עידן+

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הסמל של עידן+

עידן+ (ראשי תיבות: ערוצים ישראליים דיגיטליים נגישים) הוא מערך שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי (DTT) הפועל בישראל. קליטת השידורים מצריכה אנטנה וממיר דיגיטלי, או מקלט טלוויזיה המותאם לשיטת השידור הדיגיטלית. השידורים מופעלים על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ומופצים לקליטה בחינם בכל מדינת ישראל.

השידורים מלווים בכתוביות סמויות, לוח שידורים אלקטרוני ורדיו.

עידן+ החליף את שידורי הטלוויזיה האנלוגיים, ומהווה חלופה חינמית מצומצמת לטלוויזיה בכבלים ובלוויין. תכניות להרחבה משמעותית של ערוצי השידור יצרו ציפייה לתחרות בספקי הטלוויזיה בתשלום, אך אלה לא יצאו אל הפועל,[1] או כשלו בשל מיעוט צופים ותמחור לא הולם של דמי ההפצה.

ערוצי תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבב 1 (DVB-T)

  1. כאן 11
  2. כאן חינוכית
  3. קשת 12
  4. רשת 13
  5. (ריק)
  6. ערוץ הכנסת

מרבב 2 (DVB-T2)

תחנות רדיו בשני המרבבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממיר DVB-T נייח, ולצידו אנטנת מונופול פנימית, הניצבת לקליטת קיטוב אנכי

במערך שני מרבבים המשדרים בתדרים נפרדים. הראשון בשיטת DVB-T והשני בתקן מתקדם DVB-T2, הווידאו דחוס בשיטת H.264, והאודיו בשיטת HE-ACC v2. השידור מבוצע באפיקים ברוחב 8 מגה-הרץ בקיטוב אופקי.[2]

עשרות המשדרים בישראל פועלים בשלוש רשתות חד-תדריות (SFN) עבור כל מרבב: הראשונה מהשרון צפונה; השנייה בין השרון לנגב הצפוני; והשלישית בדרום הנגב וחולקת תדרים עם הרשת הצפונית.[3]

באזורים רבים בישראל לא ניתן להסתפק באנטנה פנימית פסיבית לקליטת השידורים, ויש להשתמש באנטנה אקטיבית או חיצונית. שידורי עידן+ מופרעים לעיתים בערבי הקיץ בשל תיעול טרופוספרי, הנגרם מקיום שכבת אינוורסיה, ונושא שידורים דיגיטליים ממדינות שכנות.[4]

מרבב 1 (DVB-T)

גודל התמרת פורייה 8k, אפנון 16-QAM, קצב קוד 2/3 ורווח ביטחון 1/4.

  • אפיק 26 UHF‏ (תדר מרכזי 514 מגה-הרץ) במרכז הארץ והנגב
  • אפיק 29 UHF‏ (538 מה"צ) בצפון הארץ ובדרום הנגב

מרבב 2 (DVB-T2)

פורייה 32k - מורחב, 64-QAM מסובב (QPSK לרדיו), קצב 3/4, רווח 1/16, PP4

  • אפיק 28 UHF‏ (530 מה"צ) במרכז הארץ והנגב
  • אפיק 32 UHF‏ (562 מה"צ) בצפון הארץ ובדרום הנגב

לרשות השנייה מרבב שלישי, אשר עדיין איננו בשימוש. הוקצו לו אפיקים 27 במרכז הארץ והנגב, ו-33 בצפון הארץ ודרום הנגב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם הקמת המערך שודרו בישראל הערוץ הראשון וערוץ 2 בשיטה הקרקעית-אנלוגית. השידורים תפסו עשרות אפיקים בתחום UHF, וכמה בתחום VHF.

