שהאב א-דין סוהרוורדי

שהאב א-דין סוהרוורדי
شهاب‌الدین سهروردی

לידה	1155 Sohrevard, איראן, בית עבאס
פטירה	1191 (בגיל 36 בערך) חלב, סוריה, בית עבאס
מדינה	בית עבאס
השקפה דתית	אסלאם סוני, סופיות

שהאב א-דין יחיא אבן חבש סוהרוורדי (בפרסית: شهاب‌الدین یحیی بن حبش سهروردی; בתעתיק לאנגלית: Shihāb ad-Dīn Yahya ibn Habash Suhrawardī; נולד ב-1154 - נפטר ב-1191), היה פילוסוף איראני ומייסדה של אסכולת ההארה או הזריחה (בפרסית: حكمت اشراق; בערבית: حكمة الإشراق; ובתעתיקים לעברית של מונחים אלו, לפי פרסית וערבית, חכמת א-אשראק או חכמת אל-אישראק). אסכולה זו נתפסת כזרם חשוב ביותר במסגרת הרחבה של הפילוסופיה המוסלמית. המונח בו הוא משתמש, של "אור" או "הארה", מתייחס למקור כלל הידע. הוא ידוע בשני כינוייו הבולטים ביותר במסורת המוסלמית: شيخ الاشراق; شيخ المقتول, אדון ההארה והאדון שנקטל, האדון אשר נגדעו חייו, זאת בהתייחס לכך שהגה את האסכולה המוזכרת לעיל ולעובדה שהוצא להורג בשל بدعة, מונח המתייחס כאן לכופר. מולא סדרא, חכם הדת המוסלמי מתקופת השושלת הספווית, תיאר את סוהרוורדי, כ"מחייה עקבות הרגליים של הקדושים הפהלווים", כלומר חכמי הקודש האיראנים. סוהרוורדי, במסגרת חיבורו הראשי, "פילוסופיית ההארה", התייחס אל עצמו כמחייה החוכמה הפרסית המסורתית והעתיקה. סוהרוורדי העניק ביקורת מנקודת מבט פלאטונית, של האסכולה הפריפטטית מבית מדרשו של אבן סינא ששלטה בקרב חוגי הפילוסופים באותו הזמן וביקורת זו מיזגה בתוכה עיסוק בתחומי הלוגיקה, הפיזיקה, האפיסטמולוגיה, הפסיכולוגיה והמטאפיזיקה.

חייו

העמוד הפותח של "حكمت الاشراق", שהועתק על ידי אחד מספרניו של הסולטן מהמט השני, איסטנבול, מוזיאון ארמון טופקאפי, המתוארך לשנים 1477-8

כשמוצאו פרסי, סוהרוורדי נולד בכפר סוהרוורד, כאשר על שמו הוא נקרא. כפר זה שוכן באיראן, בין הערים זנג'אן וביג'אר.הוא למד פילוסופיה והלכה אסלאמית במראגה. מורו היה מאג'ד א-דין ג'ילי, אשר היה גם מורו של פח'ר א-דין א-ראזי. לאחר מכן הוא המשיך בנדודיו לעיראק וסוריה, שם השתקע למשך מספר שנים ופיתח במהלך שהותו שם את ידיעותיו הפילוסופיות. חייו כיסו תקופה של ארבעים שנים שבמהלכן הוא כתב מספר חיבורים שביססו את מעמדו כמייסדה של אסכולה פילוסופית חדשה, הלא היא حكمة الإشراق. לדידו של הפילוסוף הצרפתי אנרי קורבין, "לסוהרוורדי הוענק מאוחר יותר הכינוי شيخ الاشراق, אדון ההארה, מאחר שכוונתו העיקרית הייתה להחיות את החכמה האיראנית העתיקה",דבר שקורבין מטעים זאת עוד יותר בכמה דרכים ומתאר את הגותו של סוהרוורדי כ"פרויקט שמטרתו החייאת הפילוסופיה של פרס העתיקה". ב-1186, בגיל 32, הוא השלים את כתיבת חיבורו הראשי "פילוסופיית ההארה".

ישנם כמה דיווחים סותרים באשר לנסיבות מותו. המסורת הרווחת ביותר הינה שהוא הוצא להורג בחלב, בערך בין השנים 1191 ל-1208, בשל האשמות על כך שטיפח ולימד בקרב תושבי האזור את העיקרון הפילוסופי האסלאמי המכונה באטן, בפקודת בנו של סלאח א-דין, זאהר א-ע'אזי. מסורות אחרות טוענות שהוא הרעיב עצמו למוות או נרצח בחניקה, או שמא הושלך מחומת מצודה וכשמת, גופתו נשרפה על ידי אספסוף.

