שלמה בן היתום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי שלמה בן היתום היה מחכמי יהדות איטליה בסביבות המאה ה-12, שחיבר פירוש לתלמוד, אשר שרד ממנו פירוש למסכת משקין (מועד קטן) בלבד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שלמה חי כנראה בדרום איטליה[1] בסביבות המאה ה-12[2]. הוא מזכיר כמה הנהגות ומנהגים מארצות מוסלמיות ובפרט מארץ ישראל, דבר המעלה את האפשרות שמוצא משפחתו הוא מהמרחב המוסלמי (ואולי אף נולד שם), או שהגיע לשם במסגרת נדודיו. חיות מחזק השערה זו בכינויו "בן היתום", שלדעתו לא מרמז על היות אביו יתום אלא מקורו בשם הערבי "ابن هيثم" (אבן הית'ם).

רבי שלמה היה בקיא במדעים וברפואה.

פירושו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא כתב פירוש למסכתות רבות מן התלמוד הבבלי[3] אך לידינו הגיע רק פירושו למסכת משקין (מועד קטן).

פירושו עוסק פעמים רבות בסדר העניינים בתלמוד ובמשנה, בסדר התנאים והאמוראים, בפירוש פסוקים שהובאו בגמרא ובענייני דקדוק. הוא השתמש לא אחת בשפה הערבית כדי להסביר ביטויים תלמודיים. הפירוש כתוב בסגנון ברור וקולח ולעיתים אף בלשון מקראית ומליצית. ישראל תא שמע טוען שפירושו מבוסס במידה רבה על פירוש רבנו חננאל[4].

לדעת הרב צבי פרץ חיות, הפירוש נכתב במהירות וללא הגהה מספיקה, שכן הוא מוצא בו כמה סתירות, כפילויות ועניינים מתמיהים.

הפירוש ראה לאור בשנת ה'תר"ע על ידי הרב צבי פרץ חיות בהוצאת חברת מקיצי נרדמים.

ייתכן שכתב גם פירוש למשנה[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החוקרים מזהים אותו עם החכם "רבי דלמה הספרדי" שמצוטט על ידי רבי ישעיה דטראני. אברהם אפשטיין מסיק שהיה מספרד, אך רוב החוקרים הסיקו שחי באיטליה, מכך שהוא מצוטט בעיקר על ידי חכמים איטלקיים, ומכך שבחיבורו לעזים רבים באיטלקית ובערבית, שפות שהיו רווחות אז בדרום איטליה. הוא גם מספר על ביקוריו ברומא ועל מנהגים שמצטט שנוהגים בהם אנשי ארץ אדום.
  2. ^ רבי שלמה מצטט את רבנו גרשום, את הרי"ף, רבנו חננאל, והערוך (ומצטט מרש"י בלי להזכירו בשמו), ומכאן שחי אחריהם. מנגד, הוא מצוטט על ידי רבי ישעיה דטראני (הזקן) שחי בסוף המאה ה-12, ולכן ניתן לתארך את תקופת חייו באזור המאה ה-12. צבי פרץ חיות זיהה אותו עם "שלמה נר המערב" המוזכר לאחר פטירתו בשיר "נדוד הסיר אוני" של רבי אברהם אבן עזרא, המתאים לתיארוך זה.
  3. ^ לכל הפחות למסכתות בבא קמא, בבא מציעא, קידושין, עבודה זרה, פסחים, ברכות, שבת ועירובין, וכנראה גם סנהדרין, בבא בתרא וגיטין, כפי שהזכיר בעצמו או צוטט על ידי הרי"ד.
  4. ^ ישראל תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד כרך שני, עמ' 225.
  5. ^ ויש המזהים אותו עם "הר"ש" המוזכר בפירושו של רבי יצחק בן מלכי צדק למשנה.