שייר הייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שייר הייטאנגלית: Shere Hite; נולדה ב-2 בנובמבר 1942) היא מחנכת מינית ופמיניסטית[1] אמריקאית ממוצא גרמני[2]. עבודתה כסקסולוגית התמקדה בעיקר במיניות נשית. הייט התבססה על מחקרים ביולוגיים בנושא מין של מאסטרס וג'ונסון ואלפרד קינסי. עבודותיה מתכתבות פוליטית, תאורטית ופסיכולוגית עם התנועה הפמיניסטית של שנות ה-70 של המאה ה-20. מ"דוח הייט: מחקר על מיניות האישה" נמכרו יותר מ-50 מיליון עותקים[3].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייט נולדה כשירלי דיאנה גרגורי בסנט ג'וזף, מיזורי, לפול ושירלי הרט גרגורי (Shirley Hurt). מאוחר יותר, היא בחרה לשאת את שם המשפחה של אביה החורג, ריימונד הייט[4].[1] הייט סיימה תואר שני בהיסטוריה, באוניברסיטת פלורידה ב-1967. לאחר מכן היא עברה לניו-יורק, התקבלה ללימודי דוקטורט  באוניברסיטת קולומביה בהיסטוריה חברתית, אך לא השלימה את הלימודים. בזמן לימודיה באוניברסיטה, היא דגמנה בפרסומת פרובוקטיבית למכונת כתיבה על מנת לשלם את שכר הלימוד אבל כאשר קראה את הכיתוב במודעה "המכונה כל כך חכמה, שהיא [הכתבנית] לא חייבת להיות", הצטרפה למחאה הפמיניסטית כנגד הפרסומת שהיא הופיעה בה[3].

הייט מלמדת באוניברסיטת ניהון (טוקיו, יפן), ב-Chongqing University בסין, ו-Maimonides University מיאמי ביץ', פלורידה, ארצות הברית.

ב-1985 נישאה לפסנתרן הגרמני פרידריך הוריקי (Friedrich Höricke), הצעיר ממנה ב-19 שנים. הזוג התגרש בשנת 1999 מבלי שנולדו לו ילדים.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייט חוקרת כיצד נשים מתייחסות לחוויה המיניות שלהן ולמשמעות שהן נותנות לה. הייט ביקשה מ-3,000 נשים[5] לדווח על פעילותן המינית - יחסי מין עם אדם נוסף או אוננות. המחקר כולל ציטוטים ותיאורים של נשים על החוויות המיניות שלהן. מחקרה הוביל למסקנה כי כי 70% מהנשים לא חוות אורגזמות נרתיקיות בזמן יחסי מין אבל מסוגלות להגיע לאורגזמה בקלות יחסית באמצעות אוננות או גירויים ישירים של הדגדגן[6]. הייט מבקרת את מאסטרס וג'ונסון על שילוב של תפיסות תרבותיות רווחות בנושא התנהגות מינית במחקר שלהם, מבלי לבחון אותם באור ביקורתי. לדוגמה, ההנחה הרווחת, שבעת חדירה לנרתיק נוצר גירוי מספיק של הדגדגן שמוביל לאורגזמה. ועל כן אישה שלא מגיעה לאורגזמה באמצעות חדירה סובלת מבעיות בתפקוד המיני. הייט מכירה במקום המרכזי של קינסי, מסטר וג'ונסון במחקר על מין אך היא טוענת שהחברה צריכה להכיר בהבניה האישית והתרבותית של מיניות; על מנת שהמחקר בנושא יהיה רלוונטי הוא צריך להתקיים גם מחוץ למעבדה. היא טענה, שמחקר העוסק במיניות של נשים ומתמקד רק באורגזמה בזמן יחסי מין הוא שגוי ומניח שזוהי הדרך השכיחה והרצויה אצל נשים להגיע לאורגזמה, דבר שהמחקר שלה הפריך[7].

מתודולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייט אספה אלפי שאלונים שמולאו בצורה אנונימית והם שימשו כמסגרת לפיתוח הרעיוני על יחסם של בני האדם למגדר ולמיניות. המסקנות אליהן הגיעה נתקלו בחשדנות גם בגלל המתודולוגיה שבחרה. העדר נתוני הרקע של האנשים שמילאו את השאלונים עורר חששות לגבי המסקנות שהייט הגיעה אליהן והאם ניתן להכליל אותן על כלל האוכלוסייה. בסקרים בנושאים רגישים כגון התנהגות מינית, רבים מהנשאלים בוחרים לא למלא את השאלון ועל כן הדגימה מוטה. מנקודת מבט סטטיסטית, המסקנות הנגזרות לא מייצגות את הדעות של האוכלוסייה הנחקרת. תומכי הייט טענו להגנת המחקר כי מחקרה התבסס על תשובותיהן של נשים שונות לעומת מחקרים קודמים שהסיקו מסקנות על מיניות נשים מתוך ניסיונן של נשים העוסקות בזנות או בהסתמך על ניסויים במעבדה. שיטות המחקר של הייט היוו קרקע לדיון פורה על מתודולוגיות מחקר בנושא מיניות.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוח הייט: מחקר על מיניות האישה (כותר 1977)
  • שיר הייט וקייט קולרן. גברים טובים גברים רעים ושאר מאהבים (אור עם 1990)
  • נשים ואהבה: מהפכה בהתהוותה (מקסוול-מקמילן-כתר 1991)
  • סקס, עבודה ועסקים (מודן 2003)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ USATODAY.com - Decades later, Hite reports back, usatoday30.usatoday.com
  2. ^ The Official Website of Shere Hite, www.hiteresearchfoundation.org
  3. ^ 3.0 3.1 Then & Now: Shere Hite, sexologist, The Irish Times (בAmerican English)
  4. ^ Novelguide Archived October 12, 2011, at the Wayback Machine.
  5. ^ If Men Read It, Sex Will Improve, www.nytimes.com
  6. ^ Shere Hite: "I was making the point that clitoral stimulation wasn't happening during coitus.
  7. ^ שרי הייט, דו"ח הייט: חקר על מיניות האשה שרי הייט, מבט, 1977