השפעות על סוהרוורדי

סוהרוורדי היה חסיד נלהב של האסכולה הפריפטטית, עד שהוא החל להיות מושפע מאלה אותם תיאר בתור "מי שהלכו בדרך האל". כפי שצוין ע"י סוהרוורדי בעצמו, אלו הם אפלטון, הרמס ופיתגורס, מן המסורת היוונית וכמו כן אישים מן המסורת הפרסית. מטרת הפרויקט הפילוסופי שלו הינה להחיות את החוכמה האבודה של המזרח והמערב, במשולב. בנוסף, ניכר אצל סוהרוורדי שהוא הושפע עמוקות מההמסורת הסוּפית, כשבאים לבחון את מסעותיו הרוחניים והמיסטיים שאותם הדגיש כתנאי בסיסי ונחוץ להבנת פילוסופיית ההארה אותה פיתח. נראה שגם הדת הזורואסטרית השפיעה על סוהרוורדי מכיוון שסמליה מופיעים בכמה מחיבוריו.

עקרונות פילוסופיית ההארה

אמנם, פילוסופיית ההארה של סוהרוורדי, צמחה מהזרם הפריפטטי שאליו השתייך אבן סינא, אחד מהוגי הדעות החשובים מקרב הפילוסופים המוסלמים. אך, בניגוד לרעיונותיו של האחרון, אותם פיתח במסגרת הגות זו, סוהרוורדי התנגד להם וזנח אותם באופן רדיקלי, בסופו של תהליך. תוך שהוא יוצר שפה סימבולית (שפה השאובה בעיקר מהתרבויות האיראניות הקדומות, עוד מהתקופות שבהן שלטו שושלות המלוכה העתיקות ומתייחסת אליהן בתמצות, במסגרת מונח הלקוח מפרסית: فرهنگ خسروانی) ויוצק אותה לתוך ה"חוכמה" שלו עצמו.

סוהרוורדי פיתח והדגיש את קיומה של קוסמולוגיה מורכבת ויסודית מאוד, קוסמולוגית הנביעה. יקום שבו כל הבריאה עשויה מזרימה רציפה ובלתי פוסקת שמקורה ב"אור האורות" העליון (נור אל-אנוואר). עקרון מהותי בפילוסופיה אותה פיתח, הנוגע לעניין זה, הינו שהאור הראשוני הוא טהור וחסר חומריות. למרות ששום חומר איננו מתבטא בתוכו, האור הראשוני נובע מ"אור האורות" בתהליך של האצלות או נביעות כלפי מטה, תהליך אינטנסיבי שדרכו האור "נשבר" באופן אינסופי ובאמצעות אינטראקציה מורכבת, ניתן גם מקום למערך אופקי של אורות, דבר הדומה במהותו לתורת האידיאות של אפלטון. זאת כאשר, הן מערך האורות, לדידו של סוהרוורדי, הן מערך האידיאות, אליבא דאפלטון, קשורים באופן דואלי למציאות הגשמית. במסגרת האפלטונית, ישנה עמימות בנוגע ל"ריאליות" או ל"גשמיות" של העצם הקוסמולוגי הנדון. אצל סוהרוורדי, במילים אחרות, כלל היקום בכללותו והעצמים הנמצאים בתוכו, הם בעלי דרגות שונות של "אור האורות", ממנו נובעים כל העצמים. כשבא סוהרוורדי לקטלג את העצמים הקוסמולוגיים הוא מחלק אותם לפי יכולתם "לספוג" את האור חסר החומר, הטהור והנצחי, שימשיך לנבוע דרכם, זאת לצד החומריות הזמנית (החושך).

