באטן
בַּאטִן (בערבית: باطن) הוא מושג אסלאמי, אשר משמעותו המילולית היא "פנימי", ומתורגם לעיתים גם כ"נסתר".
הבאטן הוא ההפך מהט'אהר, שמשמעותו "חיצוני" ולעיתים מתורגם גם כ"נגלה"[1].
המוסלמים מאמינים שלכל אינדיבידואל יש עולם פנימי, אשר מקושר לעולם הנשמות הנסתר, והוא למעשה פנימיותו הרוחנית של האדם.
כך, לפי התפיסה האסלאמית, כאשר האלמנט הפנימי הנ"ל מטוהר באורו של אללה, האדם מתקדם בדרכו הרוחנית ומתפתח[2].
במשמעותו הרחבה יותר של המושג, הכוונה היא לא רק לעולמו הפנימי והנסתר של האדם, אלא בכלל לכל העולם הנסתר, כפי שתופסים אותו המוסלמים.
לעיתים קרובות, נקשר המושג הזה גם לכוונתו של המאמין בעת מעשיו ועת הפולחן: המעשה או הפולחן הם הצד החיצוני, בעוד שהכוונה היא הצד הפנימי, ושניהם מרכיבים ביחד את הפעולה[3].
בנוגע לקוראן, מתאר המושג הזה את משמעותו הנסתרת, הפילוסופית, המיסטית, בעוד שהט'אהר מתאר את המשמעות הנגלית והברורה[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Intellectual traditions in Islam, London: I.B. Tauris in association with the Institute of Ismaili Studies, 2000
- ^ Gleave, R. (Robert),, Islam and Literalism : Literal Meaning and Interpretation in Islamic Legal Theory., Edinburgh: Edinburgh University Press, 2012
- ^ Ramadan, Tariq., In the footsteps of the prophet : lessons from the life of Muhammad, New York, NY: Oxford University Press, 2007
- ^ Poetry and mysticism in Islam : the heritage of Rūmī, New York: Cambridge University Press, 1994
