שיבה (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התזכרי ליל אביב?
מאת רחל המשוררת

סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ (מגילת קהלת, פרק א', פסוק ו')

וְגַם אִם רוּחִי הִתְעַנִי רַבּוֹת,
וְגַם אִם הִרְחַקְתִּי לָנוּד.
חָזַרְתִּי אֵלַיִךְ – אֶל אֶרֶץ-אָבוֹת
אֶל בֵּית-מְכוֹרָה הֶחָמוּד.

וְטוֹב לִי לָחוּשׁ יוֹרֵד בִּדְמָמָה,
בְּאֹפֶל עֶרֶב כָּחֹל,
מַרְגּוֹעַ זֶה שֶׁכֹּה יִכְמַהּ
כֹּה יִכְמַהּ הַלֵּב הַפְּתַלְתֹּל.

הַלֵּב הַפְּתַלְתֹּל – נֶאֱמָן וּמוֹעֵל,
תָּאֵב לְהַמְרִיא וּמָט.
וְטוֹב כִּי בַּחֶדֶר הַזֶּה הָאָפֵל
לֹא תַּבְחִין לוֹ בְּכִיָּתִי בַּלָּט.

המשוררת רחל בלובשטיין-סלע

שִׁיבָה הוא אחת מארבע הטיוטות שכתבה רחל המשוררת.

מבנה השיר ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר משולב בחריזה והוא בנוי מפתיח ושלושה בתים.

כפי שנהגה רחל בעוד משיריה, היא פותחת את השיר בציטוט מהתנ"ך. בשיר היא מוצאת לומר כי אף על פי שהלב עושה טעויות רבות, האדם יחזור בתשובה. רחל אומרת שטוב לה כשמצב רוחה נרגע בחושך. הלב מחפש ורוצה להיות רגוע. הלב הוא הפכפך. פעם אחת הוא מקשיב לרעיון ופעם אחרת הוא בוגד. פעם הוא רוצה להמריא ופעם אחרת הוא רוצה ליפול. תחושתה היא כי טוב לה לשהות בחדר אפל, שבו אף אחד לא ישים לב לבכי השקט שלה. בסופו של דבר, היא מבינה כי הלב ההפכפך שלה לא נדיר.

את השם "שִׁיבָה" בחרה רחל משום שלטעמה אחרי שהלב עושה טעות, האדם יישוב למצב הקודם לו. המשוררת בחרה דווקא לקשר את הפסוק ממגילת קהלת כי כמו שהלב הוא הפכפך וחוזר על עצמו, כך גם הרוח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]