סוהרוורדי חושב שלכל נשמה ישנו קיום קודם בממלכת המלאכים לפני ירידתה לגוף הגשמי. הנשמה מחולקת לשניים, כאשר החלק הראשון נותר בגן העדן והחלק השני שלה יורד אל עבר הצינוק של הגוף. הנשמה האנושית עצובה תמידית מפני שהיא התגרשה מהחלק השמיימי שלה. אם כן, היא שואפת להיות מאוחדת מחדש עם חלק זה. הנשמה יכולה להיות מאושרת שוב רק אם תתאחד עם החלק השמימי שלה, אשר נותר שם. הוא מחזיק בדעה שהנשמה צריכה לחפש את האושר דרך התנתקותה מן הגוף האפל ומענייני העולם הזה ולקבל גישה לעולם האורות הרוחני. נשמות הגנוסטיקנים והקדושים, לאחר עזיבתן את הגוף, עולות אף מעבר לעולם המלאכים, כדי להתענג מקרבה לאור האורות אשר מהווה את המציאות המוחלטת היחידה שאין בלתה.

סוהרוורדי פיתח את הרעיון הנאופלאטוני, של עולם דימויים המהווה תווך בלתי תלוי, עולם המכונה לרוב עלאם-י-מית'אל, عالم مثال. דעותיו השפיעו על חכמי דת מוסלמים נוספים, באופן כה עוצמתי, אף בזמנים מאוחרים יותר. במיוחד, ראוי לציון השילוב של הזרם הפריפטטי עם תורת האישראקיה של סוהרוורדי, בתיאור המציאות, אותם איחד במסגרת תורת התנועה המהותנית, מולא סדרא.

השפעתו

לפרויקט הפילוסופי של סוהרוורדי הייתה השפעה רחבת היקף על הוגי הדעות המוסלמים השיעים שבאיראן. לעקרונותיו הייתה השפעה ניכרת בהמשך, על ההגות האזוטרית האיראנית והמושג "צורך מכריע", נחשב לאחד מן החידושים החשובים ביותר בהיסטוריה של ההגות הפילוסופית ואדרבא, רוב הוגי הדעות המוסלמים הדגישו את חשיבות המושג עבור הפלספה. במהלך המאה ה-17, הפרויקט של סוהרוורדי זכה להחייאה מחודשת אף בדת הזורואסטרית, בידי איש הדת, אזאר קאיוואן.

סוהרוורדי וההגות האיראנית הקדם-אסלאמית

סוהרוורדי החשיב את עצמו כמחייה החוכמה הפרסית הקדומה. הוא משתמש בגנוסיס איראני פרה-אסלאמי, בשילוב חוכמת האסלאם וחוכמת יוון. מקור ההשפעה העיקרי הלקוח מההגות האיראנית הקדם-אסלאמית על סוהרוורדי מצוי בעולם המלאכים ובקוסמולוגיה הרוחניים והקשר ביניהם. הוא האמין שבחוכמה הפרסית העתיקה לקחו חלק אפלטון והרמס טריסמגיסטוס והוא החשיב את פילוסופיית ההארה אותה הגה כגילוי מחדש של אותה חוכמה קדומה. לדידו של המלומד האיראני סייד חוסיין נאסר, סוהרוורדי מספק קשר חשוב בין ההגות הפרה-אסלאמית והפוסט-אסלאמית באיראן וכן שילוב הרמוני בין השתיים. אנרי קורבין אומר ש"בצפון מערב איראן, סוהרוורדי (נפטר ב-1191), לקח על עצמו את הפרויקט הנפלא של החייאת החוכמה או התאוסופיה של איראן הזורואסטרית הקדם-אסלאמית".

בחיבורו اﻷلواح العمادية, סוהרוורדי מציע פירוש אזוטרי של אפוס המלכים מאת פירדוסי, הידוע בשמו הפרסי שאהנאמה. במסגרת חיבור זה, דמויות כגון פרידון, צחאק, המלך האגדי קאי ח'וסרו וכן ג'משיד, נתפסות כמניפיסטציות של האור האלוהי. סיד חוסיין נסאר קובע: "اﻷلواح العمادية הוא אחד החיבורים המבריקים ביותר מאת סוהרוורדי שבו נשזרו המעשיות הפרסיות הקדומות עם החוכמה הגנוסטית מזמנים עברו, בהקשר של המשמעות האזוטרית של הקוראן".

בחיבורו הכתוב בפרסית, پرتونامه וכן בחיבורו הכתוב ערבית, حكمة الإشراق, שני חיבורים הנושאים את אותן משמעויות, של זריחה והארה, סוהרוורדי עושה שימוש נרחב בסמלים זורואסטריים וכן הוא משתמש בדוגמאות הלקוחות מאמונה זו באשר להגותו המפורטת בנוגע לעולם המלאכים. סוהרוורדי מתייחס לפילוסופים הפרסים כמתרגלים עיקריים של חוכמת האישראקיה ומחשיב את זרתוסטרה, ג'מאספ, גושתאספ, קיי ח'וסרו, פרשוסתאר ובוזורגמיהר כבעלי השליטה בחוכמה עתיקה זו.

