסרת חשיבות בגבול בין אלברטה וקולומביה הבריטית. הגבעה מכונה "סנואו דום" (Snow Dome, "כיפת שלג") משום ששדה הקרח קולומביה מכסה לחלוטין את הפסגה בקרח ושלג. בגובה 3,456 מטרים מעל פני הים, סנואו דום גבוהה במעל ל-1,000 מטרים מפסגת טריפל דיווייד. ההר לא נראה מרשים הן בשל הפסגה הרחבה והמעוגלת קלות, והן משום שיש שמונה פסגות קרובות בשדה הקרח קולומביה הגבוהות ממנו.[3]

קשה לקבוע בוודאות את המיקום המדויק של הנקודה המשולשת על ההר משום ששדה הקרח קולומביה והשלג על פסגת ההר נעים משנה לשנה. השלג היורד על ההר (כעשרה מטרים מדי שנה) לא באמת זורם במורד ההר כמים, הוא זוחל במורד כחלק מקרחונים.

המים מהפשרת הקרח הזורם מסנואו דום במורד קרחון אתאבסקה (Athabasca Glacier) מגיעים לאוקיינוס הקרח הצפוני, דרך הנהרות אתאבסקה ומקנזי. המים מהפשרת הקרח הזורם מערבה מגיעים לאוקיינוס השקט דרך נחל ברייס (Bryce Creek) והנהרות בוש וקולומביה. המים מהפשרת הקרח הזורם במורד קרחון ססקצ'ואן (Saskatchewan Glacier) מגיעים למפרץ הדסון דרך הנהרות צפון ססקצ'ואן, ססקצ'ואן ונלסון.[4] יש המאמינים כי סנואו דום הוא הוא הפסגה ההידרולוגית של אמריקה הצפונית משום שהם מתייחסים אל מפרץ הדסון כשלוחה של האוקיינוס האטלנטי.[5] אף על פי שרבים מחשיבים את מפרץ הדסון כגוף מים ארקטי, הוא שוכן כולו דרומית לחוג הארקטי. הערוצים שלו כלפי צפון חסומים כמעט לגמרי על ידי האי באפין (אי), כך כשכמעט כל המים הנשפכים לתוכו זורמים מזרחה דרך מצר הדסון לתוך צפון האוקיינוס האטלנטי הרבה יותר מאשר צפונה לתוך אוקיינוס הקרח הצפוני. התוצאה היא שכל המים מהפשרת הקרח הזורם מסנואו דום במורד קרחון ססקצ'ואן מגיעים לאוקיינוס האטלנטי.[6][7]

למעשה, יש נקודת מפגש משולשת כזו בכל מקום שבו שני קווי פרשות מים יבשתיות נפגשים. באמריקה הצפונית קיימים חמש מערכות ניקוז ראשיות: לתוך האוקיינוס השקט, האטלנטי והקרח הצפוני, ובנוסף למפרץ הדסון ולמפרץ מקסיקו. בתוך מערכת זו יש ארבעה קווי פרשות מים יבשתיות ושלוש נקודות משולשות, השתיים שהוזכרו קודם והשלישית בסמוך לעיירה היבינג שבה קו פרשת המים הלאורנטינית חוצה את קו פרשת המים של הסנט לורנס.[8] מכיוון שאין קונצנזוס כללי מה מהווה קו פרשת מים יבשתית, אין גם הסכמה אמתית היכן יש נקודות משולשות.[9] עם זאת, קו פרשת המים היבשתית שתואר בערך זה הוא תוואי גאולוגי מובחן הרבה יותר מכל האחרים ושתי הנקודות המשולשות העיקריות שלו בולטות הרבה יותר.

שביל קו פרשת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביל קו פרשת המים עובר לעתים קרובות מעל לקו העצים ועל קו פרשת המים ומאפשר נופים יוצאים מהכלל לאורך מסלולו

שביל קו פרשת המים של היבשת (Continental Divide Trail בראשי תיבות CDT) הוא שביל מסע דרך העוקב אחר קו פרשת המים של אמריקה לאורך ארצות הברית מגבול ארצות הברית-קנדה ועד גבול ארצות הברית-מקסיקו. השביל הוא פרוזדור של שבילים להולכי רגל, על קו פרשת המים או בקרבתו. הארכה של השביל, אם כי מפותחת פחות, קיימת בצד הקנדי וקרויה שביל קו פרשת המים הגדולה (Great Divide Trail). השביל נמשך דרך חמישה פארקים לאומיים ושישה פארקים פרובינציאליים, ומסתיים באגם קאקווה (Kakwa Lake) במזרח-מרכז קולומביה הבריטית.[10]

חריגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגנים סגורים רבים באמריקה צפונית מסבכים את התמונה הפשטנית של נחלים זורמים לאוקיינוס למערב או למזרח. כמה אגנים סגורים שוכנים ממש על קו פרשת המים של אמריקה, כולל אגן גריט דיווייד (Great Divide Basin – אגן קו פרשת המים) בוויומינג, מישורי סן אגוסטין (Plains of San Agustin) בניו מקסיקו וצ'יוואווה במקסיקו ובולסון דה מפימי (Bolsón de Mapimí) במקסיקו. עם זאת, אפשר להקצות אגן כזה לצד זה או אחר של קו פרשת המים באמצעות בדיקה תאורטית כיצד היו נוצרות תבניות הניקוז אם היה האגן מתמלא עד גדותיו. בהתאם לגישה זו המפות הטופוגרפיות של הסקר הגאולוגי של ארצות הברית מראים נתיב ייחודי לקו פרשת המים אפילו אם האגן סמוך.

חריגה נוספת מתמונה פשטנית זו היא אם נחל זורם לתוך קו פרשת המים, מתפצל וזורם בשני הכיוונים או אגם המשתרע משני צדי קו פרשת המים מתמלא ומימיו זורמים בשני הכיוונים. דוגמאות לכך הם בהתאמה נחל "נורת טו אושן קריק" (North Two Ocean Creek, מילולית "נחל שני אוקיינוסים צפוני") ו"אגם איסה" (Isa Lake), שניהם שוכנים על קו פרשת המים של אמריקה בוויומינג. גם בתעלת פנמה קיימת תופעה זו. הן נהר צ'גרס (Chagres) והן נהר גטון (Gatun) זורמים לאגם גטון (Lago Gatún), שמימיו נשפכים לשני האוקיינוסים.

אגמים קטנים רבים לאורך קו פרשת המים בהרי הרוקי בין אלברטה וקולומביה הבריטית מתנקזים לתוך שתי הפרובינציות ולכן גם זורמים הן לאוקיינוס האטלנטי והן לאוקיינוס השקט. דוגמה לכך הוא האגם "קומיטי פונץ' באול" ("Committee Punch Bowl" – מילולית קערת הפונץ' של הוועדה), שם שנתן לאגם ג'ורג' סימפסון (George Simpson), מנהל חברת מפרץ הדסון, כאשר סייר ברחבי אימפריית סחר הפרוות שלו ב-1825. על פי מקורות היסטוריים, "אגן מים מעגלי קטן זה בפסגה, עשרים יארד קוטרו, כובד בשם "קערת הפונץ' של הוועדה" כאשר המנהל כיבד את עובדיו בבקבוק יין שכן "לא היה זמנם בידם וגם לא האמצעים להכין קערת פונץ', אף על פי שכוס פונץ' הייתה מתקבלת ברצון". ההתייחסות היא לוועדה השלטת של חברת מפרץ הדסון בלונדון.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Crown of the Continent
  2. ^ Lewis, Edward Lyn; Jones, E. Peter, eds. (2000). The Freshwater Budget of the Arctic Ocean. Springer. עמ' 101. ISBN 978-0-7923-6439-9. בדיקה אחרונה ב-26 בנובמבר 2010. 
  3. ^ Birrel, Dave (2007). "Snow Dome". Peaks of the Canadian Rockes. PeakFinder (Rocky Mountain Books). בדיקה אחרונה ב-28 בדצמבר 2007. 
  4. ^ "Snow Dome-South Slope, British Columbia". Peakbagger. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2015. 
  5. ^ Sanford, Robert W. (2010). Our World's Heritage: Creating a Culture Worthy of Place in Canada's Western Mountain Parks. Athabasca University Press. עמ' 160. ISBN 978-1-897425-57-2. 
  6. ^ Timmer, Henry (2006). "Snow Dome - The Hydrological Apex of North America". Snow Dome. climbwild.net. בדיקה אחרונה ב-28 בדצמבר 2007. 
  7. ^ Timmer, Henry. "The Columbia Icefield". climbwild.net. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2014. 
  8. ^ monica driscollian rivers atlas (2006). "Minnesota Rivers Map". Minnesota State Map Collection. Geology.com. בדיקה אחרונה ב-29 בדצמבר 2007. 
  9. ^ Gonzalez, Mark A. (2002). "Continental Divides in North Dakota and North America". NGDS Newsletter. North Dakota Geological Survey. בדיקה אחרונה ב-29 בדצמבר 2007. 
  10. ^ Lynx, Dustin (2000). Hiking Canada's Great Divide Trail. Rocky Mountain Books. ISBN 0-921102-79-8. 
  11. ^ GeoBC (2013). "Committee Punch Bowl". http://www2.gov.bc.ca/. Copyright © 2013, Province of British Columbia. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2014.