שיגעון הצבעונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצבעוני "סמפר אוגוסטוס" שנמכר במחיר עתק
מדד מחירי הצבעונים 1636-37‏[1]

שיגעון הצבעוניםהולנדית: Tulpenmanie) הייתה תקופה בתור הזהב של הולנד בתחילת המאה ה-17, במהלכה חלה גאות מתגברת במסחר בפקעות הצבעוני, שהגיע לראשונה להולנד. הבועה הכלכלית גברה עקב מסחר ממניעים ספקולטיביים, וכעבור כשש שנים התפוצצה. בשיא שיגעון הצבעונים, בפברואר 1637, מחירם של פריטים מסוימים היה יותר מ-10 פעמים ההכנסה השנתית של בעל מלאכה מיומן.

שיגעון הצבעונים נחשב לבועה הספקולטיבית (או הבועה הכלכלית) הראשונה, ולעתים משתמשים כלכלנים ופעילי שוק ההון במושג "שיגעון הצבעונים" (Tulipmania) בתור דוגמה לבועה כלכלית. עבודות מחקר בנושא‏[2] מעידות כי השימוש במילה "שיגעון" אינו מבוסס.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגעת הצבעוני לאירופה מיוחסת בדרך כלל לאוגייר דה ביזבק, שגרירו של פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שנשלח אל הסולטאן העות'מאני, ושב עם הפקעות והזרעים הראשונים של הצבעונים שנשלחו מן האימפריה העות'מאנית אל וינה בשנת 1554. הצבעונים הופצו במהרה מווינה אל אאוגסבורג, אל אנטוורפן ואל אמסטרדם. הפופולריות והטיפוח שלהם ברפובליקה ההולנדית צברה תאוצה בשנת 1593 ככל הנראה, לאחר שהבוטנאי הפלמי קארולוס קלוסיוס (Carolus Clusius) חקר באוניברסיטת ליידן את הצבעונים. הוא נטע מספר מינים של צבעונים ומצא שהם מסוגלים לסבול את תנאי השטח הקשים של ארצות השפלה, זמן קצר לאחר מכן הצבעונים החלו לצבור פופולריות.

הבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל עליית הביקוש ואי ההתאמה של ההיצע, מחירו של הצבעוני הכפיל עצמו מדי שנה. רבים מהשכבות העניות שאפו גם הם ליהנות ממגמת עליית המחירים ולצבור רווחי הון. מכירה וקנייה פומבית של הפרחים ופקעותיהם התנהלו בפונדקים המפוקפקים של אמסטרדם, הארלם וערים אחרות. המסחר התנהל לרוב בצבעונים מסוג ב' שאכן לא מצאו ביקוש רב אצל השכבה האצילה, ובשל כך היה מחירם נמוך בהרבה. הסחר התנהל לרוב בחוזים עתידיים על פרחים - אנשים סחרו בזכויות על פרחים שעדיין לא פרחו. התשלום לא בוצע מיידית אלא נבנה על הלוואות. כך סוחר שקנה חוזים עתידיים על פרחים ומכר אותם למחרת במחיר יותר גבוה, לא שילם עליהם ולא קיבל עליהם כלום. רק מחירם המשיך לעלות לשיאים חדשים.

השיגעון הגיע לסופו בחורף של שנת 1637, כאשר הזכויות על צבעונים מסוימים לא מצאו קונה באחד בפונדקי העיר הארלם. הידיעה המרעישה התפשטה לשאר הערים של הפרובינציות הפלמיות, ומחירם של הצבעונים מסוג ב' נמחק כלא היה. הבועה התנפצה והותירה את המשקיעים ללא כלום. ארמון הקלפים שנבנה על מתן הלוואות קרס, וכל השותפים פשטו רגל.

הסברים חלופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרופסור האמריקאי פיטר גארבר טוען שאין לקרוא לאירוע זה "בועה", וזאת מכמה סיבות:

הצבעונים שבאמת נמכרו במחירי שיא, כגון הצבעוני "סמפר אוגוסטוס", היו בעלי היצע נמוך במיוחד משום שהם היו מוצרים בתחילת דרכם בשוק ההולנדי. תמחור מוצרים במחיר גבוה בשלב השקתם, ולאחר מכן הפחתת המחיר עם חדירתם לשוק, מקובל גם בימינו. לדוגמה, מחירו של גאדג'ט אלקטרוני יורד בצורה משמעותית לאחר שהוא חודר לשוק, ועם זאת אין לקרוא "משוגעים" לקונים טלפון סלולרי משודרג.

עוד טוען גארבר שהסחר השתולל לרוב בשולי החברה ההולנדית. מחירם של הצבעונים אמנם זינק לשיאים חדשים בכל ערב מסחר, אך הסיכון היה ידוע לשותפים שסחרו בהימור. כל מי שמשחק בלוטו יוצא מההנחה שהוא עלול להפסיד, למרות זאת תעשיית ההימורים הזאת מגלגלת מיליונים (אם לא יותר), ואין זה משפיע על המצב הכלכלי של המדינה. לפי גארבר, יכול להיות שהמסחר השתולל בשל מגפת הדבר שהייתה אז בשיאה. חסרי תקווה לחיות, שיחקו ההולנדים משחק שתייה שבו הם קנו ומכרו צבעונים בהגזמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (באנגלית) (Earl A. Thompson, "The tulipmania: Fact or artifact?" (2007
  2. ^ פיטר גארבר: "Who put the mania in tulipmania?"