אם צו הגורל...

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אם צו הגורל...
שיר
סוגה זמר עברי
שפה עברית
כתיבה רחל המשוררת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המשוררת רחל בלובשטיין-סלע

אִם צַו הַגּוֹרָל... הוא שיר מאת המשוררת רחל, אשר נכתב בתרפ"ח ופורסם בינואר 1928 בעיתון "דבר". המשוררת תיארה בו את געגועיה אל הכנרת ואל המתיישבים בקבוצת כנרת ודגניה א', ובקשה במפורש כי לאחר מותה, תטמן בבית קברות ליד הכנרת.[1] השיר הולחן על ידי נחום היימן, והושר על ידי הזמרת חוה אלברשטיין.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אִם צַו הַגּוֹרָל
לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ –
תִּתְּנִינִי, כִּנֶּרֶת,
לָנוּחַ בְּבֵית-קִבְרוֹתַיִךְ.

אֵין דְּמִי-חִדָּלוֹן
בָּעֶצֶב שֶׁלּוֹ הָרוֹגֵעַ,
וְשִׁיר-עֲבוֹדָה
מֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ בּוֹקֵעַ.

וְזֵכֶר שׁוֹכְנָיו
עוֹדֶנּוּ אָרוּג בַּמַּסֶּכֶת,
וְעֵץ מַצֵּבָה
מִמַּעַל כְּיָד מְבָרֶכֶת.

אִם צַו הַגּוֹרָל
לִחְיוֹת רְחוֹקָה מִגְּבוּלַיִךְ –
אָבוֹאָה, כִּנֶּרֶת,
לָנוּחַ בְּבֵית-קִבְרוֹתַיִךְ!

פרקי השיר ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת העלייה השנייה עלתה רחל לארץ ישראל, ולאחר שהתגוררה במושבה רחובות, בחרה לעבוד בחקלאות בחוות העלמות ליד קבוצת כנרת, בניהולה של חנה מייזל. באותן שנים הכירה את חברי כנרת וחברי הקבוצה השכנה, דגניה א', בהם הוגי הדעת והמנהיגים: אהרן דוד גורדון, ברל כצנלסון וזלמן רובשוב (שזר), עמהם עמדה בקשרי הערכה ורעות, וכן הכירה את חברי הקבוצות, בהם: בנציון ישראלי, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג, צבי יהודה, יוסף בוסל, שרה מלכין, ויוסף ברץ. חברי הקבוצות ראו את יישוביהן כחיל חלוץ לתנועת התיישבות חקלאית גדולה בארץ ישראל, ברוח רעיונות הציונות והסוציאליזם, והעלו על נס את ערכי העבודה, ההקרבה ליעדי האומה, והקמת קהילות שוחרות יצירה ושלום.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שהתה רחל באירופה וחלתה בשחפת. בשנת 1920, לאחר חזרתה לארץ ישראל, הצטרפה לקבוצת דגניה א' ועבדה בחינוך ותרבות. אולם מחלתה שהייתה מדבקת ומוגבלותה הגופנית, גרמה להוצאתה מהקבוצה. בעקבות זאת נאלצה רחל לעבור להתגורר בתל אביב. היא נפטרה ממחלתה בשנת 1931. בעשור האחרון לחייה, שבו הלך והתדרדר מצבה הגופני, יצרה שירים רבים ותרגומים ליצירות משוררים רוסים.

רחל ביטאה בשיר את געגועיה לכנרת המקום, עם געגועיה לאישים הנערצים והאהובים שהכירה, עם געגועיה אל תקופה שחיה ועבדה בחוות העלמות, ועמם את כאבה הרב על שנבצר ממנה לשוב ולחזור אליהם. השיר המחורז כולל ארבעה בתים). בבית הראשון פונה הדוברת, המייצגת את רצונה של המשוררת במציאות, כביכול אל הכנרת אהובת לבה, בבקשה שתסייע או שתאפשר לה – וזאת במילים: "תִּתְּנִינִי, כִּנֶּרֶת", להיטמן בסמוך אליה, לאחר מותה; הגם שעתה בעודה בחיים, קבע "הגורל" את הימצאותה רחוק מהכנרת. הפניה אל הכנרת, היא מטפורית, ומייצגת פנייה אל הטבע והאל, או אל בני האדם, חבריה של רחל החיים בסמוך לכנרת. בבית השני והשלישי מזכירה הדוברת בלשון שירית תמציתית ומקודדת, חוויות, מושגים וזיכרונות המקום, התקופה ובני האדם האהובים, בסביבות קבוצת כנרת ודגניה א', באזור שפך הכנרת אל הירדן בתקופת העלייה השנייה, בהם: "שיר-עֲבוֹדָה", ו" עֵץ מַצֵּבָה". הבית הרביעי חוזר על רוב מילות הבית הראשון; שוב מפצירה הדוברת ב"כנרת" שתפצה אותה על הריחוק שגזר "הגורל", במנוחתה לעולמים בקרבתה, אולם הפעם פחתה נימת הבקשה והתחזקה הדרישה לקרבה מחודשת והתאחדות, בין הדוברת לבין "כנרת" – המייצגת חזון, רעות ותקווה לעתיד לאומי יוצר, שתתממש לבסוף, לפי רצון הדוברת ותכנונה, גם אם לאחר החיים עלי אדמות – וזאת במילים: "אָבוֹאָה, כִּנֶּרֶת" ובסימן הקריאה שנוסף בסיומו.

מצבת קברה של רחל המשוררת בבית הקברות של קבוצת כנרת

מלבד היותו שיר געגועים אישי ולאומי, גלומה בו צוואתה של רחל להיטמן בבית קברות בסמוך לכנרת. חבריה של רחל דאגו כי צוואתה זו תתמלא לאחר פטירתה, כשלוש שנים לאחר שהשיר נכתב.

השיר בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט אם צו הגורל..., באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ ראו: על בקשתה, באתר זמרשת