בין המושגים והסמלים האיראניים הקדם-איסלמיים, בהם השתמש סוהרוורדי, ניתן למנות את: مینو, מינו (העולם השמיימי), گیتی, גיטי (העולם), سروش, סורוש (השליח, מקביל למלאך גבריאל באסלאם), فروردین, פרברדין (העולם התחתון), گوهر, גווהר (המהות הטהורה), هوراخش (שמש), שאהריאר (הארכיטיפ של כלל בעלי החיים), النور الاسفهبدى, א-נור אלאספהאבד (האור השולט על הגוף), امرداد, אמרדאד (שמו של מלאך זורואסטרי), شهريور, שאהריוור (שמו של מלאך נוסף מדת קדומה זו), וכן מושג התהילה הלקוח גם כן מדת זו: خوَرنَه, ח'וואראנה.

בהתייחסו למושג הח'וואראנה האיראני הקדם-אסלאמי, סוהרוורדי מציין:

כל מי שיודע פילוסופיה (حکمت) ומקפיד להודות ולקדש את אור האורות (نور الانوار), יזכה להתעטף במלבוש גלימת התהילה המלכותית (خرّه) ובזוהרה הבוהק (فرّ), ו — כפי שהערנו במקום אחר — האור האלוהי אף יעטה עליו את מלבוש גלימת העוצמה המלכותית בעלת הערך הרב. אדם כזה יהפוך אם כן לשליט הטבעי של היקום. הוא יקבל סיוע מעולמות עליונים וכל פקודה שלו תקוים; חלומותיו ושאיפותיו יגיעו לרף הנעלה והמושלם ביותר

המקור בפרסית

و هر که حکمت بداند و بر سپاس و تقدیس نور الانوار مداومت نماید، او را خرّه کیانی بدهند و فرّ نورانی ببخشند، و بارقی الاهی او را کسوت هیبت و بهاء بپوشاند و رئیس طبیعی شود عالم را، و او را از عالم اعلا نصرت رسد و سخن او در عالم علوی مسموع باشد، و خواب و الهام او به کمال رسد.

— ‏

Hossein Ziai, "The book of radiance"

סוהרוורדי ופילוסופיית ההארה

לדידו של סיד חוסיין נסאר, מאחר ששייח' אישראק לא תורגם בימי הביניים לשפות מערביות, לאירופאים היה ידע מועט בלבד לגבי סוהרוורדי והפילוסופיה אותה הגה. הזרם אותו ייסד זוכה להתעלמות מצד חוקרים מאוחרים יותר אף כיום. שייח' אישראק ניסה להעמיד פרקספקטיבה חדשה לגבי שאלות פילוסופיות, למשל שאלת הקיום. יתרה מכך, הוא דרבן את הפילוסופים הפריפטטיים להתעמת אל מול שאלות חדשות ואף העניק חיים חדשים לכלל גוף הידע הפילוסופי שלאחר אבן סינא.

לפי ג'ון וולברידג', ביקורתו של סוהרוורדי את הפילוסופיה הפריפטטית, עשויה להיחשב כנקודת מפנה עבור ממשיכיו. סוהרוורדי ניסה לבקר את הפילוסופיה של אבן סינא באמצעות גישה חדשה. למרות שבתחילה סוהרוורדי היה אחד מחסידיה פורצי הדרך של הפילוסופיה הפריפטטית, מאוחר יותר הוא נהיה חסיד של הפלטוניזם לאחר שחווה חוויה מיסטית. בנוסף, הוא נתפס כמי שהחיה את חוכמתה העתיקה של פרס באמצעות פילוסופיית ההארה אותה גיבש. בין ההולכים בדרכו נמנים פילוסופים כורדים ופרסים נוספים, כגון שאהרזורי וקטב א-דין שיראזי , שניסו להמשיך את מורשתו של מורם. סוהרוודי הבחין בין שתי גישות במסגרת פילוסופיית ההארה אותה גיבש: האחת באמצעות דיון והשנייה באמצעות אינטואיציה.

