כנרת (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כנרת
שיר
יצא לאור 1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה זמר עברי
שפה עברית
כתיבה רחל המשוררת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כנרת הוא שירה של רחל המשוררת, אשר חובר בתל אביב בשנת תרפ"ז 1927.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.

שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת,
סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב,
שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת
מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו.
 

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַךְּ
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם,
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק,
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם.

גַּם כִּי אִוָּרֵש וַאֲהַלֵּךְ שְׁחוֹחַ,
וְהָיָה הַלֵּב לְמַשּׁוּאוֹת זָרִים –
הַאוּכַל לִבְגֹּד בָּךְ, הַאוּכַל לִשְׁכֹּחַ
חֶסֶד נְעוּרִים?

אודות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מתאר את הנופים הנשקפים מחוות כנרת וקבוצת דגניה א', בהם חיה ועבדה רחל המשוררת בתקופת העלייה השנייה. הוא נכתב מתוך הִזכרוּת וגעגועים, כשני עשורים לאחר שאירעו החוויות המתוארות בו.
בממד הנופי המספר את חוויות העבר, המשוררת סוקרת שפע של צורות; עצמי הנוף זוכים להאנשה בטווח גילים רחב לעצמים הנצפים: להר חרמון הלבן, המכונה "סבא" בשל צבען של שערות שיבה (וגם מפני שבשפה הערבית הר החרמון נקרא جبل الشيخ כלומר הר הזקן), מיוחסת בדידות, אולי בשל המרחק היחסי מדגניה ובשל גובהו הבולט בסביבה הנופית, ואילו עץ הדקל, שצורת כפותיו הסתורות נראית כבלורית פרועה, מדומה ל"תינוק" ו"שובב", הנמצא בקרבת האני המשורר המסוגלת לדמיין אותו "משכשך" את "רגליו" באגם הכנרת הסמוך; נוסף להם מוזכר הכֶּרַכְּ, אחד משמותיו הקדומים של תל בית ירח הסמוך לדגניה. המשוררת מציינת שלל צבעים בנוף הנפרש לעיניה: אדום לכלנית; צהוב, סגול ולבן, הם צבעיו האפשריים של הכרכום; ירוק לירק; תכלת לשמים.
לעומת זאת בממד הנפש הפנימי, העוסק בהווה, מתארת המשוררת דאגות מבואם של עוני וכפיפות ("שחוח"), מציאותי ומטאפורי, אשר יהוו מבחן לאהבתה ולנאמנותה לנופי הכנרת ולמעשה לנאמנותה אל עצמיותה שלה. בנוסף מתוארים חששות שמא תשכיח התקשרות לנופים מרשימים אחרים, המכונים: "משואות זרים", את נופי הכנרת. אבל הדאגות והחששות נדחים מפני הידיעה הפנימית שלא ישכחו הנופים ולא תינטש חווית הנעורים.

השיר נעשה אהוד ביישוב החדש ובחברה הישראלית לאחר הקמת המדינה. הוא הולחן על ידי המשוררת והמלחינה נעמי שמר, וזכה לביצועים רבים במאה ה-20 והמאה ה-21.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט כנרת, באתר ויקיטקסט