בנובמבר 2004 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה מספר 2189 על הקמת צוות בין-משרדי שיבחן את הצורך בשידורים דיגיטליים עבור הערוצים הציבוריים הפתוחים. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק, שמאפשר שידורי DTT. חוק זה מסמיך את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף האחראי על שידורים אלה בישראל. הכוונה להגיע לתשתית ארצית של תחנות ממסר, המכסה כ-85% מהבתים עם מקלט ביתי ולכ-98% כיסוי לבעלי אנטנה חיצונית. על פי התיקון לחוק, השידורים האנלוגיים של ערוצים אלה יופסקו לאחר 18 חודשים מתחילת שידור ה-DTT.

שתי מטרות עיקריות למעבר לשידורים דיגיטליים:

  1. חיסכון בהוצאות השידור. השידור האנלוגי דרש כ-60 תחנות ממסר ברחבי ישראל לקבלת קליטה סבירה, בעוד שלשידור הדיגיטלי נדרשות כ-15 תחנות בלבד. כמו כן, עלות התחזוקה השנתית הממוצעת של תחנות הממסר האנלוגי יקרה יותר מעלות התחזוקה השנתית הממוצעת של תחנות ממסר דיגיטלי.
  2. מתן אפשרות לקליטת שידורי טלוויזיה בחינם, למי שמעוניין במספר מצומצם של ערוצים ציבוריים - מבלי שיצטרך לשלם לספקיות הטלוויזיה הרב ערוצית HOT או yes.

להקמת התשתית נבחרה חברת תומסון ברודקסט הצרפתית. שידורי טרום-בטא החלו ביוני 2009 מתחנת איתנים.[5] שידורי בטא החלו ב-2 באוגוסט 2009. הערוצים שעלו למערך בראשיתו היו ערוץ 10, ערוץ הכנסת, ערוץ 33 ושני הערוצים האנלוגיים.

במסגרת המעבר לטלוויזיה דיגיטלית כחלק מעידן+, נסגרו השידורים האנלוגיים בכל רחבי ישראל בהדרגה, החל מ-30 במרץ 2011 ועד לחודש יוני 2011,[6] 45 שנה מאז שהחלו. המדינה סבסדה חצי מעלות הממיר והאנטנה עבור משפחות עניות.[7][8]

הרחבה הדרגתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 במרץ 2012 התקבל בכנסת "חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות" המסדיר את הנושא. במאי 2012 חוקק חוק להרחבת השידורים על-גבי עידן+; בעקבותיו נוסף ערוץ חינוכית 23. נתוני משרד התקשורת ל-2012 הראו כי 500,000 משפחות (כ-22%) השתמשו בשירות.[9]

במרץ 2013 נחתם חוזה עם חברת תומסון להרחבת תשתית השידור בשני מרבבים חדשים ועשרות משדרים נוספים, ומתן תמיכה טכנית לשלוש שנים.

בדצמבר 2014 הושק שירות הטלוויזיה הפרטי סלקום tv, אשר קולט גם את שידורי עידן+, ומתבסס בחלקו על התשתית הציבורית.

מאז 30 באפריל 2015 סבלו אזורים שלמים בגוש דן מאי-קליטה של השידורים. הסיבה היא החלשת עוצמת השידור מגבעת קוזלובסקי בגבעתיים, בעקבות הוראת המשרד להגנת הסביבה. בפברואר 2016 דווח כי המשדר חזר לפעילות מלאה.[10]

באוגוסט 2015 החל ניסוי שידור דרך המרבב השני בתקן DVB-T2 ובתדרי שידור נפרדים. הניסוי כלל שידור שמע דולבי דיגיטל 5.1, ואת הערוץ הראשון באיכות HD. בפברואר 2017 החל ניסוי שידור של ארבעה ערוציים ייעודיים בנוסף אליו: ערוץ 24, ערוץ 20, ערוץ 9 והלא TV.[11] ערוץ 9 והלא TV בחרו שלא להמשיך בשידורי קבע, המחייבים תשלום דמי הפצה.