סוהורוורדי בראייתם של חוקריו

ישנן גישות שונות ומנוגדות באשר לאופיה של פילוסופיית ההארה אותה פיתח סוהרוורדי. חלק מהחוקרים, למשל חוסיין זיאיי , מאמינים שההיבטים החשובים ביותר בהגותו הם הלוגיקה שעומדת מאחוריה וכן ביקורתו את המושגים המוגדרים לפי הפילוסופיה הפריפטטית. מן הצד השני, חוקרים, ביניהם מהדי חאירי יזדי וסיד ג'לאל א-דין אשתיאני, מאמינים שהגותו של סוהרוורדי נשארת במסגרת הפילוסופיה הפריפטטית, ממשיכתה של אבן סינא. מהדי אמין רזווי מעביר ביקורת על שתי קבוצות חוקרים אלו, בשל התעלמותן מהמימד המיסטי של כתביו של סוהרוורדי. כהמשך לכך, חוקרים כגון אנרי קורבין וסיד חוסין נסאר, רואים את סוהרוורדי כתאוסופיסט ומתמקדים במימד שנזכר לעיל, המצוי במסגרת יצירתו. בהסתכלה בפרספקטיבה אחרת, נדיה מפטוני , בחנה את כתביו של סוהרוורדי כדי לחשוף את אותם יסודות פילוסופיים המהווים דרך חיים. כפי שהיא מטעימה, העדיפות של הלוגיקה הפרקטית על פני הלוגיקה התאורטית, הדגש של האינטואיציה, האופן שבו ניתן להשיג מוות אפשרי באמצעות הפרקטיקה של הפילוסופיה, וכן היכולת של הפילוסופיה להציע דרכים אפשריות לריפוי של מחלות נפשיות, עשויים להיחשב בהחלט בתור האלמנטים העיקריים של הפילוסופיה כדרך חיים בחיבוריו האלגוריים של סוהרוורדי.

כתבים

סוהרוורדי הותיר לאחר מותו מעל 50 חיבורים, בפרסית ובערבית.

חיבורים בפרסית

• Partaw Nama ("Treatise on Illumination")
• Hayakal al-Nur al-Suhrawardi [Sohravardi, Shihaboddin Yahya] (1154–91) Hayakil al-nur ("The Temples of Light"), ed. M.A. Abu Rayyan, Cairo: al-Maktaba al-
• Tijariyyah al-Kubra, 1957. (The Persian version appears in oeuvres vol. III.)
• Alwah-i Imadi ("The tablets dedicated to Imad al-Din")
• Lughat-i Muran ("The language of Termites")
• Risalat al-Tayr ("The Treatise of the Bird")
• Safir-i Simurgh ("The Calling of the Simurgh")
• Ruzi ba Jama'at Sufiyaan ("A Day with the Community of Sufis")
• Fi Halat al-Tufulliyah ("On the State of Childhood")
• Awaz-i Par-i Jebrail ("The Chant of Gabriel's Wing")
• Aql-i Surkh ("The Red Intellect")
• Fi Haqiqat al-'Ishaq ("On the Reality of Love")
• Bustan al-Qolub ("The Garden of Hearts")

חיבורים בערבית

• Kitab al-talwihat
• Kitab al-moqawamat

• Kitab al-mashari' wa'l-motarahat, Arabic texts edited with introduction in French by H. Corbin, Tehran: Imperial Iranian Academy of Philosophy, and Paris:* Adrien* Maisonneuve, 1976; vol II: I. Le Livre de la Théosophie oriental

• (Kitab Hikmat al-ishraq) 2. Le Symbole de foi des philosophes. 3. Le Récit de l'Exil occidental, Arabic texts edited with introduction in French by H. Corbin, Tehran: Imperial Iranian Academy of Philosophy, and Paris: Adrien Maisonneuve, 1977; vol III: oeuvres en persan, Persian texts edited with introduction in Persian by S.H. Nasr, introduction in French by H. Corbin, Tehran: Imperial Iranian Academy of Philosophy, and Paris: Adrien Maisonneuve, 1977. (Only the metaphysics of the three texts in Vol. I were published.) Vol. III contains a Persian version of the Hayakil al-nur, ed. and trans. H. Corbin

• L'Archange empourpré: quinze traités et récits mystiques, Paris: Fayard, 1976, contains translations of most of the texts in vol. III of oeuvres philosophiques et* mystiques, plus four others. Corbin provides introductions to each treatise, and includes several extracts from commentaries on the texts. W.M. Thackston, Jr, The Mystical and Visionary Treatises of Shihabuddin Yahya Suhrawardi, London: Octagon Press, 1982, provides an English translation of most of the treatises in vol. III of oeuvres philosophiques et mystiques, which eschews all but the most basic annotation; it is therefore less useful than Corbin's translation from a philosophical point of view)

