שלום זכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלום זכרהגייה האשכנזית ליטאית: שוֹלֶם זוֹכֶר. בהגייה פולנית: שוּלֶם זוּכֶר), הוא מנהג של אירוח וכיבוד קל הנערכים לכבוד הולדתו של בן זכר. מדובר במנהג הרווח בקרב יהודים מקהילות אשכנזיות להזמין קרובים וידידים בליל שבת שלפני ברית מילת הילוד. האירוע נערך לאחר שהציבור סועד את סעודת ליל שבת איש איש בביתו, ואז באים האנשים אל בית משפחת היולדת או אל בית הכנסת, ומברכים את הילד ואת משפחתו.

הסעודה נקראת "שלום זכר", על שם האמור בגמרא: "כיוון שבא זכר בעולם, בא שלום בעולם".[1] טעם נוסף הוא כיוון שהשבת נקראת שלום, ו"לידת זכר מביאה שלום בין איש לאשתו".[2]

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות למנהג אינם אחידים. בתלמוד מוזכרת סעודה בשם "שבוע הבן" או "ישוע הבן"[3] המפרשים נחלקו באיזו אירוע מדובר. לפי רש"י מדובר על סעודת ברית מילה ופדיון הבן[4] אולם לפירוש בעלי התוספות הכוונה היא לסעודה שנהגו בתקופת התלמוד לערוך לאחר לידתו של כל בן.[5] עם זאת, גם לפירוש התוספות לא מצוין מתי נערכה הסעודה, רבי ישראל איסרלן, מזכיר את המנהג לקיים את הסעודה בלילות שבת, כסעודת הודיה בהמשך לדברי התוספות, משום שזה זמן נוח ו"הכל מצויין בבתיהם".[6] מנהג זה הובא בהגהת הרמ"א על השולחן ערוך.[7]

מקור נוסף למנהג הוא בספר אורחות חיים של רבי אהרון הכהן מלוניל (המאה ה-14), ובו נימוק שונה: "שמי שמל את בנו משלים עם כל שונאיו, וקורא אותם לאכול ולשמוח עמו, כדי שיברכוהו ולא יקללוהו, וגם מתקבצים כל הקהל בליל השבת ובליל השמיני, ואחר כך (בליל השמיני) בא הסנדק ונותן מעות ליולדת, ואחר כך כל אחד, נותן לפי מעלתו, ומנהג זה נהגו כדי ליתן לעניות, שלא תבושנה בלקחן מעות מיד אנשים ונשים".[8]

כיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוח כולל מאכל ומשקה, שאינם מצריכים נטילת ידיים, ובמיוחד נהוג להניח על השולחן מאכלים עגולים כגון גרגירי חומוס ועדשים, אשר בדרך כלל מסמלים מנהגי אבלות. משמעות המנהג היא לפי אחד הטעמים שניתנו לקיום הסעודה,[9] לפיו מדובר בהשתתפות סמלית באבלו של התינוק, על צאתו מרחם אימו בעל כרחו, שכן "על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי", וברוח מדרש של חז"ל המספר כי בהיות התינוק ברחם, הוא לומד את כל התורה. רגע לפני צאתו לאוויר העולם – בא מלאך ובמכה אחת (על השפה העליונה - מכאן השקע באמצעה) משכיח ממנו הכל - כדי שירכוש לו חכמה ודעת בכוחות עצמו, ולא ייהנה מן המוכן.[10] המאכלים העגולים מסמלים איפוא אבלות משום שהם דמיונם לגלגל חוזר.

יש כאלה המקשרים בין גרגרי החומוס הנקראים ביידיש "אָרבֵּעס" או "שלום-זכר באָנדלעך", לבין הפריון המובטח בפסוק שבו אומר אלוהים לאברהם: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (בראשית כ"ב, י"ז) כיוון שקריאת מילות הפסוק "ארבה את זרעך" בהגייה יידישאית זהה להגיית המילה ארבעס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"א, עמוד ב'כך לפי פירוש הט"ז שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ה
  2. ^ ספר המטעמים לר' יצחק ליפיעץ
  3. ^ "רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ', עמוד א')
  4. ^ "שבוע הבן" הוא ברית מילה, שנקרא כך משום שעברו על הבן שבעה ימים, ו"ישוע הבן" הוא למעשה טקס פדיון הבן (ישועה מלשון פורקן ופדיון) שנערך לבנים בכורים ומלווה בסעודה חגיגית.
  5. ^ "שנולד שם בן, ועל שם שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו... נקט לשון ישועה, והיו רגילין לעשות סעודה"
  6. ^ תרומת הדשן סימן רס"ט
  7. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ה, סעיף י"ב
  8. ^ ארחות חיים ח"ב הלכות מילה
  9. ^ יהושע פלק כץ, דרישה, יורה דעה סימן רסד ס"ק ב'
  10. ^ דרישה, יורה דעה, סימן רסה)