בחודש אוקטובר 2017, הודיעה הרשות השנייה שלמרות הצהרותיהן, בעלות הרישיון לערוצים המסחריים בחרו שלא להעביר שידורי HD בעידן+, כדי להימנע מעלויות המרבב השני. הרשות החליטה לפטור אותן מחובה זו בינתיים.[12] בנובמבר ועדת הכלכלה של הכנסת דנה בנושא.[13]

ב-1 בנובמבר, בעקבות פיצול ערוץ 2, נוספו הערוצים קשת 12 ורשת 13 אל המערך במקומו. עקב מחסור ברוחב פס הועבר ערוץ 33 למרבב השני. ערוץ כאן 11 באיכות HD החל לשדר במרבב 2. סידור ברירת המחדל של הערוצים שוּנה, כדי להימנע ממתן הספרה 2 לאחד הערוצים המסחריים.

במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשע"ח, הופעל ערוץ לשידור שמות הנופלים במרבב 2. ביולי 2018 שודר במרבב 2 ערוץ מכאן 33 באיכות HD, במקום ניסוי השמע, לכבוד גביע העולם בכדורגל.

נסיון הפרטה וצמצום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק ההסדרים 2017–2018, נתנה הכנסת את האפשרות והביעה כוונה להפריט את המערך, תוך שמירה על חבילת בסיס חינמית לציבור. במרץ 2018 פרסם משרד האוצר מכרז להפרטת עידן+.[14] בנובמבר הסתיים המכרז.[15] על-אף התעניינות מצד חברות תקשורת, נכון לשנת 2019 אין רוכש למערך.

ב-16 בינואר 2019 התמזגו הערוצים עשר ורשת 13. השידור באפיק החמישי הוחלף בשקופית מטעם הרשות השנייה.

בסוף אפריל הופסקה העברת ערוץ 24 לבקשת בעלי הערוץ החדשים.[16]. ביוני הוסרו תחנות הרדיו של דוד בן בסט: רדיו לב המדינה, רדיוס 100FM ופרוויה רדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מירב קריסטל, הממיר הדיגיטלי יורחב ל-18 ערוצים ללא דמי מנוי, באתר ynet, 5 ביוני 2011
  2. ^ מפרט טכני באתר הרשות השנייה
  3. ^ מפת משדרים ארצית באתר הרשות השנייה
  4. ^ עידן+ - השפעות אקלימיות על השידורים בחודשי הקיץ, באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
  5. ^ תמונות ממתקן איתנים, המראות את הציוד הדיגיטלי והאנלוגי
  6. ^ רועי ברק, ‏כיבוי סופי: הופסקו שידורי המשדר האנלוגי בטלוויזיה, באתר גלובס, 15 ביוני 2011
  7. ^ מירב קריסטל, הוגדל סבסוד ממיר חמשת הערוצים ל-225 שקל, באתר ynet, 3 באוגוסט 2010
  8. ^ מי מסוגל לקבל עזרה מהמדינה ברכישת ממיר דיגיטלי?, באתר nrg
  9. ^ מצגת שהוצגה בישיבת הממשלה על ידי שר התקשורת מר משה כחלון לסיכום הקדנציה, שקף 11, 30 בדצמבר 2012, באתר משרד התקשורת
  10. ^ המשדר בגבעתיים שב לפעילות מלאה, 17 בפברואר 2016, באתר idanplus.tv
  11. ^ מירב קריסטל, ערוצים חדשים בשירותי עידן פלוס, באתר ynet, 26 בפברואר 2017
  12. ^ יונתן כיתאין, ‏לקראת הפיצול: קשת, רשת וערוץ 10 במלחמה מי יפסיד פחות, באתר גלובס, 19 באוקטובר 2017
  13. ^ יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ כבל בהתקפה על המדינה שלא משדרגת את עידן פלוס ל-HD: זאת התנהגות מחוצפת – אי אפשר גם לדבר על תחרות וגם לבלום אותה
  14. ^ נתי טוקר, עידן פלוס עובר לידיים פרטיות: אילו ערוצים ישדר ומי יתמודד על הפעלתו?, באתר TheMarker‏, 27 במרץ 2018
  15. ^ פרטי המרכז באתר מנהל הרכש הממשלתי
  16. ^ מירב קריסטל, ערוץ 24 ירד מעידן פלוס במפתיע, באתר ynet, 2 במאי 2019