• Mantiq al-talwihat, ed. A.A. Fayyaz, Tehran: Tehran University Press, 1955. The logic of the Kitab al-talwihat (The Intimations)

• Kitab hikmat al-ishraq (The Philosophy of Illumination), trans H. Corbin, ed. and intro. C. Jambet, Le livre de la sagesse orientale: Kitab Hikmat al-Ishraq, Lagrasse: Verdier, 1986. (Corbin's translation of the Prologue and the Second Part (The Divine Lights), together with the introduction of Shams al-Din al-Shahrazuri and liberal extracts from the commentaries of Qutb al-Din al-Shirazi and Mulla Sadra. Published after Corbin's death, this copiously annotated translation gives to the reader without Arabic immediate access to al-Suhrawardi's illuminationist method and language)

תרגומים לאנגלית

• The Philosophy of Illumination: A New Critical Edition of the Text of Hikmat Al-Ishraq, edited by John Walbridge and Hossein Ziai, Provo, Brigham Young* University Press, 1999.

• The Shape of Light: Hayakal al-Nur, interpreted by Shaykh Tosun Bayrak al-Jerrahi al-Halveti, Fons Vitae, 1998.
• The Mystical & Visionary Treatises of Suhrawardi, Translated by W.M. Thackson, Jr., London, The Octagon Press, 1982.

מקורות

• Amin Razavi, M. (1997) Suhrawardi and the School of Illumination, Richmond: Curzon. (Clear and intelligent account of the main principles of his thought.)
• Corbin, H. (1971) En Islam iranien: aspects spirituels et philosophiques, vol. II: Sohrawardi et les Platoniciens de Perse, Paris: Gallimard. (Corbin devoted more of his time to the study of al-Suhrawardi than to any other figure, and this volume represents the essence of his research.)
• Jad Hatem Suhrawardî et Gibran, prophètes de la Terre astrale, Beyrouth, Albouraq, 2003
• Ha'iri Yazdi, M. (1992) The Principles of Epistemology in Islamic Philosophy: Knowledge by Presence, Albany, NY: State University of New York Press. (An original work on epistemology by a contemporary Iranian philosopher drawing critical comparisons between certain Islamic and Western philosophers; incorporates the best exposition in a Western language of al-Suhrawardi's theory of knowledge.)
• Nasr, S.H. (1983) Shihab al-Din Suhrawardi Maqtul, in M.M. Sharif (ed.) A History of Muslim Philosophy, vol. I, Wiesbaden: Otto Harrassowitz, 1963; repr. Karachi, no date. (Still one of the best short introductions to al-Suhrawardi, particularly useful on the cosmology.)
• al-Shahrazuri, Shams al-Din (c. 1288) Sharh hikmat al-ishraq (Commentary on the Philosophy of Illumination), ed. H. Ziai, Tehran: Institute for Cultural Studies and Research, 1993. (Critical edition of the 13th-century original; Arabic text only, but a useful short introduction in English.)
• Walbridge, John (1999) The Leaven of the Ancients: Suhrawardi and the Heritage of the Greeks, Albany, New York: State University of New York Press.
• Ziai, H. (1990) Knowledge and Illumination: a Study of Suhrawardi's Hikmat al-ishraq, Atlanta, GA: Scholars Press. (A pioneering study of al-Suhrawardi's logic and epistemology, particularly his criticism of the peripatetic theory of definition; unfortunately this work suffers from sloppy production.)
• Ziai, H. (1996a) Shihab al-Din Suhrawardi: Founder of the Illuminationist School, in S.H. Nasr and O. Leaman (eds) History of Islamic Philosophy, London: Routledge, 434-64. (Biography of al-Suhrawardi.)
• Ziai, H. (1996b) The Illuminationist Tradition, in S.H. Nasr and O. Leaman (eds) History of Islamic Philosophy, London: Routledge, 465-96. (General description of the Illuminationist tradition.)

קישורים חיצוניים

• The Shape of Light Translation of the Hayakal al-Nur, at archive.org.
• Roxanne Marcotte. "Suhrawardi". In Zalta, Edward N. (ed.). Stanford Encyclopedia of Philosophy.
• Biography at muslimphilosophy.com