שידור דיגיטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שידורים של טלוויזיה דיגיטלית ברחבי העולם. מדינות שלא החלו במעבר לשידור דיגיטלי מופיעות באדום. מדינות שהחלו אך לא סיימו את תהליך המעבר לדיגיטלי מופיעות בצהוב. ומדינות שסיימו את המעבר לשידור דיגיטלי והפסיקו את שידורי הטלוויזיה האנלוגיים מסומנות בירוק.

שידור דיגיטלי הוא השימוש באותות ספרתיים כחלק מטכנולוגיית השידור של הרדיו והטלוויזיה. השידור הדיגיטלי מתקדם בהשוואה לשיטות השידור האנלוגיות. בשיטות השידור הדיגיטליות, רכיבי הקול ורכיבי התמונה מועברים באופן דיגיטלי (האותות מתורגמים לרצף של סיביות), ולרוב מתווספים אליהם גם נתונים נוספים כגון לוח משדרים, כתוביות ותרגום, ופירוט אודות התוכן המשודר.

יתרון שיטת השידור הדיגיטלי (השוואה לשידור האנלוגי):

  1. תאימות למחשבים, אינטרנט
  2. איכות קול ותמונה גבוהים במיוחד.
  3. רזולוציית תמונה גבוהה (למשל HDTV) תוך תפיסת רוחב סרט מצומצם.
  4. יכולות אינטראקטיביות, שנקראות ITV ‏(interactive television) הטלוויזיה האינטראקטיבית באמצעות הלוויין ואו הכבלים.
  5. הפחתה בהספק השידור, והוזלה בעלותו.

שידור דיגיטלי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת בזק שידרה רדיו דיגיטלי בשיטת DAB[1] כניסוי משנות התשעים ועד 2007.

yes הטלוויזיה בלוויין משדרת טלוויזיה דיגיטלית.

חברת הטלוויזיה בכבלים, HOT החלה לשדר בתקן דיגיטלי בשנת 2001. השידור האנלוגי הופסק כליל בשנת 2014.

החל מאוגוסט 2009, מופעל בישראל שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי של מספר ערוצי טלוויזיה - עידן+. השידור האנלוגי הופסק בשנת 2011. הערוצים הישראליים שמופצים חינם דרך הלוויין עמוס מועברים גם-כן באופן דיגיטלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מצגת באתר משרד התקשורת
Telecom-icon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.